יום העצמאות
יום העצמאות
שורשים
כי יש משהו בפנים.
תרומות מפה וחניה אודות שורשים צור קשר
‏יום חמישי ‏28 ‏מאי ‏2020  ז' בניסן, תש"פ
הרשמה למשפחה   כניסה לחברים  
ראשי \ מאמרים \ כללי \ סוד החינוך היהודי - הרהורים לפרשת כי תצא
שאלות קשורות
מה מותר לעשות בחג ובחול המועד?
האם חג פסח הבא עלינו לטובה הוא כמו שבת שאסור בעשיית מלאכה? ומה הדין לגבי "חול המועד"?
סגולות בדוקות לזיווג !
איזה סגולות ישנם למציאת זיווג?
מרדכי ואסתר היו בני זוג ?
האם נכון הדבר שמרדכי ואסתר היו בני זוג, הלא במגילת אסתר זה לא נזכר??
יום הזיכרון
האם זה נכון שדווקא חוג שומרי התורה והמצוות נמנעים מלציין את "יום הזיכרון לשואה ולגבורה"??
צניעות יתר

האין בצניעות מופגנת משום יוהרה? איך המסורת היהודית מתייחסת לזה אם בכלל? תודה

מאמרים דומים
עבודת ימי ספירת העומר
היום 24 יום לעומר - תפארת שבנצח בכדי לנצח (ממידת הנצח) את היצר שלנו, צריך לנהוג בדרך המלך שהיא דרך הממוצע: הרמב"ם כתב שבכל המידות ילך האדם בדרך המיצוע, אלא שאם נטה לאחת משתי הקצוות, אז מן ההכרח לו להטות עצמו לקצה גבול השני, וכך ירגיל את עצמו לאט לאט לעמוד על דרך המיצוע, ואמרו חז"ל איזה דרך ישרה, שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם - ופרשו שזוהי דרך המיצוע - וזה מה שמראה לנו מידת התפארת שבנצח. קיניין תורה - "באמונת חכמים", בעקבות החכמה החכמה מניעה את גלגלי העולם קדימה. אם רוצים באמת לרכוש חכמה, צריך לצאת ולחפש אחריה באופן מעשי. יותר חכמה משמעותה יותר חיים, יותר משמעות ויותר הנאה. "איזהו חכם? הלומד מכל אדם". צריך לקחת את החכמה ברצינות אבל גם לבדוק בזהירות כל חכמה מה טיבה. כשפוגשים אדם כדאי לשאול את עצמנו, איזה דבר שעשוי להיות משמעותי עבורי, האדם הזה יודע?
בחודש ניסן- קורבנות הנשיאים
מראש חודש ניסן נוהגים בכל יום לקרוא את הפרשה של הנשיא שהקריב באותו היום, מפרשת קורבנות הנשיאים, ואח"כ אומרים "יהי רצון..."
להתחבר לנשמה - חלק ראשון מתוך עשרה
האדם יכול לזהות את עצמו באחת משתי האפשרויות. (כמובן שישנה גם אפשרות שהאדם יתכחש לכך שיש בו גם כח רוחני, אך לא באדם כזה עסקינן.) אפשרות ראשונה, האדם יכול לזהות את עצמו כגוף שבתוכו נטמנה נשמה גנוזה. האפשרות השניה היא שהאדם יזהה את עצמו כנשמה שעליה הלבישו גוף. ההבדל בין שתי האפשרויות אינו נעוץ בסדר הקדימות או במינון, אם יש שמונים אחוז גוף ועשרים אחוז נשמה או להפך. ההבדל בזיהוי האדם את עצמו כגוף או כנשמה הוא הבדל במהות. בזיהוי מה הוא האדם בעצם – בעצמיות הפנימית שלו.
פרשת פנחס
הרב רז מקהילת "ואני תפילה" בפרוש השבועי שלו - הפעם על פרשת פנחס
``יאמרו רבם דקרו?`` - הרהורים נוגים בעקבות הסתלקות המקובל הצדיק רבי אלעזר אביחצירא ע``ה
עם היוודע דבר הסתלקותו החלו השאלות להכות בחלל הלב ללא רחם. הנהיה כדבר הזה? כיצד קם תלמיד על רבו ורוצחו נפש? וכי יש לך בן ההורג את אביו? האם ניתן להשיב על שאלות אלו?. הרהורים נוגים.
סוד החינוך היהודי - הרהורים לפרשת כי תצא
07/09/11 הרב אהרן לוי

ישבתי מולו במשרדו המרווח בארון הספרים שניצב מאחוריו נחו ספרי פילוסופיה והיסטוריה של גדולי יוון ורומא. ספרי יהדות לא מצאתי שם. הוא מנהל עברי של בית ספר תיכון בו לומדים למעלה מאלפיים תלמידים.

 

-"לא נולדתי מנהל" – פתח איש שיחי בדבריו ופרש בפני את משנתו החינוכית. – "את מיטב שנותי תרמתי  לבטחונה של מדינת ישראל ובמהלכן אף זכיתי לאייש עמדות פיקוד בכירות במערכת הבטחון. במשך שנות שירותי הצבאי הרהרתי רבות בעתידה האנושי של מדינת ישראל. אט אט חלחלה בי התחושה כי חוסנה של מדינת ישראל אינו נובע מעוצמתה הבטחונית וההרתעתית בלבד, שימורו של החוסן הלאומי מותנה  בחינוכו של דור ההמשך. החינוך חשוב לא פחות מן הביטחון".

 

"מסקנה זו היא שהובילה אותי  להצטרף אל מערכת החינוך הישראלית עם סיום שירותי הצבאי. לאור הנסיון הפיקודי שצברתי במהלך השנים הפכתי למנהל בית ספר תיכון זה בו אנו נפגשים".

 

"כאיש צבא הצבתי לעצמי עם כניסתי לתפקידי שני יעדים. האחד – להכפיל את מספרם של תלמידי הזכאים לתעודת בגרות. השני – להנחיל לתלמידי את הערכים עליהם גדלתי וחונכתי. מטרתי הראשונה הושגה במלואה ורשאי אני לציין בגאוה ובסיפוק כי תוצאות מבחני הבגרות של תלמידי בשנה האחרונה  עלו על כל ציפיותי. באשר למטרתי השניה אין לי אלא להודות בכשלוני המוחלט. לא הצלחתי להנחיל לתלמידי את הערכים עליהם חונכתי".

 

"אתה צריך להבין" – קבע באוזניי, "מצב הנוער כיום פשוט כלל וכלל. ההתפרקות הערכית נותנת את אותותיה בכל פינה ולצערי, כמנהל, אין בידי כלים כדי להתמודד עם מצב זה. לשם כך בקשתי להפגש אתך".

 

ישבתי מולו ושתקתי. אני שמעולם לא עסקתי בחינוך ובוודאי שלא הוסמכתי להוראת תלמידים בני ימינו, מתבקש לסייע בידי מנהל בכיר עתיר זכויות ביטחוניות וחינוכיות לחנך את תלמידיו לערכים?. מה אומר לו? שאין לי ידע בחינוך? שגם אני מטופל בילדים? שסבתי ע"ה נהגה לומר ש"מי שיש לו ילדים שלא ידבר על הילדים של השכנים"?. שדעתי על נערי ונערות ישראל שונה לגמרי מן העמדה אותה הציג בפני?.

 

הנוער של היום?

 

ובכן חברים... זו לא הפעם הראשונה שאני שומע כי ה"חומר האנושי" בימינו אינו מה שהיה פעם. זה לי כמה שנים נאלץ לשמוע כיצד מוציאים דיבת נערינו רעה. כמעט בכל מקום ניתן לשמוע כי "הנוער של היום זה לא הנוער של פעם", ש"היום מסוכן להגיד מילה לילד ברחוב" וכיוצא באלו מילים לא יפות ומעליבות. אני מוכרח להודות, אינני שותף לקביעות אלו, ממש לא.

 

לעניות דעתי הנוער הישראלי בימינו אינו נופל ברמתו הלימודית והערכית מן הנוער שהגיש לו את המדינה "על מגש של כסף". גם המורים דנן אינם מפגרים בידיעותיהם ממורי ומורות ישראל לדורותיהם. אם בכל זאת ישנו הבדל כלשהו ביניהם הוא אינו מצוי ב"חומר האנושי" אלא דווקא בזה הערכי.

 

בפרשת כי תצא מובאת פרשת "בן סורר ומורה", מצוה זו עוסקת בנער מתבגר הגונב מאביו ואמו את כספם וממלא בו את בטנו בבשר ויין. חז"ל מציינים כי מצוה זו שונה משאר מצוות שבתורה בשני מאפיינים. א. בחומרת העונש. ב.בתנאים (הבלתי אפשריים) ליישומה.

 

אין ספק כי נער הגונב כסף מאביו ואמו ומתהולל בחצר ביתם בחינגאות ברבקיו ויין מן הסתם אינו נמנה על צדיקי הדור. יחד עם זאת הלא תסכימו איתי כי המרחק בין מעשיו הנלוזים לבין עונש המוות אותו מבקשת התורה להטיל עליו, רב הוא עד למאוד.  חז"ל שחשו בכך אכן מבהירים כי עונש חמור זה "על שם סופו" הוא בא. וכתב רש"י כי "הגיעה תורה לסוף דעתו. סוף שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא ועומד בפרשת דרכים ומלסטם הבריות. אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב". צריך לגמור את הבעיות כשהן קטנות. כרגע הוא עדיין זכאי אלא שעתיד תכשיט זה לעלות במעלות הפשע ולהטיל אימתו על הבריות ועל כן "ימות זכאי ואל ימות חייב".

 

רגע... רגע אחד... לפני שאתם קובעים ש"צריך לבצע רפורמות בתורת ישראל" וש"הגיע הזמן לעדכונים" וכו'. צאו ובדקו כמה נערים הוצאו להורג בעוון היותם "סוררים ומורים"? ובכן למרבה הפלא... אף לא אחד. הא כיצד?.

 

והרי גם אם נטפח לעצמנו על השכם  כראוי לבני "עם הספר" וגם אם נזעק ובצדק ש"הצבא הישראלי הינו המוסרי ביותר בעולם" וכו'... הרי תסכימו איתי שהעם היהודי הצמיח לאורך השנים אי אלו נערים שלא הפכו לחתני התנ"ך העולמיים.

 

ובכן, כיצד קרה שעל אף שהצמיח העם היהודי פירות באושים, למרות זאת מעולם לא הוצא להורג ולו נער אחד בעוון היותו "בן סורר ומורה"? התשובה לכך חבויה בדבריו של רבי עקיבא שקבע:"בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות! למה נכתב? אלא לומר: דרוש וקבל שכר".

 

התנאים ההלכתיים הדרושים כדי להפוך נער עבריין ל"בן סורר ומורה" רבים ומורכבים כל כך עד שנראה כי לא נועדו אלא למנוע את אפשרות היווצרותו.  על כם קובע רבי עקיבא כי הדבר בלתי אפשרי. אלא שאם נכונים הדברים מדוע נכתבה פרשה זו? מדוע תצווה התורה על מצוות בלתי אפשריות?. כאן מציב בפנינו רבי עקיבע את קביעתו השניה - מצוה זו לא נכתבה אלא כדי ללמדנו אורחות חינוך  - "דרוש וקבל שכר". אם נדרוש פרשה זו לעומקה מבטיחנו רבי עקיבא - נראה שכר בעמלינו וכבר נאמר "עמלינו – אלו הבנים".

 

סוד הכשלון החינוכי

בבואם לקבוע את כלליה של מצוה זו כפי שקיבלוה מסיני קובעים חז"ל:"אם לא היתה אמו שווה לאביו בקול במראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה".

 

לפי פשוטן של דברים נדרשים הוריו של הבן הסורר להיות שוים בקולם, במראיהם החיצוני ובגובהם. למותר לציין כי תנאים אלו הופכים את המצוה לבלתי אפשרית. אולם היכן הוא ה"שכר" עליו מעיד רבי עקיבא? כיצד דרישת פרשה זו תעשיר את ידעותינו החינוכיות?.

 

מלמדנו רבי עקיבא כי סוד החינוך היהודי נעוץ בפרשה זו. בדרישתה -  נוכל להציץ אל תפישתה החינוכית של תורת ישראל.

 

למען האמת, סיפורו העצוב של "בן סורר ומורה" מתחיל עוד בטרם לידתו והוא נפתח בדרך הכרותם המוזרה של אביו ואמו.

 

בפרשת כי תצא סדורות שלוש פרשיות זו אחר זו. הראשונה עוסקת בלוחם הנכנע ליצריו בשדה הקרב  ולוקח בשבי "אשת יפת תואר" כדי לשאתה רק מחמת יופיה החיצוני. הפרשה השניה עוסקת באדם הנשוי לשתי נשים האחת אהובה והשניה שנואה. השלישית עוסקת ב"בן סורר ומורה". וכבר לימדונו חז"ל כי שלוש פרשיות אלו באדם אחד הן נוהגות ולמה נכתבו בסדר זה? ללמדך כי "אם נשאה סופו להיות שונאה...  וסופו... להוליד ממנה בן סורר ומורה! לכך נסמכו פרשיות הללו".

 

חטא החיצוניות

אדם הנושא אשה לשם יופיה, מתוך תאוותו הוא נושאה, אין הוא אוהבה כלל ועל כן מלמדתו התורה את מחיר התאווה. כאשר תשכך תאוותו  - קובעת התורה, תהפוך תאוותו לשנאה. עוצמתה של שנאה זו תהא שווה לעוצמת תאוותו, סיבת לקיחתה. עוד מבשרתנו התורה כי לאשה שנואה זו יולד בן אשר יהפוך לבן סורר ומורה. ילד הנולד לאב השבוי בידי יצריו ולאם שנואה השבויה בביתו ומבכה את בית הוריה, ילד זה  אינו גדל בסביבה חינוכית ראויה. הדוגמא האישית השלילית הגלומה באישיותו של אביו מולידו מחנכתו ללכת אחר תאוות ליבו. הוא למד מאביו כי האדם אינו אלא עבד ליצריו. ילד זה אינו אשם במצבו החינוכי ועל כן אינו נעשה בן סורר ומורה. התנאי להפיכת עבריין ל"בן סורר ומורה" הוא שיעשה זאת מתוך בחירתו. ילד זה אינו אשם במצבו, אשמים בכך הוריו. הם גידלוהו בבית בו משמשים בערבוביה תרבויות שונות. אביו הביא מבית הוריו את מסורת היהדות המעורבת בתאוותו היצרית והיא הביאה עימה כנדוניה את תרבות הוריה הנכריים ואף שנתגיירה קשה עליה פרידתם שבעל כרחה נלקחה ומה יעשה הבן ולא יחטא? והלא בחינת אנוס יש לו.

 

זו כוונת חכמינו באומרם "אם לא היתה אמו שווה לאביו בקול במראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה". כאשר הקול החינוכי של ההורים אינו זהה.  בעת בה ערכי האב שונים מערכיה של האם, אין הם מסוגלים לדרוש מילדיהם לפעול על פיהם, אולם בכך לא די.

 

כאשר מראיהם – מעשיהם של ההורים שונים מן הערכים עליהם מחנכים הם את בני ביתם אין הם מסוגלים להקנות את ערכיהם ליוצאי חלציהם. גם אם תלך האישה אחר בעלה עדיין יש פגם בדבר. אשת יפת תואר הותרה ללוחם מתוך שירדה לסוף דעתו "שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור". גם אם התירה לו התורה אותה עדיין מלמדת לקיחתה כי מתוך כניעתו ליצרו נעשה הדבר וכיצד יוכיח אב זה את בנו על הצורך בכיבוש היצר? ומכאן שקולר הבן מונח על צוואר הוריו.

 

כל האחריות עליהם

עוד קובעת התורה "ובקומה" - קומתם הרוחנית השווה של ההורים הינה תנאי הכרחי להצלחה בחינוך. כאשר ישנו הפרש בין מדרגתו הרוחנית של האב מזו של האם ושניהם אוחזים בו משני צידי נפשו יפגע בה הדבר. כדי להצליח בחינוך הילדים כאשר האב שומר מצוות ואם אינה שומרת או להפך, לרחמי שמים הם צריכים כדי להצליח ובודאי שאין הם יכולים לתלות בבנם את נטישת הדרך. אם ראיתם מימיכם בני זוג שהצליחו להצמיח את בניהם או בנותיהם לתורה ולמצוות על אף שאינם שותפים זה לזו בדרכם הרוחנית אין זאת אלא נס גלוי ואפשר שהתרחש בזכות מסירות הנפש של בן הזוג המתעקש להמשיך ולצעוד במדבר הרוח.

 

הורים המבקשים להצליח בחינוך ילדיהם נדרשים ל"קול" חינוכי אחיד, למעשים התואמים את ערכיהם החינוכיים ולקומה רוחנית שווה. העדר אחד מן הפרטים מטיל את האחריות החינוכית על ההורים ומשום כך אין בנם נעשה בן סורר ומורה.

 

האחריות על הצלחת החינוך מוטלת על כתפי ההורים בלבד ואין לנו היכולת להאשים את הילדים בחוסר ההצלחה אלא אם כן הונח לפניהם המצע החינוכי המאפשר את התפתחותם הבריאה. ואם אין ראיה לדבר זכר לדבר.

 

כאשר נכשלים תלמידים בבחינות ה"בגרות" מוטחת מערכת החינוך אל עמוד הקלון הציבורי וראשיה נאלצים להתפתל בראיונות תקשורתיים כדי להנפיק הסברים. לעומת זאת כאשר נערים פורקים מעליהם ערכי יסוד ומאיימים על שלום החברה אין הוריהם מוזמנים לבית המשפט. אין הם נדרשים לטענה "ראו גידולים שגידלתם", מדוע? האם אין בכך צביעות?.

 

תורת ישראל מלמדת כי האחריות החינוכית מוטלת על כתפי ההורים וכי ההצלחה החינוכית או הכשלון החינוכי מקורו בהם.  רק אם עמדו בכללי הסף המחייבים כל הורה, להיות שווים ב"קול" ב"מראה" ו"בקומה" רק אז יהפוך בנם ל"בן סורר ומורה" רק אז יוסר הקולר החינוכי מן ההורים ויתלה בצווארו של בנם.

 

כך מצליחים בחינוך

כשישבתי מול המנהל הנכבד בקשתי לומר לו כי התנהגותם של הצוות החינוכי הכפוף  לו היא שתקבע את הצלחתה של ההנחלה הערכית. רק כאשר קולם של המורים יהיה "שוה" ולא יפסלו אלו את דבריהם של אלו, רק כאשר חייהם הפרטיים של מוריו יותאמו לערכים אותם מבקשים הם להנחיל לתלמידיהם וכן... כן... רק כאשר קומתם הרוחנית של מורי ישראל תשדר עוצמה, רק אז נוכל להנחיל לילדינו את ערכינו הנעלים.

 

אתם רוצים לדעת את סוף הסיפור? ובכן – לאחר שהצגתי בפניו את משנתי החינוכית ביקש ממני המנהל להקדיש מזמני ולהרצות בפני תלמידיו. לאחר שהבעתי את הסכמתי הוא הדגיש כי כדי שיתאפשר הדבר  הוא צריך להימלך בוועד המורים, בוועד ההורים, בוועדת האתיקה ובוועד התלמידים וליטול מהם עצה ורשות רק לאחר שיביעו אלו את הסכמתם אורשה להכנס בשערי בית החינוך העברי. כן חברים... שמעתם טוב... כדי להרצות בפני תלמידיו נדרש אני להבחן בפניהם. ובכן חברים... לאחר שבוע התכנסה הועדה המורכבת ממכובדים אלו והוזמנתי להרצות בפניהם, משהו כמו... הרצאה לדוגמא.

 

לא עברתי את המבחן...

 

 

 

 



לא נתקבלו תגובות לרגע זה
נושאים ראשיים
סיכומי הרצאות
סיפורים
הפרשת חלה
בריאות
יום העצמאות
גמרא
כללי
גדולי ישראל
הלכות
הופעות
תורה ומדע
עבודה פנימית
חסידות
פרשת שבוע
שבת קודש
חגים ומועדים
חינוך ילדים
זוגיות ונישואין
 
חברה לבניית אתרים בניית האתר