באנר חדש
לוגו עם כתובת
שורשים
כי יש משהו בפנים.
תרומות מפה וחניה אודות שורשים צור קשר
‏יום חמישי ‏22 ‏אוגוסט ‏2019  כ"ב באב, תשע"ט
הרשמה למשפחה   כניסה לחברים  
ראשי \ מאמרים \ פרשת שבוע \ סוף מעשה במחשבה תחילה
מאמרים דומים
צורה של אסטרטגיה
משהו אישי....בימים אלה אני מגבש אסטרטגיה בנושא המעסיק כל הורה – גבולות. כיצד מציבים בפני ילדינו גבולות באופן אפקטיבי ויעיל? ב'אפקטיבי ויעיל' כוונתי לתוצאות חיוביות שישתרשו במבנה נפשו של הילד. (פרשת שופטים)
2 טיפים להשגת מטרות בשיחה - פרשת ויגש
כולנו רוצים לדעת איך להצליח לנהל שיחה בצורה אפקטיבית, ומה פתאום אני כותב על זה? לא הפכתי למומחה באפקטיביות, פשוט אפשר ללמוד מפרשת השבוע, פרשת "ויגש" על נושא זה.
סוף מעשה במחשבה תחילה
19/04/12 יואל ברדוגו
חלק נכבד מפרשת השבוע שעבר (פרשת שמיני) עסק בפירוט התורה את כללי הטהרה
והטומאה בבעלי החיים. כלומר, פירטה התורה את בעלי החיים המותרים באכילה
ואת אלה האסורים וכן את השוני בין בעלי החיים בנוגע לדרגת טהרתם או
טומאתם כלפי הכהנים וכלפי כלל ישראל.

השבוע, התורה פותחת בכללי  הטהרה בקרב בני אדם. היינו, חלק מדיני טהרת
המשפחה וכן הדינים הנוגעים לצרעת (אין הכוננה לצרעת אותה אנו מכירים אלא
לחולי רוחני הבא לידי ביטוי באופן גופני)

בפתיחת דבריו מביא רש"י את דברי חז"ל המסבירים את הסמיכות הזו: "אמר רבי
שמלאי: כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף כך תורתו (של האדם)
נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף"

לכאורה, לא מובן מה באים חז"ל לגלות לנו. במילים אחרות מה כל כך מתוחכם
לגלות שסדר התורה זהה לזה של בריאת העולם? סוף סוף, זה פשוט והגיוני לומר
שכשם שהאדם נברא אחרון ביום שישי (ערב שבת, כלשון חז"ל) כך דאגה התורה
לשמור על הסדר הכרונולוגי ולפרט את תורתו טהרתו לאחר זו של בהמה חיה
ועוף.

כדי להבין, יש לשאול מדוע האדם נברא אחרון. מדוע המובחר שבנבראים נברא
בסוף? יש מקום לטעון שהיה לו להיברא ראשון, לא?

התשובה מסתתרת במסכת סנהדרין (דף לח): "תנו רבנן: אדם נברא בערב שבת.
מפני מה? שלא יהיו המינים (הכופרים) אומרים 'שותף היה לו להקב"ה במעשה
בראשית'". כלומר אם היה נברא ראשון היו הקב"ה והאדם שני יחידים בכל העולם
כולו והיה מקום לטעון שהאדם שותף במעשה בראשית. לפיכך קדמו לו כל הנבראים
כך שאם תזוח עליו דעתו נוכל לומר לו שאפילו יתוש קדם אותו בבריאה.

אך ההסבר הזה אינו מספק שכן כל החשש נובע מכך שהאדם נברא יחידי – רק כך
יש מקום לטעון על שותפות במעשה בראשית. אם כן, היה לו להקב"ה לברוא כמות
גדולה של אנשים בתחילה (כמו בריאת החיות והעופות) ובכך היינו מרוויחים
פעמיים – אין מקום לטעון לשותפות וכן היתה אפשרות לברוא את האדם ראשון
שהוא המקום הראוי לו. מדוע, אם כן, נברא האדם יחידי?

עונים חז"ל: "תנו רבנן: אדם יחיד נברא. מפני מה? מפני הצדיקים ומפני
הרשעים. שלא יהיו הצדיקים אומרים אנו בני צדיק ורשעים אומרים אנו בני
רשע". כלומר, אדם יחידי נברא כדי שהרשעים לא יטענו כנגד המבקרים אותם שהם
בני רשע ולכן אין הם יכולים להשתנות כי 'זה אצליהם בגנים'. באופן דומה,
אדם יחיד נברא כדי שהצדיקים לא יחשבו שצדקותם בטוחה ושמורה להם והם לעולם
לא יכולים להדרדר שהרי הם צאצאים של צדיקים. כלומר ההכרח לברוא אדם יחיד
נבע מההכרח לברוא אדם בעל בחירה חופשית

נמצאנו למדים שהאדם נברא דווקא אחרון בערב שבת משום שהיה חייב להיברא
יחידי. וכן, היה חייב להיברא יחידי משום שהיה הכרח לברוא אדם בעל בחירה.
כלומר מטרת בריאת האדם היא היותו בעל בחירה – היא זה שהכריחה את בריאתו
יחידי שהכריחה את בריאתו אחרון.

הציר עליו עומד העולם הוא היות האדם חופשי בבחירתו – על זה העמיד הקב"ה
את בריאתו ולשם כל ברא את כל מה שסביבנו ואותנו. ההיסטואי כולה והעתיד
כולו, בעלי החיים ומינרלים, השמים, הכוכבים, הצמחים, הימים והנהרות – כל
זה סובב סביב האחריות המוטלת על המובחר שבנבראים בזה שניתנה לו בחירה. על
זה נאמר 'סוף מעשה במחשבה תחילה' – שורש כל מעשה בראשית נעוץ במחשבה
ראשונה שהיא לברוא אדם שיכול להתעלות או לרדת מכח בחירתו.

בזה שהסמיכה התורה והקדימה את תורת בעלי החיים לתורת האדם אין כאן חזרה
'יבשה' וחסרת טעם אחר סדר הבריאה אלא יש כאן לימוד שהתורה מבקשת מאיתנו
להפנים. "כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף" משום שהאדם בעל בחירה
כך תורתו נתפרשה אחר בהמה חיה ועוף" היינו תורתו של האדם גם היא נקבעת
ע"י היותו של האדם יצור בחירי. במילים אחרות כשם שחייו של האדם מושרשים
בכושר הבחירה שלו כך טהרתו וטומאתו, בניגוד לזו של חיה ועוף, מושרשים
בכושר הבחירה שלו.

חז"ל מבקשים את תשומת ליבנו לכך שהגם שבאדם גם כן ישנם חוקי טהרה וטומאה
מכל מקום הרי אלו שונים בתכלית מזה של בעלי החיים שכן האדם בבחירתו, הוא
זה שמשרה על עצמו טומאה או טהרה. אף עניינים טבעיים ופיזיולוגים כגון
טהרת המשפחה וכדומה – אף אלה שורשם בבחירת האדם הראשון לאכול מעץ הדעת.
לולי בחירתו בכך, לא היו נגזרים על האדם צער העיבור וצער הלידה.

צריך להבין. טומאה וטהרה אינם נושאים של הגיינה או ניקיון. יכול אדם
להיות נקי ומצוחצח אך טמא וכן ההיפך. אלו הם מושגים רוחניים המתארים את
הקירבה של האדם לחיים או לחידלון. הקירבה אל החיים היא הטהרה והקירבה אל
החידלון היא הטומאה. בכל מקום בו היו חיים ונפסקו (או פוטנציאל של חיים
שלא מומש)  הרי שהטהרה התחלפה בטומאה. כך גם בחיי האדם מכח מעשיו. יש
מעשים המוסיפים לאדם חיות (טהרה) ויש כאלה המגבירים בו את החידלון. כל
מקום בו האדם מונע ע"י כוחות גשמיים – כעס, אכילה מיותרת, קנאה, שינה
מיותרת, עצלות – הריהו מתקרב אל הטומאה ופעמים חש זאת בגופו ממש. מאידך
כל מקום בו האדם מונע ע"י הכוחות הרוחמיים שבו – סיפוק, איפוק, פירגון,
אורך רוח – הריהו מתקרב אל הטהרה ואכן חש זאת בבירור בהרגשת רוממות
ושמחה.

"אמר רבי שמלאי: כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף כך תורתו (של
האדם) נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף" – 'אחרון אחרון חביב', כלשון חז"ל,
חביב אחראי ונעלה

שבת שלום

לא נתקבלו תגובות לרגע זה
נושאים ראשיים
סיכומי הרצאות
סיפורים
הפרשת חלה
בריאות
יום העצמאות
גמרא
כללי
גדולי ישראל
הלכות
הופעות
תורה ומדע
עבודה פנימית
חסידות
פרשת שבוע
שבת קודש
חגים ומועדים
חינוך ילדים
זוגיות ונישואין
 
חברה לבניית אתרים בניית האתר