שנה טובה
חשיבה הכרתית  יעקב אנושי
שורשים
כי יש משהו בפנים.
תרומות מפה וחניה אודות שורשים צור קשר
‏יום רביעי ‏19 ‏ספטמבר ‏2018  י"א באלול, תשע"ח
הרשמה למשפחה   כניסה לחברים  
ראשי \ מאמרים \ פרשת שבוע \ קטנות
מאמרים דומים
צורה של אסטרטגיה
משהו אישי....בימים אלה אני מגבש אסטרטגיה בנושא המעסיק כל הורה – גבולות. כיצד מציבים בפני ילדינו גבולות באופן אפקטיבי ויעיל? ב'אפקטיבי ויעיל' כוונתי לתוצאות חיוביות שישתרשו במבנה נפשו של הילד. (פרשת שופטים)
2 טיפים להשגת מטרות בשיחה - פרשת ויגש
כולנו רוצים לדעת איך להצליח לנהל שיחה בצורה אפקטיבית, ומה פתאום אני כותב על זה? לא הפכתי למומחה באפקטיביות, פשוט אפשר ללמוד מפרשת השבוע, פרשת "ויגש" על נושא זה.
קטנות
25/03/12 יואל ברדוגו

בשבת הקרובה אנו נתחיל לקרוא בספר שהינו, לטעמי, הקשה ביותר. לא, לא רק משום שהוא קשה מאד להבנה (אף הבנה הפשוטה ביותר ברמה התחבירית), אלא אף משום שהוא מכיל נושאים רחוקים מאיתנו ואף זרים ביותר לחיינו. מה לנו ולקרבנות? איך אדם מודרני בן זמנינו אמור ללמוד לקחים לחיים משחיטת בהמות וכו'?

 

האמת שזו שאלה טובה שאני עצמי מתעסק בה בימים אלה. אולם יש כלל אחד ברור, התורה ניתנה לכל אחד מאיתנו באשר הוא כדי ללמוד ממנה כלים לחיים שלמים יותר ולכן מוכרח שגם לנו יש מה ללמוד כאן. נברתי קצת בדברי חכמינו כדי למצוא קצת לחלוחית שתעדן עבורי את הקושי הטמון בספר הזה.

 

הזכרנו בעבר שהאות א' במילה הפותחת את הספר (המילה 'ויקרא') ניתנה במעמד הר סיני באופן בו היא ממוזערת וכתובה בגודל מוקטן ('ויקרא). כאשר אות א' נכתבת בכתיב מלא (אלף), פירושה הוא ללמוד (מלשון לאלף, אולפן וכו'). הא' הזעירה באה לרמוז לנו "שאין הלימוד מתקיים אלא במי שמקטין את עצמו" (פירוש 'כלי יקר' על התורה). במילים אחרות, בפני הניצב בפתח הספר ישנם שתי גישות. האחת לזלזל בתוכן הספר משום העניינים 'הפרימיטביים' והבלתי מובנים אשר בתוכו. הגישה החלופית היא להקטין מעט את עצמנו ולומר שאולי בכל זאת דעתנו קצרה מלהכיל אך כל התובנות כולם ושמא יש באמת נושאים שהם רחבים ונשגבים מאיתנו.

 

המעניין הוא שזהו לקח לכל תחומי החיים כולם. כל הרוצה ללמוד ולהתקדם בחייו חייב להקטין את עצמו. לולי הקטנה עצמית אדם חסום בפני דעות אחרות ורעיונות אחרים אשר יכולים להיטיב עימו אם רק היה קצת מצמצם את נוכחותו העצמית. זה הפוך על הפוך. אדם בריא בנפשו נולד עם רצון לגדול אך דווקא ה'ניפוח העצמי' הוא זה שישאיר אותו קטן ומצומצם. אם ישכיל להקטין את עצמו אז יהיה לאדם גדול באמת שכן בצמצומו העצמי הוא בעצם מסיר את המחסום בינו לבין תובנות חדשות והתפתחות אישית.

 

זו צריכה להיות הגישה כדי לזכות להבין משהו מספר ויקרא – להקטין עצמנו ע"מ שהלימוד יתקיים בנו.

 

עם רגשות ענווה בידינו, נוכל כעת להבין רעיון נוסף הטמון בקרבנות עצמן. רבי רפאל ברדוגו (הסבא של כותב השורות, מכונה 'המלאך רפאל', חי במרוקו בשנת 1,750), בהקדמתו לספר ויקרא, דן רבות ברציונאל מאחורי הקרבנות. הוא מביא את הויכוח הנוקב בין הרמב"ן לרמב"ם על טעם הקרבנות  (תעלומת הקרבנות אינה תולדה של חיים מודרנים בהכרח....) ומנסה למצוא טעמים נוספים בדברי הנביאים. הנביא הושע מגלה לנו שהקרבנות הם אמצעי לעבר מטרה. "כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלוקים מעולות" (סוג של קרבן). מטרת הקרבן היא להביא את האדם לדרגה רוחנית כזו שיש בו (באדם) 'דעת אלוקים'. הנביא הושע מתלונן על כך שיהודים הזניחו את הכוונה מאחורי הקרבנות ונצמדו רק לריטואל החיצוני שבהן.

 

האמת, שהמושג 'דעת אלוקים' אינו ברור לי עד תומו אך ידוע לי שמדובר כאן על חשיפה לגדולה שיש בכוחה לרומם את האדם למעלה. הדבר דומה לאדם הניצב לבדו במכתש רמון בשעת לילה כאשר העוצמה, השקט והכוכבים הפרושים מעליו עוטפים אותו. ברגע זה האדם מרגיש קטן ואפסי – קטן וארעי מגרגיר אבק. אך כולנו יודעים שדווקא ברגעים כאלה בהם אנו קטנים אנו חווים השראה והרגשת רוממות. בזמנים כאלה אדם חושב מחשבות גבוהות. ברגעים כאלה אדם מקבל תעצומות נפש לקבל החלטות בחיים. אם נמצא עם חבר, אזי השיחה ביניהם הופכת גבוהה ואיכותית. קטנות מרוממת את האדם. כאשר אדם ניצב מול גדולה הוא מתרומם ומשתבח. זהו המושג 'דעת אלוקים' – להרגיש קטן מול גדולה. אצל יהודי זוהי שאיפה לחיי יום יום ולא רק לרגעים מסוימים ואקזוטיים במיוחד. יהודי, בחייו הפשוטים, אמור להיות 'יודע אלוקים' היינו להיות חשוף לגדולה לעוצמה.

 

מסביר המלאך רפאל, שבקרבנות יש כוח לטעת ביהודי רגשות של קטנות שהן הן המאפשרות להבחין שיש בעצם גדולה מסביבו. תפקיד הקרבן הוא לקרב ('קרבן' מלשון 'קרוב') בין יהודי לבין בוראו בכך שעוזר ליהודי לצמצם נוכחותו ובכך להסיר את הלוט מעל עניו המונע ממנו להבחין בגדולה והעוצמה שעוטפת אותו בכל רגע ורגע.

 

בימינו, ירושלים עדיין אינה בנויה בשלמותה ואין את עבודת הקרבנות אך העיקרון הנלמד מן הקרבנות עומד על עומדו ומדריך אותנו בחיינו. כל התקרבות כלשהיא (בין בני זוג, בין חברים, בין חברות עסקיות) דורשת מידה מסוימת של הקרבה והקטנה עצמית. כדברי הנביא הושע כך הכללים בחיינו שלנו. מעשה של התקרבות ללא רצון פנימי להקריב ולהקטין עצמנו לא יוליד קירוב אלא אדרבה יגביר את הריחוק. המפתח לכל הוא הרצון ב'ידיעת אלוקים' – לצמצם את נוכחותנו דווקא בגלל שאנו רוצים כל כך לגדול ולהתפתח.

 

שבת שלום


לא נתקבלו תגובות לרגע זה
נושאים ראשיים
סיכומי הרצאות
סיפורים
הפרשת חלה
בריאות
יום העצמאות
גמרא
כללי
גדולי ישראל
הלכות
הופעות
תורה ומדע
עבודה פנימית
חסידות
פרשת שבוע
שבת קודש
חגים ומועדים
חינוך ילדים
זוגיות ונישואין
 
חברה לבניית אתרים בניית האתר