באנר חדש
לוגו עם כתובת
שורשים
כי יש משהו בפנים.
תרומות מפה וחניה אודות שורשים צור קשר
‏יום רביעי ‏16 ‏אוקטובר ‏2019  י"ח בתשרי, תש"פ
הרשמה למשפחה   כניסה לחברים  
ראשי \ מאמרים \ כללי \ כולם רוצים אמריקה?... לא בטוח! הרהורים לפרשת ``כי תבוא``
שאלות קשורות
מה מותר לעשות בחג ובחול המועד?
האם חג פסח הבא עלינו לטובה הוא כמו שבת שאסור בעשיית מלאכה? ומה הדין לגבי "חול המועד"?
סגולות בדוקות לזיווג !
איזה סגולות ישנם למציאת זיווג?
מרדכי ואסתר היו בני זוג ?
האם נכון הדבר שמרדכי ואסתר היו בני זוג, הלא במגילת אסתר זה לא נזכר??
יום הזיכרון
האם זה נכון שדווקא חוג שומרי התורה והמצוות נמנעים מלציין את "יום הזיכרון לשואה ולגבורה"??
סדר ט``ו בשבט

למה יש סדר מיוחד לברכות, וכי יש ברכות חשובות ויש שלא? ומהו דין הקדימה?

מאמרים דומים
עבודת ימי ספירת העומר
היום 24 יום לעומר - תפארת שבנצח בכדי לנצח (ממידת הנצח) את היצר שלנו, צריך לנהוג בדרך המלך שהיא דרך הממוצע: הרמב"ם כתב שבכל המידות ילך האדם בדרך המיצוע, אלא שאם נטה לאחת משתי הקצוות, אז מן ההכרח לו להטות עצמו לקצה גבול השני, וכך ירגיל את עצמו לאט לאט לעמוד על דרך המיצוע, ואמרו חז"ל איזה דרך ישרה, שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם - ופרשו שזוהי דרך המיצוע - וזה מה שמראה לנו מידת התפארת שבנצח. קיניין תורה - "באמונת חכמים", בעקבות החכמה החכמה מניעה את גלגלי העולם קדימה. אם רוצים באמת לרכוש חכמה, צריך לצאת ולחפש אחריה באופן מעשי. יותר חכמה משמעותה יותר חיים, יותר משמעות ויותר הנאה. "איזהו חכם? הלומד מכל אדם". צריך לקחת את החכמה ברצינות אבל גם לבדוק בזהירות כל חכמה מה טיבה. כשפוגשים אדם כדאי לשאול את עצמנו, איזה דבר שעשוי להיות משמעותי עבורי, האדם הזה יודע?
בחודש ניסן- קורבנות הנשיאים
מראש חודש ניסן נוהגים בכל יום לקרוא את הפרשה של הנשיא שהקריב באותו היום, מפרשת קורבנות הנשיאים, ואח"כ אומרים "יהי רצון..."
להתחבר לנשמה - חלק ראשון מתוך עשרה
האדם יכול לזהות את עצמו באחת משתי האפשרויות. (כמובן שישנה גם אפשרות שהאדם יתכחש לכך שיש בו גם כח רוחני, אך לא באדם כזה עסקינן.) אפשרות ראשונה, האדם יכול לזהות את עצמו כגוף שבתוכו נטמנה נשמה גנוזה. האפשרות השניה היא שהאדם יזהה את עצמו כנשמה שעליה הלבישו גוף. ההבדל בין שתי האפשרויות אינו נעוץ בסדר הקדימות או במינון, אם יש שמונים אחוז גוף ועשרים אחוז נשמה או להפך. ההבדל בזיהוי האדם את עצמו כגוף או כנשמה הוא הבדל במהות. בזיהוי מה הוא האדם בעצם – בעצמיות הפנימית שלו.
פרשת פנחס
הרב רז מקהילת "ואני תפילה" בפרוש השבועי שלו - הפעם על פרשת פנחס
``יאמרו רבם דקרו?`` - הרהורים נוגים בעקבות הסתלקות המקובל הצדיק רבי אלעזר אביחצירא ע``ה
עם היוודע דבר הסתלקותו החלו השאלות להכות בחלל הלב ללא רחם. הנהיה כדבר הזה? כיצד קם תלמיד על רבו ורוצחו נפש? וכי יש לך בן ההורג את אביו? האם ניתן להשיב על שאלות אלו?. הרהורים נוגים.
כולם רוצים אמריקה?... לא בטוח! הרהורים לפרשת ''כי תבוא''
12/09/11 הרב אהרן לוי

מרגע שגוייס שמואל מאיר רוזנברג לגדודי העבודה ההונגרים בשנת 1939 ועד תבוסתה של גרמניה הנאצית בשנת 1945 לא ראה את אשתו וילדיו. לאחר ששוחרר ממחנה ההשמדה דאכאו שב שמואל מאיר להונגריה והתאחד עם בני משפחתו.

 

במשך שלוש שנים נותרו בני משפחת רוזנברג בהונגריה והתחקו אחר קרוביהם שלא שבו.  "אנחנו לא נשארים כאן יותר" – קבע שמואל מאיר באוזני רעייתו. "האדמה כאן מקוללת, אירופה הפכה לבית הקברות היהודי הגדול ביותר בעולם. כבר דיברתי עם מבריח הגבולות. הלילה אנחנו יוצאים ממצרים".

 

עם רדת החשיכה יצאה משפחת רוזנברג מביתה, אב ואם ושלושת ילדיהם. כל אחד מהם נשא על גבו צרור אחד בלבד. מרים מאטיל אשתו הנאמנה הביטה בפעם האחרונה לעבר ביתה וקבעה באדישות -  "חסל סדר הונגריה".  בשעה היעודה נפגשו עם מבריח הגבולות בנקודת ציון שסוכמה מראש ויצאו לדרך. לאחר צעידה ממושכת ומסוכנת חצתה משפחת רוזנברג  את הגבול לצ'כוסלובקיה משם שמו פניהם לאוסטריה בדרכם לעולם החופשי.

 

עם בואם לווינה פגש שמואל מאיר באחיו ובגיסיו. מידי ערב התנהלו ביניהם דיונים קדחתניים כשהנושא הוא - לאן?. משה אריה צידד בארצות הברית "שם הכי בטוח", דוד חיים העדיף את אוסטרליה כיון ש"שם הכי רחוק" ושמואל מאיר חלם על אמריקה הנוצצת. משום מה ועל אף שמדינת ישראל הוקמה שנה קודם לכן איש מהם לא ראה בה יעד מועדף לעליה.

 

לאחר ששקל את צעדיו החליט שמואל מאיר – היעד ארצות הברית. מילא בדייקנות את טפסים מסמכים נחוצים והמתין למכתב זימון  לראיון אצל השגרירות האמריקאית בווינה. 

 

"מחר יש לנו ראיון בשגרירות האמריקאית" – בישר לרעייתו בשמחה כשסיים לקרוא את המכתב. עם שחר השכים קום, התפלל, התעטף במעילו העליון, נשק למזוזה וצעד לעבר הדלת. "שיהיה לנו בהצלחה" - איחלה אשתו בהתרגשות. ליד הדלת נכונה לו הפתעה.

 

אסתר בתו בת השלוש חסמה את הדלת בידה הקטנה ובידה השניה אחזה בחוזקה בדש מעילו. "אסתרק'ה תני לי בבקשה לצאת" – אמר בחיוך . היא הנידה את ראשה המתולתל ימינה ושמאלה לאות סרוב ועיניה הקטנות ריצדו בתוך אישוניה באי שקט.  "אני הולך לקנות לנו בית גדול באמריקה עם חצר יפה ודשא ירוק ונדנדה" –  ניסה שוב  ברכות וליטף את תלתליה. היא לא ענתה והמשיכה לאחוז בחוזקה בדש מעילו ו... רעדה.

 

- "נו אסתרק'ה... אני צריך ללכת... עוד מעט אבא חוזר ואז ניסע לאמריקה טוב? יש באמריקה ממתקים יפים בכל מיני צבעים". "לא! לא טוב..." - השיבה אסתר הקטנה. אני לא רוצה לאמריקה... לא רוצה ממתקים... אמריקה זה רע... אני רוצה רק לארץ ישראל!".

 

שמואל מאיר ניתק את ידה ממעילו בעדינות ויצא... אסתר הקטנה לא ויתרה.

 

היא רצה אחריו במורד הרחוב וצעקה באימה "אבא לא... לא רוצה לאמריקה.... לא טוב אמריקה... לא רוצה ממתקים... רוצה לארץ ישראל". לא הועילו השכנועים וגם לא האיומים, אסתר הקטנה צורחת ואיש אינו מסוגל להרגיעה ואל יהי הדבר קל בעיניכם כלל וכלל. לפי שמסיבות מובנות מאוד ניצולי שואה אינם יכולים לשמוע  בכיו של ילד קטן בשום פנים ואופן, והדבר יכול להביאם לידי טירוף הדעת ממש. פשוטו כמשמעו.

 

שמואל מאיר התבונן מהורהר באסתר בתו הקטנה הרים אותה בזרועותיו חיבקה בחום ודמעות חמות זלגו מעיניו - "טוב בובל'ה טוב... אל תבכי... אבא לא הולך לקבטשייג... אבא ואסתרק'ה נוסעים רק לארץ ישראל". אסתר הקטנה ניגבה את דמעותיו וחיבקה את צווארו הגדול בידיה הקטנטנות.

 

 "אסתרק'ה צודקת" - ניסה להסביר לאשתו את המהפך שחל בדעתו. "יהודים צריכים ללכת לארץ שלהם. צריך לעשות סוף לנדודים".   "אבל זה מסוכן שם נורא" – טענה כנגדו. - "יש שם מלחמות עם הערבים, כסף אין שם, הפרנסה קשה ומה נאכל? לא סבלנו מספיק?" דמעות היו בעיניה.

 

כך עמדו שלושתם בחדרם השכור בוינה שבאוסטריה ובכו. בכתה אסתרק'ה הקטנה כיון שלא רצתה לנסוע לאמריקה, בכתה מרים מאטיל כיון שרצתה לנסוע לאמריקה ובכה שמואל מאיר על ששני אהובותיו בוכות. אלא שבסופו של דבר ניצחו דמעותיה של אסתר הקטנה את דמעות אימה ושמואל מאיר ומרים מאטיל עלו לארץ ישראל יחד עם שלושת ילדיהם.

 

מה אתם אומרים? סיפור אמיתי או סיפורי סבתא? ובכן חברים... גם וגם... גם סיפור אמיתי וגם סיפורי סבתא. אסתרק'ה זו  היא אמה שלי ומרים מאטיל – סבתא סיפרה לי על כך.

 

תשאלו מה גורם לילדה בת שלוש לרצות לעלות לארץ ישראל? אינני יודע. כששאלתי על כך את אמא השיבה לי שעד היום גם היא לא יודעת. כששאלתי את סבתא מדוע נכנע סבא  לבתו הקטנה  היא חייכה מבין קמטיה ואמרה בעברית הונגרית...

 

"זיידי (סבא) אמרתי לי פעם שארץ ישראל זה ארץ מה הקב"ה נותן מעם ישראל. אם ה' נותן מתנה לא יפה אז לא לוקח. באמריקה יש הרבה כסף אבל אין שם השם, פה מארץ ישראל אין הרבה כסף אבל יש הרבה השם. מי אוהבת את השם תבוא מארץ ישראל ומי אוהבת כסף הולכת מאמריקה וזיידי... " - אמרה סבתא בקול מרוסק כשדמעות געגועים בעיניה - "זיידי אוהבת מאוד את השם" העידה סבתא על סבא איש נעוריה.

 

הבאנו ביכורים

פרשת "כי תבוא" נפתחת במצוות הבאת הביכורים. מידי שנה מצווה החקלאי היהודי  לעקוב אחר ביכורי פירותיו בעודם על העץ ולהקיפם בחוט לסימן. בבוא העת הוא קוטפם ומביאם עימו לבית המקדש בעלייתו לרגל בחג השבועות. עם בואו ירושלימה הוא מניחם לפני ה/  ומודה.

 

וזה לשון ההודאה:"וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב: וירעו אתנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבדה קשה: ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו וישמע ה'  את קולנו וירא את עונינו ואת עמלנו ואת לחצנו:ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרע נטויה ובמורא גדל ובאותות ובמפתים: ויביאנו אל המקום הזה וייתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש: ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה' והנחתו לפני ה' אלוקיך והשתחווית לפני ה' אלוקיך: ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך".

 

מצוות  ביכורים המופיעה בפתיחת פרשה זו נושקת למצוות מחיית עמלק המופיעה בסוף הפרשה הקודמת. האם יש לכך סיבה? לכאורה לא. מה קשר יש בין "זכור את אשר עשה לך עמלק" למצוות הביכורים?. מה בין הודאה על הארץ ומצוות מחיית עמלק?  ובכן חברים... יש ויש.

 

חשבון פתוח

כמה מפגשים נערכו בין עמלק לעם ישראל לאורך ההיסטוריה. כל מפגש ומאפייניו כל עימות ותוצאותיו אלא שעיון מדוקדק בהם מעלה כי כולם נערכו בתזמון זהה. בכל המפגשים הגיע עמלק להלחם בישראל בעת בה בקשו בני ישראל לשוב לארץ אבותם וזאת כדי לעכבם.

 

עת ביקש יעקב לשוב מבית לבן שבחרן לבית אביו בא עשיו לקראתו וביקש למנוע את שובו לארץ כנען. עם צאתם ממצרים "ויבוא עמלק" למנוע את כניסתם לארץ המובטחת. עם סיומה של גלות בבל זמם המן האגגי "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים" ולסכל את כוונתם לשוב ולבנות את בית המקדש בירושלים. ובפעם האחרונה...  עת החלו יהודים להעלות את ציון על שפתותיהם בסוף המאה ה – 19 הגיח עמלק הגרמני כשסיסמת "הפתרון הסופי" בפיו. האם ישנה סיבה לנסיונותיו חוזרים ונשנים אלו? האם יש קשר ביניהם ובין השיבה לארץ ישראל? מסתבר שכן.

 

מפגש בין כפויי טובה

בפרשת בשלח עוסק רש"י בסוגייה  זו. שם מתוארת תלונת בני ישראל על משה עקב צמאונם שנאמר: "ויצמא שם העם למים וילן העם על משה ויאמר למה זה העליתנו ממצרים להמית אתי ואת בני ואת מקני בצמא.... ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסתם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין". מיד לאחריה נאמר: "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים".

 

בביאורו עוסק רש"י בסמיכות הפרשיות זו לזו ומדבריו ניתן להבין את סיבת בואו של עמלק וזה לשונו:"סמך פרשה זו (מסה ומריבה)למקרא זה (ויבוא עמלק), לומר: תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים היש ה' בקרבנו אם אין? חייכם שהכלב בא ונושך אתכם ואתם צועקים אלי ותדעון היכן אני. משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך, היה אותו הבן רואה חפץ ואומר, אבא טול חפץ זה ותן לי, והוא נותן לו, וכן שניה וכן שלישית, פגעו באדם אחד, אמר לו אותו הבן ראית את אבא. אמר לו אביו אינך יודע היכן אני, השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו".

 

בן זה כפוי טובה הוא שאביו נושאו על כתיפיו והוא שואל איה אבי? על כן בא הכלב ונשכו. נמצאו למדים שאין עמלק בא לנשוך לעם ישראל אלא על כפיות טובה, לפי שכפיות טובה מידתו של עמלק היא כמבואר במכילתא "עמלק היה כפוי טובה לישראל, וכאשר ישראל כפרו בטובה - נפרעו ע"י עמלק. יבוא עמלק כפוי טובה ויפרע מן העם כפויי טובה".

 

חומרתה של כפיות הטובה נמדדת לפי ערכה של הטובה בה כופר מקבלה עד שניתן לומר כי ככל שעצומה הטובה כך חמורה ההתכחשות אליה. מתוך שהמפגשים בין עמלק כפוי הטובה לעם ישראל נערכו תמיד בסמיכות לשיבת ציון צפה ועולה מול עינינו ערכה העצום של ארץ ישראל. ארץ זו "אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד" ארץ קדושה היא מכל הארצות ולא נתנה הבורא אלא לנו ועל כן ההתכחשות לה ומאיסה בה ובטובתה ח"ו היא שמביאה למפגשים הנוראים בינינו לבין עמלק כפוי הטובה.

 

לפיכך מיד לאחר שמצווה התורה על מחיית עמלק היא מצווה את בני ישראל על מצוות הביכורים. ללמדנו כי מצווה זו מהווה חיסון מושלם מפגיעתו של עמלק. בהבאת הביכורים מודה האיש הישראלי לאלוקיו על הארץ הטובה ועל פריה. הוא מעיד בעצמו שאינו מזלזל בקדושתה ולא מתעלם מחשיבותה. בהבאת הביכורים מעלה החקלאי היהודי על נס את הכרתו במתנת הבורא עד שאת ראשית פרי אדמתו הוא מביא לבית המקדש.

 

כיצד מביאים ביכורים בימינו?

בעוונותינו חרב בית מקדשנו ואין נוהגת מצווה זו בימינו. אלא שאף שאינה נוהגת רוחה נושבת ומרחפת בשמי הארץ המובטחת עד עצם היום הזה. צאו וחשבו... האין בכך פלא כי מאז שבנו אליה ועד עצם כתיבת שורות אלו ממש לא מצאנו בה מנוח ואנו נלחמים על קיומנו?. האם מצאתם בתולדות ימי האנושות אומה הנאבקת על ביתה כמונו?. הנהיה כדבר הזה או הנשמע כמוהו?.  מדוע  מבקשים אויבינו לגרשנו ממנה ולכלותנו מעל פני האדמה? האם חסרו להם ארצות או משאבי טבע?.  ושמא  מאת ה' הייתה זאת? אולי החליף עמלק את עורו? אולי בא כפוי טובה להפרע מאתנו על שאין אנו יודעים את חין ערכה וקדושתה של ארץ ישראל? אולי מבקשים עמלקים אלו לגרשנו ממנה משום שאין אנו נוהגים בה כראוי למתנת מלך? ואולי משום שבכל פעם שתחלואים כלכליים או חברתיים פוקדים אותה אנו חושבים לנטוש אותה לנפשה כאילו היתה חפץ העובר מיד ליד?. כן כן חברים... אולי משום כפיות טובה נהייתה זאת?.

 

"כן, כן, הדברים צריכים להיאמר על אף הקושי לאומרם: עבור ישראלים רבים, ודווקא מן המצליחים שבהם נתפשת ההוויה הישראלית כגזירתו של מר הגורל. הפרנסה קשה, השלום רחוק, המלחמה הבאה מובטחת, עוצמתם הדמוגרפית של החרדים תרושש את הכלכלה, מסתמנים אותות חזקים של פאשיזם והמיעוט הערבי מנוכר... השאלה איננה מדוע ללכת מכאן, אלא מדוע כה רבים בוחרים להדבק במקום הזה למרות שיש ביכולתם לעקור... אשקר אם אומר שרק כאן יוכלו להגשים את עצמם עד למיטב. לא אומר להם כי הם חייבים לשלם בעתידם תמורת הקורבנות שהקריבו אבותיהם כדי להיאחז באדמה הזאת". (מתוך מאמר "על כנפי היאוש" מאת ירון לונדון).

 

מצוות הביכורים נועדה לעורר את האזרח הישראלי מידי שנה בשנה  ולהזכירו להודות על "ארץ טובה ורחבה", על חשיבות ההכרה בערכה של ארצנו "ארץ זבת חלב ודבש". ואם תאמרו איה החלב והדבש? היכן טובתה ורחבותה? אשיב לכם כי טבעה של ארץ זו כך הוא - כשמואסים בה היא כובשת את פניה ומצטמקת וכשמהללים אותה היא פותחת זרועותיה לרווחה ומגינה על בניה.

 

אם חפצים אנו בטובתנו עלינו להכיר בטובתה של הארץ, הכרה זו בחינת "ביכורים" שי לה והיא "מצוות הביכורים" הנוהגת בימינו ולכשייבנה בית המקדש במהרה בימינו נוסיף לאהבתנו אותה אף את נוסח הביכורים המקורי.

 

איך אמר זיידי שלי? "באמריקה יש הרבה כסף אבל אין שם השם, פה מארץ ישראל אין הרבה כסף אבל יש הרבה השם. מי אוהבת את השם תבוא מארץ ישראל ומי אוהבת כסף הולכת מאמריקה". עכשיו גופו של זיידי טמון באדמת ארץ ישראל ורוחו שאהבה את ה' הלכה אצלו.

 


לא נתקבלו תגובות לרגע זה
נושאים ראשיים
סיכומי הרצאות
סיפורים
הפרשת חלה
בריאות
יום העצמאות
גמרא
כללי
גדולי ישראל
הלכות
הופעות
תורה ומדע
עבודה פנימית
חסידות
פרשת שבוע
שבת קודש
חגים ומועדים
חינוך ילדים
זוגיות ונישואין
 
חברה לבניית אתרים בניית האתר