הודעה על תקלה באתר
לוגו עם כתובת
שורשים
כי יש משהו בפנים.
תרומות מפה וחניה אודות שורשים צור קשר
‏יום שני ‏06 ‏אפריל ‏2020  י"ד באדר א', תש"פ
הרשמה למשפחה   כניסה לחברים  
ראשי \ מאמרים \ כללי \ בלדה לאיש הקטנטן - הרהורים לפרשת שמות
שאלות קשורות
סגולות בדוקות לזיווג !
איזה סגולות ישנם למציאת זיווג?
מה מותר לעשות בחג ובחול המועד?
האם חג פסח הבא עלינו לטובה הוא כמו שבת שאסור בעשיית מלאכה? ומה הדין לגבי "חול המועד"?
מרדכי ואסתר היו בני זוג ?
האם נכון הדבר שמרדכי ואסתר היו בני זוג, הלא במגילת אסתר זה לא נזכר??
יום הזיכרון
האם זה נכון שדווקא חוג שומרי התורה והמצוות נמנעים מלציין את "יום הזיכרון לשואה ולגבורה"??
סדר ט``ו בשבט

למה יש סדר מיוחד לברכות, וכי יש ברכות חשובות ויש שלא? ומהו דין הקדימה?

מאמרים דומים
עבודת ימי ספירת העומר
היום 24 יום לעומר - תפארת שבנצח בכדי לנצח (ממידת הנצח) את היצר שלנו, צריך לנהוג בדרך המלך שהיא דרך הממוצע: הרמב"ם כתב שבכל המידות ילך האדם בדרך המיצוע, אלא שאם נטה לאחת משתי הקצוות, אז מן ההכרח לו להטות עצמו לקצה גבול השני, וכך ירגיל את עצמו לאט לאט לעמוד על דרך המיצוע, ואמרו חז"ל איזה דרך ישרה, שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם - ופרשו שזוהי דרך המיצוע - וזה מה שמראה לנו מידת התפארת שבנצח. קיניין תורה - "באמונת חכמים", בעקבות החכמה החכמה מניעה את גלגלי העולם קדימה. אם רוצים באמת לרכוש חכמה, צריך לצאת ולחפש אחריה באופן מעשי. יותר חכמה משמעותה יותר חיים, יותר משמעות ויותר הנאה. "איזהו חכם? הלומד מכל אדם". צריך לקחת את החכמה ברצינות אבל גם לבדוק בזהירות כל חכמה מה טיבה. כשפוגשים אדם כדאי לשאול את עצמנו, איזה דבר שעשוי להיות משמעותי עבורי, האדם הזה יודע?
בחודש ניסן- קורבנות הנשיאים
מראש חודש ניסן נוהגים בכל יום לקרוא את הפרשה של הנשיא שהקריב באותו היום, מפרשת קורבנות הנשיאים, ואח"כ אומרים "יהי רצון..."
להתחבר לנשמה - חלק ראשון מתוך עשרה
האדם יכול לזהות את עצמו באחת משתי האפשרויות. (כמובן שישנה גם אפשרות שהאדם יתכחש לכך שיש בו גם כח רוחני, אך לא באדם כזה עסקינן.) אפשרות ראשונה, האדם יכול לזהות את עצמו כגוף שבתוכו נטמנה נשמה גנוזה. האפשרות השניה היא שהאדם יזהה את עצמו כנשמה שעליה הלבישו גוף. ההבדל בין שתי האפשרויות אינו נעוץ בסדר הקדימות או במינון, אם יש שמונים אחוז גוף ועשרים אחוז נשמה או להפך. ההבדל בזיהוי האדם את עצמו כגוף או כנשמה הוא הבדל במהות. בזיהוי מה הוא האדם בעצם – בעצמיות הפנימית שלו.
פרשת פנחס
הרב רז מקהילת "ואני תפילה" בפרוש השבועי שלו - הפעם על פרשת פנחס
``יאמרו רבם דקרו?`` - הרהורים נוגים בעקבות הסתלקות המקובל הצדיק רבי אלעזר אביחצירא ע``ה
עם היוודע דבר הסתלקותו החלו השאלות להכות בחלל הלב ללא רחם. הנהיה כדבר הזה? כיצד קם תלמיד על רבו ורוצחו נפש? וכי יש לך בן ההורג את אביו? האם ניתן להשיב על שאלות אלו?. הרהורים נוגים.
בלדה לאיש הקטנטן - הרהורים לפרשת שמות
19/01/12 הרב אהרן לוי

בסוף שנות ה -80 הגיע רוברט מקסוול לישראל והחל במסע רכישות. במהלכו רכש את עיתון "מעריב", את הוצאת הספרים "כתר" ואף אחוזים ניכרים ממניות "סאיטקס" ו"טבע". בהמשך ניסה לרכוש גם את בנק "איגוד" ואת העיתון "ג'רוזלם פוסט". המסע המתוקשר הוביל לכך שעל מכוניות רבות בכבישי ישראל הודבקו מדבקות עליהן נכתב "מקסוול קנה אותי".  בשנת 1991 נמצא רוברט מקסוול מת על סיפונה של יאכטה באיים הקנריים. לאחר מותו התברר כי כדי לייצב את עסקיו שלח ידו  בכספי הפנסיה של עובדיו הרבים וכך איבד את תהילתו בן רגע.

 

    במשך כשני עושרים שימש הרודן ה"כל יכול" ניקולא צ'אושסקו כנשיא רומניה. כדי לבנות את ארמונו ציוה להרוס  כ – 7000 בתים ובבנייתו הושקעו 11 מיליאד דולר. 25.000 אנשי מקצוע נשכרו לשם כך. לא פלא איפוא  שהוא נחשב למבנה השלישי בגדלו בעולם. בשנת 1989 התרחשה הפיכה ברומניה. הרודן ורעייתו נמלטו מארמון הנשיאות במסוק ולאחר מכן במכונית. הם נתפסו במחסום דרכים, הועמדו לדין והוצאו להורג על ידי כיתת יורים. כך בן רגע חלפה לה תהילת עולם.

 

    בעקבות שמועות עקשניות על מצבו הבריאותי ועל תפקודו הלקוי התראיין ראש הממשלה אריאל שרון לעיתון "הארץ".  במהלך הראיון הזים שרון את השמועות בדבר מחלתו וטען כי הוא בריא לחלוטין, אינו נוטל תרופות ושהוא ערני לחלוטין במשך 20 שעות ביממה. "במשפחתי קיימת מסורת של אריכות ימים" – קבע  שרון באוזני המראיין. גם במליאת הממשלה נדרש שרון לשמועות אלו ובפתיחת ישיבת הממשלה הצהיר בפני חברי הממשלה:"גונבה לאוזניי שמועה שקיבלתי התקף לב. אני רוצה להראות לכם שאני מסוגל לדבר, אני מבין שהדבר מעורר סערה ואני רוצה להרגיע או לאכזב את כולכם, כפי שאתם רואים מצבי תקין. אבל אתם חייבים להודות שמעניין כאן. עוד ארבעה חודשים אהיה בן 78, זה הגיל המתאים להמשיך קדימה". כשבועיים לאחר מכן לקה אריאל שרון בשבץ מוחי ממנו לא התעורר.

 

    לא חברים... ממש לא. אין כל קשר  בין אריאל שרון, רוברט מקסוול וניקולא צ'אושסקו. הם לא למדו יחד בבית ספר וגם לא היו חברים קרובים. המכנה המשותף היחיד לשלושתם הינו המהפך הקיצוני והחד במצבם. זה בטח בכספו, זה בכוחו, וזה בבריאותו. בטחו ו...נכזבו. מהפכים קיצוניים מעין אלה מאירים את האדם באור חיוור ויש בהם כדי ללמד על חולשתו של האדם, וכן על זמניותו ושבריריותו. הם מוכיחים כאלף עדים על מוגבלות הנברא ועל חוסר יכולתו לשלוט בעתידו כרצונו. שלושתם הוכנעו בידי כוחות החזקים מהם בהרבה, חוקי הטבע וההשגחה.

 

אמנות הפירוק וההרכבה

    בשונה מאמונות אחרות, האמונה היהודית הינה מעשית ביותר. אין היא מסתכמת בדרשה שבועית של כהן דת וגם לא בהצהרות חלולות על חסד ורחמים. האמונה היהודית דורשת מן היהודי לעמול ולסתת את אישיותו על כל רבדיה בפועל ולא רק בכוח. לכבוש את רצונותיו ויצריו, להנהיגם במוסרות התורה, ולהכניעם תחת הנהגת הבורא כמאמרם "עשה רצונו כרצונך" וזו תכלית עבודתו.

 

    כדי להגיע אל תכלית זו נדרש האדם לעבודה רבה, עבודה  המשמשת כאמצעי ומביאתו לידי תכליתו והוא שאמרו ז"ל "בטל רצונך מפני רצונו". דהיינו – כדי להגיע לידי התאמת הרצונות האנושיים לרצון הבורא נדרש הנברא בראשית לאורך דרכו הרוחנית לבטל כליל את רצונו מפני רצון הבורא. ביטול שמאפשר לנברא לבנות את רצונו מחדש בהתאם לרצון הבורא.  העבודה – "בטל רצונך מפני רצונו" והתכלית - "עשה רצונו כרצונך". כל ניסיון לעצב את הרצון האנושי ללא שקדם לו הביטול לא יצלח. בדיוק כמו שבעולם הצומח קודם הריקבון לצמיחה כך בעולם ה"מדבר" קודם ריקבון הרצון וביטולו לצמיחת הרצון המתוקן..

 

    ולפי שחמקמק הוא הרצון האנושי כמאמר הנביא "עקוב הלב ואנוש הוא מי ידענו" נמצא שביטול הרצון כרוך בהכרת מרכיביו ודרך פעולתם. הכרות זו הופכת תנאי הכרחי לביטולו ולשם כך על האדם להכיר את שורשי מידותיו. כשנבין מדוע אין אנו נלהבים לעשות צדקה וחסד, כשנדע מהם הגורמים להתעוררות  תאוות הנקמה והנטירה שבליבנו, כשנשכיל את סיבת רדיפת העושר והכבוד,  או אז יהיו בידינו  הכלים הנדרשים למקצוע הפירוק ושב  ורפא לנו. 

 

אמנם, בטרם אנו נכנסים בשעריו של מדע זה עלינו לידע כי  ביטול הרצון העצמי אינו דבר של מה בכך וכל הררי אישיותו של האדם תלויים בו וזאת משום שביטול הרצון מתנגש כבר בראשית דרכו עם המידה  החזקה  ביותר שבנפש – הגאווה.

 

יראה ואהבה

    לימדונו חז"ל כי כבר בעת בריאתו הטביע הבורא בנברא את שאיפת התענוג והיא הממלאת את כל ישותו, עד שכל ימי חלדו עסוק הנברא אך ורק במילוי חסרונותיו. מילוי זה הוא הממלטו מן הסבל והוא המביאו לידי תענוג. כדי שיואיל האדם לבטל את רצונו מפני רצון אחרים  נדרש האדם לאחת משתי אפשרויות -  ליראתם  או לאהבתם.

 

    גם האוהב וגם הירא מורגלים בביטול רצונם בפני אחרים, אלא שבעוד האוהב מבטל רצונו בפני הנאהב בסיבת אהבתו לו, מבטל הירא את רצונו בפני החזק ממנו בסיבת חולשתו. האוהב מבטל רצונו מתוך שמתענגת נפשו בעשיית רצון אהובו ואילו הירא מבטל את רצונו מפני החזק ממנו מיראת העונש בלבד. לפי שיודע הוא בנפשו כי הימנעות ממילוי רצון אדונו תסב לו סבל וייסורים ומתוך שהוא חפץ בתענוג כשאר הבריות מבטל הירא  את רצונו מפניו. ואף שטוענות הבריות כי יפה האהבה מן היראה תולדתן שווה, שסגולת שתיהן ביטול הרצון או מתוך תקות התענוג או מיראת הסבל.

 

    כדי להתחיל בפירוק הרצון נדרש האדם להכניע את גאוותו, זו לא תיכנע אלא בהתקיים אחת משתי סיבות מיראתו או מאהבתו. ומתוך שאין האהבה באה אלא בסופה של היראה מבואר בעליל  שכדי להתחיל בעבודת חייו ליראה האדם צריך.

 

ובמה יתגאה האדם

    סגולת היראה שמונעת את בעליה מן החטא וכבר הזהיר עליה משה באומרו "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו". כדי לזכות למידה זו למידת הענווה נדרש האדם והוא שאמר החכם "עקב ענווה יראת ה'". וביאר מהר"ל: "כי בעל ענוה שהוא משפיל עצמו אי אפשר שלא יהיה בעל יראה, כי בעל ענוה מכיר שפלתו ולפיכך הוא ירא מן השם יתב', והוא הפך בעל הגאוה אשר בעל הגאוה אומר מי לי בשמים ואינו משפיל עצמו לפני השם יתב'. וזהו עקב ענוה יראת ה', ר"ל כי נמשך אחר הענוה היראה כמו שנמשך העקב אחר הגוף כך נמשך היראה אחר הענוה".

 

    אמור מעתה: תכלית האדם – הדביקות בבורא כמאמרם ז"ל "עשה רצונך כרצונו". הדרך המביאתו אל תכליתו עוברת בביטול הרצון והוא שאמרו ז"ל "בטל רצונך מפני רצונו. לביטול הרצון נדרש האדם לאהבה או יראה. יראה קודמת לאהבה.  יראה  אינה צומחת אלא על מצע  הענווה. נמצא שאין לאדם העמל אוייב גדול מן הגאווה, לפי  שהיא המונעת ממנו מלהיכנס בשערי היראה בדרכו אל היכל האהבה.

 

    הגאווה מסיתה את האדם לבטוח בכוחו וביכולותיו, והיא יונקת את תמצית חייה מן השלימות שהשיג בעליה לאורך חייו, אם בעושר, אם בכבוד, ואם בגבורה. וכבר  הראנו לדעת כי אין האדם מבטל רצונו אלא מתוך יראתו וזו אינה באה אלא מתוך הענווה והההכרה בחולשתו ולפיכך הגאה אינו ירא את ה'.  לפי שהוא  נשען על כוחו ומדוע יירא?.  על גאה זה אומר הקב"ה "אין אני והוא יכולים לעמוד בעולם אחד". בעולם הגאוה אין האלוקות מצויה שכן אין היא צריכה לו ח"ו. אמור מעתה:ככל שתתעצם תחושת עצמאותו במילוי מאוייו כך יתגבר בטחונו העצמי ובאותה מידה ממש תתעצם גאוותו וכעוצמת הגאווה חולשת היראה.

 

    נמצא  כי ריבוי, העשירות, הבריאות, החכמה או השלטון משמשים מצע נוח לנביטתה וצמיחתה של הגאווה והמסקנה העולה מבין השורות מלמדת כי פעמים והבריאות או העושר, החכמה או כח השלטון להם זכה האדם מידי ההשגחה מהווים אבני נגף בדרכו תכליתו. אמנם, כל עוד יידע להודות עליהם אין בהם כדי להתנגש עם תכלית בריאתו ולפיכך  תותירם ההשגחה בידיו.  אולם אם ישיאוהו מתנות אלו לגבהות הלב  יגרמו בכך להסתלקותם. שאם חפץ ה' בביטול רצונו ותכונות אלו מונעות זאת ממנו, מה תעשה ההשגחה כדי להביאו לידי ביטול זה?... תיטלם ממנו. יחד אתם תסתלק גם גאוותו שאם אין שלימות גאווה מניין?.

 

שהגאוה פוגשת בהשגחה

    בפרשת שמות מצווה הקב"ה את משה לילך אל  פרעה ולדרוש ממנו לשחרר את בני ישראל, כח העבודה העיקרי במצרים של אותם ימים. פרעה שבטח בכוחו, בגופו, בעושרו, ובחכמת חרטומיו, סרב לשחררם בטענה:"מי ה' אשר אשמע בקולו".

 

    בסירובו לדרישת ההשגחה מתבסס פרעה עלכוחו. מנהיג חזק וחכם, עשיר ובריא - טען פרעה באוזני משה,  אינו נדרש לבטל את רצונו מפני רצון האלוקים. "מי ה'?"  –  אני איני נדרש לביטול רצוני מפני רצונו, שכן איני סמוך על שולחנו.  בטחונו  בכוחו ובגופו, בעושרו ובחכמתו,  הם שעמדו לו לרועץ.

 

    כל עוד אין הגאוותן עומד בדרכה של ההשגחה היא מותירה לו לשגות בדמיונותיו, משעמד בדרכה ואינו נכנע מסירה  ההשגחה את סיבת גאוותו ומיד הוא נכנע. משול הגאוותן לדג השוחה במצודת הדייג, כל עוד לא הגיעו קונים לחנותו  מתיר לו הדייג  לשחות במימי הבריכה כאוות נפשו. משהגיעו, נדרש הדג לצאת מן המים. אם יסרב,  יישלה מן המים בעל כורחו.

 

    בתשובת פרעה "מי ה' אשר אשמע בקולו"  קובע פרעה כי אינו אוהב את הבורא ואף אינו ירא אותו. באומרו "מי ה'" הוא מעיד בעצמו שאינו מכירו ולפיכך אינו אוהבו. ובדבריו "אשר אשמע בקולו" מעיד פרעה בעצמו כי אין הוא מאמין שבכוחה של  ההשגחה האלוקית להכניעו, לפי שבוטח הוא בכוחו וזהו שאמרו חז"ל שעשה עצמו אלוה ואמר "לי יאורי ואני עשיתיני".

 

    סירובו להוציא אל הפועל את רצון ההשגחה הוא  שגלגל עליו את מכות מצרים. לא כדי להענישו היכתה בו ההשגחה, מכות מצרים נועדו  להציב את פרעה ועבדיו מול את חולשתם ואפסיותם ובכך להביאם לידי יראת ה' ולביטול רצונם מפני רצונו – שחרור בני ישראל ממצרים.

מכות בהזמנה

    לאור יסוד זה ניתן להבין מדוע מכות מצרים לא ניחתו על פרעה ועבדיו באחת. לכל מכה הוצב יעד לפיו נבנו פרטיה וסדרה המדויק. הן נועדו לכרסם בגאוות פרעה שלב אחר שלב  ולמוטט את משענתו הרצוצה.  אם הגאווה האנושית מבוססת על כוח השלטון ועוצמת הגוף, תבואנה מכות שתלמדנה על חולשתם, אם העושר והחכמה יעמדו בין רצון ה' לעיקשותו של פרעה תבואנה מכות שתשכנענה כי אין עצה ואין תבונה כנגד ה'.

 

    מכת דם הייתה המכה הראשונה שהונחתה על פרעה ובני עמו. במכה זו נפגעו מקורות המים ששימשו משענת לחקלאות ולכלכלה המצרים. בנוסף לכך פגעה מכת זו ב"אלוהי מצרים" – הנילוס, בו תלו המצריים את ביטחונם.

 

    במכת צפרדע נוכחו פרעה ועבדיו כי כוחו של אלוקי העברים מקיף את הארץ כולה ולית אתר פנוי מיניה.  מכת הכינים הוכיחה לפרעה וחרטומיו כי למרות חכמתם העצומה אין בידיהם תשובה הולמת ליכולת ה' ולחכמתו. מכת הערוב גילתה את חולשתו הגופנית של האדם מול חיות הטרףומכת הדבר שהשמידה את עתודות העושר המצריות שכנעה את עשירי מצרים כי אל להם לבטוח בעושרם. מכת השחין לימדה את מלך מצרים כי גם גופו ובריאותו אינם נתונים בידיו ומכת הברדהוכיחה כי חולשתו של האדם אל מול איתני הטבע. מכת הארבה הפכה את מצרים היפה והעשירה לארץ עניה ורעבה ומכת החושך שיתקה את מצרים כולה במשך שלושה ימים במהלכם הבינו המצריים כי לא רק בעושרם וב"אלוהיהם" אין הם יכולים לבטוח, לא רק בריאותם וחוסנם הגופני אינם עומדים להם, אלא  אפילו ידיהם ורגליהם אינם נשמעים להם. מכת הסיום - מכת בכורות,הוכיחה לפרעה ונתיניו כי גם חייהם תלויים מנגד  ובאלוקי העבריים ובהשגחתו הפרטית הם תלויים.

 

המסקנות

    לאחר שמת "אלוהיהם" במכת הדם וכלכלתם התמוטטה במכות הדבר הברד והארבה. משהתברר במכות השחין הערוב והחושך כי גם בריאותם אינה בידיהם. משנוכחו במכת צפרדע כי אין מקום בו יוכלו להסתתר מאלוקי העברים ולאחר שחוו על בשרם במכת הכינים הבינו פרעה ויועציו כי אין בידיהם תשובה אמיתית לעוצמת הבורא וחכמתו. לאחר כל אלו הגיעה "מכת בכורות" ונתמוטטה לה גאוות מצרים. בעקבות זאת  הבין פרעה  כי לא העושר ולא הכוח, לא החכמה ולא השלטון, אף אחד מהם לא יסייע בידיו להימלט מרצון ההשגחה. בדיוק ברגע זה  הסכים פרעה להיכנע לרצונו של אלוקי ישראל ולבטל את רצונו בפניו.

 

    ממכות מצרים ניתן ללמוד כי  חוסר הסכמתו של האדם לבטל את רצונו מפני רצון הבורא מקורו בביטחונו ביכולותיו הגופניות, השכליות, הכלכליות או הכוחניות. בטחון זה  יגרור בהכרח לזעזוע ביכולות אלו וזאת כדי להביאו להכרה בצורך להכניע את לבו בפני בוראו.

 

    עוד הן מלמדות כי כאשר ביטול הרצון האישי בפני הרצון האלוקי מתבצע מתוך התבוננות ולמידה יש בו כדי לחסוך מן האדם את הלימוד החוויתי. לימוד המוביל בדיוק לאותה מסקנה אליה מוביל הלימוד העיוני. אלא שבמקום שיבוטל הרצון מתוך התבוננות הוא נעשה בדרך הסבל והייסורים.

 

    לא חבל?

 

    "כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו: כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני ה' עשה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאום ה'".

 

 


לא נתקבלו תגובות לרגע זה
נושאים ראשיים
סיכומי הרצאות
סיפורים
הפרשת חלה
בריאות
יום העצמאות
גמרא
כללי
גדולי ישראל
הלכות
הופעות
תורה ומדע
עבודה פנימית
חסידות
פרשת שבוע
שבת קודש
חגים ומועדים
חינוך ילדים
זוגיות ונישואין
 
חברה לבניית אתרים בניית האתר