מסיבת חנוכה
כתובת
שורשים
כי יש משהו בפנים.
תרומות מפה וחניה אודות שורשים צור קשר
‏שבת ‏15 ‏דצמבר ‏2018  ט' בכסלו, תשע"ט
הרשמה למשפחה   כניסה לחברים  
ראשי \ מאמרים \ חינוך ילדים \ צורה של אסטרטגיה
מאמרים דומים
צורה של אסטרטגיה
משהו אישי....בימים אלה אני מגבש אסטרטגיה בנושא המעסיק כל הורה – גבולות. כיצד מציבים בפני ילדינו גבולות באופן אפקטיבי ויעיל? ב'אפקטיבי ויעיל' כוונתי לתוצאות חיוביות שישתרשו במבנה נפשו של הילד. (פרשת שופטים)
צורה של אסטרטגיה
17/05/12 יואל ברדוגו

בס"ד

משהו אישי....בימים אלה אני מגבש אסטרטגיה בנושא המעסיק כל הורה –
גבולות. כיצד מציבים בפני ילדינו גבולות באופן אפקטיבי ויעיל? ב'אפקטיבי
ויעיל' כוונתי לתוצאות חיוביות שישתרשו במבנה נפשו של הילד. אסביר את
דברי.

אין קושי מיוחד בלגרום לילד/ה לעשות או לא לעשות דבר מה. אפשר להשמש
בשילוב של גערה ו'פליק'. לשלם 'משכורת' לילדים (במבה, אופנים וכו'), יש
דרכים המשלבות הסברים מפורטים על כדאיות המטלה ונכונותה. יש בתים
דמוקרטים בהם כוווווולם  מחליטים והההההכל נתון למשא ומתן. האם בשימוש
באחת מהאסטרטגיות הללו (או בשילוב של כמה מהן) אנו נוגעים במשמעותו של
'חינוך'?

אין אני מתיימר להיות איש חינוך דגול ומנוסה. סוף סוף אני הורה מתחיל
וחלק מהקוראים בוודאי מנוסים ממני. על כן נעזר ברש"י בביאורו את המשמעות
המילולית של המילה 'חינוך'

על הפסוק (בספר דברים, פרשת שופטים): "מי אשר בנה בית חדש ולא חנכו",
אומר רש"י: "חינוך לשון התחלה" וכן בספר בראשית אומר רש"י שחינוך "הוא
התחלת כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה"

זוכים אנו ללמוד מפיו של רש"י שחינוך הוא כל מה שאנו משקיעים היום בתחילת
דרכו של הילד כדי שבעתיד ימשיך בדרך זו. במילים אחרות 'חינוך'משמעו
נטיעתם של זרעים בתחילת הדרך ביודענו ובהביננו מה רצוננו שיצמח מזרעים
אלה בבגרותו של הילד. חינוך היא בנניית המסלול ההתפתחותי של הילד מנקודת
ההתחלה ולא פעולות שמטרתן היא כאן ועכשיו. מאמצים סביב נושאים כמו
עקביות, הנאה מהשקעת עמל ומאמץ, ראיה חיובית וכו' משתלבים יפה תחת ההגדרה
של חינוך שכן אלו מאמצים שמטרתן פיתוח האישיות של הילד לכשיתבגר. ברור
שלהשריש בילד את תכונת העקביות חשוב הרבה יותר מידע בחשבון או גאוגרפיה
שכן אלו האחרונים לא תורמים מאומה לאישיותו של הילד בעוד העקביות מניחה
את הבסיס להצלחה בחיים באיזה תחום שיהיה.

לעומת זאת, פעולות סביב 'אל תקפוץ על הספה' (דמיינו אמא או אבא שאומרים
בקול חינוכי 'לא יפה לקפוץ על הספה....'), 'לא לקשקש על הקיר', 'נא לאכול
עם פה סגור' וכו' הינם פעולות שכל מטרתם היא כאן ועכשיו ולא תועלת לטווח
הארוך שכן לא שכיח שאדם מבוגר יקפוץ על ספה ועל כן קפיצה עם נעליים על
ספה אינו נושא חינוכי אלא נושא מיידי שמטרתו  ספה נקיה ומעוצבת, שקט
להורים וכו'

נמצא, שחינוך אינו תהליך של הקניית ידע, ציונים, פרסים, עונשים וכו' אל
תהליך חשיבתי של ההורים שנקודת הפתיחה שלו היא תחילת דרכו של הילד. זה
ביאור דברי שלמה המלך הידועים שמובאים בספר משלי (כ"ב): "חנוך לנער על פי
דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". החינוך הינו 'על פי' דרכו של הילד כלומר
בתחילת הדרך של הילד ('על פי' פירושו התחלה כמו פי הבאר = שפת הבאר)
באופן כזה ש'גם כי יזקין לא יסור ממנה'

נראה שחלק נכבד מהזמן בו אנו מבלים עם הילדים אינו מושקע דווקא בחינוך
אלא יותר 'בכאן ועכשיו'. נבדוק עם עצמנו היכן מנותבת האנרגיה שלנו. האם
זה בפיתוח תכונו אופי או בתוצאות של הטווח המידי ('אל תמשוך בשיער', 'אם
תתנהג יפה אבא יביא הפתעה מהעבודה' וכו')?

דומה שזה השורש לעובדה שחלק מאיתנו מחמיצים את המשמעות האמיתית של משמעת.
אם נהיה כנים עם עצמנו ניווכח שעבורנו 'משמעת בבית' היא שקט לאבא ואמא
ולא נושא בעל ערך עליון בחיים. במילים אחרות, כשאנו דורשים משמעת כוונתנו
היא להשיג דקות של שקט ולא הקנייה  לתוך נפשו של הילד  את המשמעת כערך
עליון בחיים. זאת בעוד ברור לנו שמשמעת היא מפתח לאישיות מתוקנת עבור
אנשים בוגרים משום שרק משמעת מאפשר לאדם להיות יציב על עצמו, ללמוד
מאחרים ולקבל מרות של גדולים ממנו. משמעת היא ערך חיים ולא כלי להשגת
שלווה ומנוחה להורים מפני התנהגות ילדותית. בעומק הדברים כשהתורה מצווה
על הורים להקנות משמעת היא בעצם מבקשת מהם שינחילו לילדים את הערך של
'אבא אמר' 'אמא בקשה'. ילד שגדל ללא משמעת כערך בחייו עלול להיות בעל
אישיות מפורקת.

איך עושים את זה? כאמור אני בעצמי מפתח אסטרטגיה לכך בימים אלה. אך מצאתי
פנינים בפרשת השבוע שלנו  - פרשת בחוקותי – אשר יש בהם הדרכה לכך,

כשהתורה מפרטת את הטובות הצומחות בעם ישראל כאשר זה חי חיים רוחניים
ואומרת כך: "והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוקים...." רש"י מביא את דברי
חז"ל: אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם ולא תהיו מזדעזעים ממני. יכול לא
תיראו ממני? תלמוד לומר (על זה ממשיך הפסוק) 'והייתי לכם לאלוקים'.

אנו נרתעים מהמילה 'יראה' משום שאנו מפרשים אותה באופן שטחי כלומר פחד
וזעזוע. ואכן, מי רוצה להיות מפוחד ומזועזע? בדברי חז"ל אלה אנו רואים
שיראה אינה זעזוע שכן לעתיד לבא הקב"ה יטייל עמנו בגן עדן ואע"פ שלא
נזדעזע ממנו עדיין יהיה לנו מורא מפניו.

העומק של יראה הוא כבוד – כבוד שגורם לאדם הירא להתנהג באופן מסוים כי כך
ראוי ונכון. יראה שמקורה בכבוד מתהווה רק כאשר אין זעזוע.

הורה שרוצה להנחיל לילדיו כבוד כלפיו כערך לחיים (כדי שיצמח כאן מבוגר
שמעריך ומכבד גדולים ממנו) אל לו לזעזע את ילדיו. הוראות של כאן ועכשיו,
איומים (או לחילופין משכורת), גערות וכו' אינם מפתחים בילד יראה בריאה
אלא רק פחד וזעזוע. 'משמעת' כזו תסור גם תסור מהילד כאשר יזקין.

יש כאן מסר קריטי. ידידות וחברות עם ילדינו אינה צריכה לבא על חשבון
היראה והמורא של ילדינו כלפינו. הורה שהינו 'סחבק' של ילדיו עד אשר אין
לו מרות עליהם יגדל ילדים בעלי אישיות שאיננה יציבה. כשם שברור לנו שללא
גבולות אפילו הציור הפשוט אינו ציור ואפילו המוצר הפשוט ביותר אינו
מוגדר, כך אדם שגדל ללא מרות וגבולות הינו בעל אישיות שאין לה צורה
והגדרה (לא לחינם בלשון הקודש המילה צורה היא מלשון מיצר וגבול שכן רק
מיצר וגבול מקנים צורה מוגדרת, יהיה זה לציור, מוצר או למכשיר כלשהוא)
הילד מצפה, רוצה ואפילו מתחנן לגבולות. הילד שואף לאבא ואמא שהם החברים
הטובים ביותר שלו מחד ואשר להם הוא רוחש יראה וכבוד מאידך.

הורים חייבים לפתח בילדיהם יראה של כבוד ולא של זעזוע. אז המשמעת הקיימת
בבית היא בעצם ערך עליון שקיים בבית ולא רק כלי לשקט להורים.

שבת שלום


לא נתקבלו תגובות לרגע זה
נושאים ראשיים
סיכומי הרצאות
סיפורים
הפרשת חלה
בריאות
יום העצמאות
גמרא
כללי
גדולי ישראל
הלכות
הופעות
תורה ומדע
עבודה פנימית
חסידות
פרשת שבוע
שבת קודש
חגים ומועדים
חינוך ילדים
זוגיות ונישואין
 
חברה לבניית אתרים בניית האתר