|
בזוהר הקדוש מובא שהחמץ זהו רמז ליצר הרע, שהרי החמץ תופח ואילו המצה אינה מספיקה לתפוח ולהחמיץ. וכיוון ש"תובעת ה' כל גבה לב", לכן אנו מצווים לסלק את הגאווה שנרמזת בחמץ, דהיינו ה"חמץ שבלב". ומפני שחג הפסח הוא "חג האמונה" שהוציאנו ה' ממצרים בניסים גדולים, ממילא מוכרחים לבער כל גאווה וישות עצמית כדי לזכות להרגיש באמת ש"אין עוד מלבדו" ולהאמין בבורא ברוך הוא. אמנם כל זה בדרך רמז, ומכיוון שאנו חיים ב"עולם העשייה", ממילא ביעור החמץ מוכרח להעשות גם בפועל ממש, החל מ"מכירת החמץ לגוי" אצל הרב, וכן "בדיקת חמץ" בבית בליל ערב החג, עד למצוות "שריפת חמץ" למחרת בערב החג בבוקר. וכל יהודי מחוייב במצוות הנ"ל. ידוע עד כמה צדיקי הדורות זי"ע היו נזהרים מחמץ בפסח, שיש שנהגו לא לאכול קיטניות, ויש שלא אכלו מצה שרויה במשקים, ויש שלא אכלו דברים נוספים. ויה"ר שנזכה אף אנו לקיים את חג הפסח כהלכתו ולהיזהר מכל חמץ, הגלוי והנסתר... (ע"פ הזוה"ק ח"ב, מ ב, וספרי הלכה חסידות)
|
הרשמה למשפחה
כניסה לחברים
