וְאִם עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶה וְעָשָה תְשׁוּבָה, יִדְאַג לַעֲוֹנוֹ וְיִכְסוֹף וִיחַכֶּה לְהַגִּיעַ לְיוֹם הַכִּפּוּרִים לְמַעַן יִתְרַצֶּה אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי רְצוֹנוֹ חַיֵּי הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף וְחַיֵּי כָּל נוֹצָר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ל, ו) חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ. וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ר"ה ט, א):

כּל הַקּוֹבֵעַ סְעוּדָה בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּאִלּוּ נִצְטַוָּה לְהִתְעַנּוֹת תְּשִׁיעִי וַעֲשִירִי וְהִתְעַנָּה בָהֶם, כִּי הֶרְאָה שִמְחָתו בְּהַגִּיעַ זְמַן כַּפָּרָתוֹ, וְתִהְיֶה לוֹ לְעֵדָה עַל דַּאֲגָתוֹ לְאַשְׁמָתוֹ, וְיגוֹנוֹתָיו לַעֲוֹנוֹתָיו:

וְהַשֵּׁנִית, כִּי בִשְׁאָר יָמִים טוֹבִים אֲנַחְנוּ קוֹבְעִים סְעוּדָה לְשמְחַת הַמִּצְוָה, כִּי יִגְדַּל וְיִשגֶּה מְאד שכַר הַשִּמְחָה עַל הַמִּצְוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דה"א כט, יז) וְעַתָּה עַמְּךָ הַנִּמְצְאוּ - פה רָאִיתִי בְשִמְחָה לְהִתְנַדֵּב - לָךְ. וְנֶאֱמַר (דברים כח, מז) תַּחַת אֲשֶׁר לא - עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלקֶיךָ בְּשִמְחָה וּבְטוּב לֵבָב. וּמִפְּנֵי שֶׁהַצּוֹם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, נִתְחַיַּבְנוּ לִקְבּוֹעַ הַסְּעוּדָה עַל שמְחַת הַמִּצְוָה בְּעֶרֶב יוֹם - הַכִּפּוּרִים: (עכ"ל ספר שע"ת)

ֹ

ויעוין בספר הזוהר הקדוש פרשת פנחס, (סולם אות ל') וזה לשונו: ובעיין כל בני היכלא בתשעה לירחא, למעבד חדוותא ולמטבל בנהרא וכו'. סולם: בראש השנה וכו' כל העולם בפחד בדין, וצריכים העולם בעת ההוא להמצא בתשובה שלמה לפני הקב"ה. אח"כ באה המלכה בתשעה לחודש, וצריכים בני ההיכל, דהיינו בני ישראל, לעשות שמחה ולטבול בנהר לטהר עצמם וכו' יעויי"ש, עכ"ל.

טור אורח חיים סימן תרד

תני רב חייא בר רב מדיפתי. כתוב: ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש וכו'. וכי בתשעה מתענין והלא ביום הכיפורים שהוא עשירי לחודש מתענין, אלא ללמדך, שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי (בתשרי). והכי קאמר קרא: הכינו עצמכם בתשיעי לעינוי של מחר ומדאפקיה רחמנא לאכילה בלשון עינוי, א"כ חשיב כמו עינוי, כאילו התענה ט' וי'. פירוש, כאילו נצטוה להתענות בשניהם.

והוא מאהבת הקב"ה את ישראל שלא צוה להתענות אלא יום אחד בשנה ולטובתם לכפר עונותיהם. וציום שיאכלו וישתו תחלה כדי שיוכלו להתענות ושלא להזיק להם העינוי. משל למלך שהיה לו בן יחיד וגזר עליו להתענות יום אחד, וצוה להאכילו ולהשקותו קודם, כדי שיוכל לסבול. וכן נוהגין להרבות בו בסעודה. ומביא במדרש מעשה בשוטר העיר שאמר לעבדו קנה לי דגים, ולא מצא אלא דג אחד ונתן בו זהוב. והיה שם יהודי חייט והוסיף עליו עד שהעלוהו לחמשה, ונשאר הדג אצל החייט. בא העבד אל אדוניו וספר לו כל המאורע. שלח השוטר אחר החייט ואמר לו מה מלאכתך, אמר לו חייט. אמר לו, ולמה קנית דג ששוויו זהוב בה' זהובים ולא עוד אלא שלקחתו מיד עבדי, ששלחתיו לקנותו לי. השיב לו, והיאך לא אקננו אפילו בעשרה זהובים כדי לאוכלו ביום כזה, שצונו הקב"ה לאכול ולשתות, ושאנו בטוחים שהקב"ה יכפר לנו עונותינו. אמר לו, א"כ יפה עשית ופטרו והלך לשלום: עכ"ל הטור.