שורשים
כי יש משהו בפנים.
תרומות מפה וחניה אודות שורשים צור קשר
‏יום שישי ‏22 ‏נובמבר ‏2019  כ"ו בתשרי, תש"פ
הרשמה למשפחה   כניסה לחברים  
ראשי \ מאמרים \ מודעות פנימית \ להתחבר לנשמה - חלק שני מתוך עשרה
מאמרים דומים
מלכודת השוחד - הרהורים לפרשת שופטים
המאבק בשחיתות השלטונית הביא אל דוכן הנאשמים אנשי ציבור רבים. האם יצליח המאבק? האם תעלם השחיתות? האם ייעלמו מקבלי השוחד?. מסתבר שמתחת לפני השטח מתנהל מאבק איתנים שאיננו מודעים לקיומו כיון שאנו... משוחדים. ברוכים הבאים לעולם השוחד.
עבודת ימי ספירת העומר
היום 24 יום לעומר - תפארת שבנצח בכדי לנצח (ממידת הנצח) את היצר שלנו, צריך לנהוג בדרך המלך שהיא דרך הממוצע: הרמב"ם כתב שבכל המידות ילך האדם בדרך המיצוע, אלא שאם נטה לאחת משתי הקצוות, אז מן ההכרח לו להטות עצמו לקצה גבול השני, וכך ירגיל את עצמו לאט לאט לעמוד על דרך המיצוע, ואמרו חז"ל איזה דרך ישרה, שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם - ופרשו שזוהי דרך המיצוע - וזה מה שמראה לנו מידת התפארת שבנצח. קיניין תורה - "באמונת חכמים", בעקבות החכמה החכמה מניעה את גלגלי העולם קדימה. אם רוצים באמת לרכוש חכמה, צריך לצאת ולחפש אחריה באופן מעשי. יותר חכמה משמעותה יותר חיים, יותר משמעות ויותר הנאה. "איזהו חכם? הלומד מכל אדם". צריך לקחת את החכמה ברצינות אבל גם לבדוק בזהירות כל חכמה מה טיבה. כשפוגשים אדם כדאי לשאול את עצמנו, איזה דבר שעשוי להיות משמעותי עבורי, האדם הזה יודע?
תקיעת שופר בחודש אלול
מיום שני של ראש חודש אלול ועד ערב ראש השנה, תוקעים בשופר בכל יום אחרי תפילת שחרית, ארבעה קולות: תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה.
יום הולדת בט` באב - הרהורים לתשעה באב
שמעתי שאשה אחת אמרה שלבן שלה יש יום הולדת בתשעה באב והיא חוגגת אותו ברוב פאר והדר. אמרה שתשעה באב "לא מדבר אליה" ושהיא לא תיתן ללוח העברי לקלקל לה את המסיבה. ולמרות שהייתי צריך לבכות חייכתי ו... שמחתי. הרהורים שמחים לתשעה באב.
בחודש ניסן- קורבנות הנשיאים
מראש חודש ניסן נוהגים בכל יום לקרוא את הפרשה של הנשיא שהקריב באותו היום, מפרשת קורבנות הנשיאים, ואח"כ אומרים "יהי רצון..."
להתחבר לנשמה - חלק שני מתוך עשרה
16/12/10 הרב ישראל שלמה

וַיַרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵה טוֹב מְאוֹד"
שגור בפי כל, שביום השלישי נאמר פעמיים "כי טוב". בסיום כל יום, זולת היום השני, נאמר "וירא אלקים כי טוב". מכיוון שביום השני לא נשלמה המלאכה עד יום שלישי, נאמר ביום שלישי פעמיים "כי טוב", פעם אחת עבור המלאכה של יום שני, ופעם נוספת עבור יום שלישי עצמו. נמצא שגם הפעם שנכפלה ביום שלישי לא שייכת בעצם ליום השלישי אלא ליום השני. לעומת זאת, נעלם מרוב האנשים שביום השישי, לא רק שהוזכר פעמים ענין הטוב, ולא על חשבון היום הקודם, כי ביום חמישי כן נאמר "וירא אלקים כי טוב", אלא שבפעם השניה ביום השישי נאמר "והנה טוב מאוד". הטוב של היום השישי מרובה גם כמותית יותר מכל יום אחר וגם מהותית. רק בו נאמר "טוב מאוד".

ה"כי טוב" הראשון שנאמר ביום שישי נאמר על בריאת החיה, הבהמה ורמש הארץ, כשם שנאמר על כל שאר הבריאה. ואילו ה"טוב מאוד" נאמר רק לאחר בריאת האדם. לא נאמר עליו "כי טוב" אחד ורגיל, אלא נכפל ויוחד עבורו "טוב מאוד". הקב"ה מעיד בתורתו - תורת אמת - שהאדם הוא טוב מאוד. הוא רק טוב. השורש שלו נוצר "טוב מאוד", הנשמה היא חלק אלוקה ממעל. טוב אין סופי. וכל מה שרואים שקיים רוע באדם בכל אחד מכוחות הדיבור, המחשבה, ההרגשה, הרצון והמעשה, הוא לא מצד הנקודה הפנימית שבאדם, אלא מצד ה"לבושים" שלה. אם האדם היה מורכב במהותו גם מהטוב אבל גם מהשלילי, הרי שהקב"ה לא היה מעיד עליו שהוא טוב מאוד. ככל שנכנסים בתוך הנשמה פנימה, היא טהורה וזכה יותר. החלקים השלילים שמתגלים באדם באים מכוחות הנפש והגוף, שהם רק לבושים חיצוניים לאותה נקודה פנימית.

למה הכוונה "לבושים חיצוניים", ויותר מזה, מה זה משנה איך קוראים לזה? אם באדם קיים טוב ורע, מה זה משנה מה פנימי ומה חיצוני? מה זה משנה, למה אני קורא "אני" ולמה אני קורא "לבוש"? בשורה התחתונה שניהם נמצאים – ה"אני" וה"לבוש", ה"גוף" וה"נשמה". אלא, שכמו שבעולם הגשמי האדם לא מזהה את עצמו עם הלבוש הפיזי שלו, הוא מזדהה אולי עם הלבוש שהוא לובש, אבל לא מזהה את עצמו כלבוש. אף אחד לא קורא לעצמו "חליפה" או לחילופין "טְרֵינִינְג", ואם החולצה שלו מתלכלכת הוא לא מקבל מכך דימוי עצמי נמוך, כי הוא מבין שזה לא הוא שהתלכלך. ככה האדם צריך לזהות ולזכור שהוא נשמה טהורה של בורא עולם, וכל הרע שמתגלה בו הוא לבושים מכוחות הגוף והנפש.

כשם שכשמתלכלכים לאדם הבגדים הגשמיים הוא לא לוקח את זה כפגיעה בו, הוא פושט את החולצה המלוכלכת ולובש במקומה חולצה נקיה. כך על האדם לנהוג בעבודה הרוחנית שלו עם נפשו. לנפש ישנם שלושה כוחות עיקריים: מחשבה, דיבור ומעשה. האדם צריך לזכור שהמחשבות, הרגשות והמעשים השלילים שלו הם לא באמת הוא. הוא נשמה שפועלת ומניבה רק מחשבות, הרגשות ומעשים חיובים, וכל השלילי בא מכח הגוף – מכח הלבוש. כשהאדם קונה לעצמו את המבט הזה, זו כבר פחות בעיה עבורו לפשוט ולהיפטר מהלבוש ה"מלוכלך", ולהתחדש ולהיטהר ב"רגע" ("יש קונה עולמו בשעה אחת"). הוא זוכר שהוא טהור ונקי, והרוע שהתגלה אצלו הוא חיצוני לו.

אם האדם מזהה את עצמו כגוף, אז אף על פי שהוא יודע שיש בתוכו גם נשמה, הרי שהגוף יש בו רע, והאדם תופס את עצמו כמעורב עם רע, ולכן הוא אינו יכול להתנתק ממנו, ועל כן גם לא להתנקות ממנו. לעומתו, אדם שמזהה את עצמו כנשמה שעליה מולבש גוף גשמי, אז הוא מבין שגם הכחות שבאים מאותו גוף גשמי הם רק לבושים לנקודה הפנימית שלו, לנקודת הנשמה, ולכן הוא מצליח להתנתק ולהתנקות מהן בקלות יותר.

אם שורש האדם הוא רק טוב ואף "טוב מאוד" מאיפה הגיע ה"רע" שמתגלה בו? מה המקום הראשון שקיים בו סוג של רוע? הפעם הראשונה שנזכר "רע" בתורה הוא בעץ הדעת – "ועץ הדעת טוב ורע". האדם היה רק טוב, ואילו עץ הדעת היה מעורב מטוב ורע. בעצם החטא של עץ הדעת, אדם הראשון והאדם בכלל הכניס את הרע שהיה חיצוני לו פנימה. אך עדין למרות שכרגע ה"רע" נכנס פנימה ועוד לא הגענו להשלמת התיקון של החטא, בנקודה הפנימית ביותר האדם הוא רק נשמה זכה וטהורה, והחטא והרע שנכנסו פנימה לא חילחלו וחיללו את עומק ועצם נשמת האדם. ההיבט הראשון של תיקון חטא אדם הראשון הוא להבין שצריך להחזיר את החטא/הרע החוצה. להתנתק ולהיבדל ממנו. זהו החטא השורשי לכל החטאים, ועל כן זהו התיקון השורשי להם.


העבודה המעשית בשלב הזה מתחלקת לשנים: לזכור בעת מעשה, מחשבה או הרגשה שלילים שה"אני" שלי לא נפגע, ושהוא נשאר זך וטהור כמו שברא הקב"ה. והעבודה השניה היא לזכור, להגות ולשנן נקודה זו בזמן קבוע ביום, גם בלי קשר לפעולות שנפעלו באותו רגע. ע"י כך יזכה האדם לפשוט את לבוש ה"רע" ממנו, ולחזור למצב של אדה"ר קודם החטא – "והנה טוב מאוד".


בהצלחה


לא נתקבלו תגובות לרגע זה
נושאים ראשיים
סיכומי הרצאות
סיפורים
הפרשת חלה
בריאות
יום העצמאות
גמרא
כללי
גדולי ישראל
הלכות
הופעות
תורה ומדע
עבודה פנימית
חסידות
פרשת שבוע
שבת קודש
חגים ומועדים
חינוך ילדים
זוגיות ונישואין
 
חברה לבניית אתרים בניית האתר