באנר חדש
לוגו עם כתובת
שורשים
כי יש משהו בפנים.
תרומות מפה וחניה אודות שורשים צור קשר
‏שבת ‏14 ‏דצמבר ‏2019  י"ח בחשון, תש"פ
הרשמה למשפחה   כניסה לחברים  
ראשי \ מאמרים \ כללי \ הבו לנו מלך ואם אפשר... מדינה. - הרהורים לפרשת שופטים
שאלות קשורות
סגולות בדוקות לזיווג !
איזה סגולות ישנם למציאת זיווג?
מה מותר לעשות בחג ובחול המועד?
האם חג פסח הבא עלינו לטובה הוא כמו שבת שאסור בעשיית מלאכה? ומה הדין לגבי "חול המועד"?
מרדכי ואסתר היו בני זוג ?
האם נכון הדבר שמרדכי ואסתר היו בני זוג, הלא במגילת אסתר זה לא נזכר??
יום הזיכרון
האם זה נכון שדווקא חוג שומרי התורה והמצוות נמנעים מלציין את "יום הזיכרון לשואה ולגבורה"??
סדר ט``ו בשבט

למה יש סדר מיוחד לברכות, וכי יש ברכות חשובות ויש שלא? ומהו דין הקדימה?

מאמרים דומים
עבודת ימי ספירת העומר
היום 24 יום לעומר - תפארת שבנצח בכדי לנצח (ממידת הנצח) את היצר שלנו, צריך לנהוג בדרך המלך שהיא דרך הממוצע: הרמב"ם כתב שבכל המידות ילך האדם בדרך המיצוע, אלא שאם נטה לאחת משתי הקצוות, אז מן ההכרח לו להטות עצמו לקצה גבול השני, וכך ירגיל את עצמו לאט לאט לעמוד על דרך המיצוע, ואמרו חז"ל איזה דרך ישרה, שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם - ופרשו שזוהי דרך המיצוע - וזה מה שמראה לנו מידת התפארת שבנצח. קיניין תורה - "באמונת חכמים", בעקבות החכמה החכמה מניעה את גלגלי העולם קדימה. אם רוצים באמת לרכוש חכמה, צריך לצאת ולחפש אחריה באופן מעשי. יותר חכמה משמעותה יותר חיים, יותר משמעות ויותר הנאה. "איזהו חכם? הלומד מכל אדם". צריך לקחת את החכמה ברצינות אבל גם לבדוק בזהירות כל חכמה מה טיבה. כשפוגשים אדם כדאי לשאול את עצמנו, איזה דבר שעשוי להיות משמעותי עבורי, האדם הזה יודע?
בחודש ניסן- קורבנות הנשיאים
מראש חודש ניסן נוהגים בכל יום לקרוא את הפרשה של הנשיא שהקריב באותו היום, מפרשת קורבנות הנשיאים, ואח"כ אומרים "יהי רצון..."
להתחבר לנשמה - חלק ראשון מתוך עשרה
האדם יכול לזהות את עצמו באחת משתי האפשרויות. (כמובן שישנה גם אפשרות שהאדם יתכחש לכך שיש בו גם כח רוחני, אך לא באדם כזה עסקינן.) אפשרות ראשונה, האדם יכול לזהות את עצמו כגוף שבתוכו נטמנה נשמה גנוזה. האפשרות השניה היא שהאדם יזהה את עצמו כנשמה שעליה הלבישו גוף. ההבדל בין שתי האפשרויות אינו נעוץ בסדר הקדימות או במינון, אם יש שמונים אחוז גוף ועשרים אחוז נשמה או להפך. ההבדל בזיהוי האדם את עצמו כגוף או כנשמה הוא הבדל במהות. בזיהוי מה הוא האדם בעצם – בעצמיות הפנימית שלו.
פרשת פנחס
הרב רז מקהילת "ואני תפילה" בפרוש השבועי שלו - הפעם על פרשת פנחס
``יאמרו רבם דקרו?`` - הרהורים נוגים בעקבות הסתלקות המקובל הצדיק רבי אלעזר אביחצירא ע``ה
עם היוודע דבר הסתלקותו החלו השאלות להכות בחלל הלב ללא רחם. הנהיה כדבר הזה? כיצד קם תלמיד על רבו ורוצחו נפש? וכי יש לך בן ההורג את אביו? האם ניתן להשיב על שאלות אלו?. הרהורים נוגים.
הבו לנו מלך ואם אפשר... מדינה. - הרהורים לפרשת שופטים
05/09/11 הרב אהרן לוי

כשהיה אבו מוסא צועד בשוק היהודים בדמשק שבסוריה איש לא היה מזכהו במבט. לא משום שערל היה חס ושלום, חלילה לכם מלחשוד בי בכך, משופעים אנו בסיפורים יהודיים ומדוע  אלך לרעות בשדות זרים רק כדי להביא בפניכם סיפור?.  אלא שאבו מוסא זה יהודי היה לכל דבר ועניין ואף שם יהודי נתנו לו הוריו עת נכנס בבריתו של אברהם אבינו, אלא שנהגו בני דמשק לקרוא שם האדם על שם בנו בכורו מסיבות של חינוך, שמתוך שנקשר שמו בשם  אביו יזהר הבן לילך בדרך טובים שאיזהו בן החפץ שיקראו הבריות שם אביו לגנאי.

 

ואם תעלו בדעתכם כי לא הבחינו תגרי השוק הדמשקאים באבו יוסוף היהודי משום קומתו הנמוכה או דוק גזרתו, אשיב לכם כי טועים אתם טעות גדולה. גבוה ורחב היה אבו מוסא יותר משאר הבריות שבדמשק ומדוע לא הבחינו בו? לפי שהיה אבו יוסוף איש ישר ופשוט. ישר במידות ובדרך ארץ ופשוט על שום שעגלון היה  וידוע ומפרוסם לכל כי עגלונים פשוטים ומחוספסים הם. ואם תחשדוני שמטיל אני רפש במקצוע העגלונות אשיב לכם כי שני סוגי עגלונים יש בעולמו של הקב"ה . יש יהודים שאף שתלמידי חכמים גדולים היו אף על פי כן בחרו במקצוע בעגלונות. מדוע?  לפי שחפצו לרסן את גאוותם, ידעו חכמים אלו בליבם כי אין כמקצוע העגלונות לרפא את מידת הגאווה שכן במה יתגאה ליבו של עגלון, האם בסוסו או במושכותיו? ומתוך שסגולת העגלונות שמביאה את בעליה למידת הענווה בחרו בה מרצונם.

 

עם זאת לא אתמם שכן יודע אני כי לא כל העגלונים בחרו במקצוע זה מרצונם ויש ביניהם שנאלצו לאמצו בעל כרחם לפי שחסרי השכלה היו ומתוך כך מנועים היו משאר מלאכות והיו לעגלונים.  ואם תשאלו מדוע דווקא עגלונות? אשיב לכם כי עגלונים אלו מחוספסים הם מלידה ולחכמה מרובה לא זכו  ומתוך כך  פסחה עליהם מידת הגאווה ומי שאין בו גאווה מדוע שיסרב לעסוק במלאכת העגלונות?על כן עסקו בעגלונות. אבו מוסא בו עוסק סיפורינו השתייך לקבוצה זו ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו ולפיכך מבינים אתם היטב מדוע לא היו מבחינים בו תגרי התבלינים בשוק של דמשק, לפי שטבע הבריות שאינן מכבדות לאדם ללא סיבה ומתוך שלא זכה אבו מוסא בחכמה לא כיבדוהו... עד לאותו מעשה...

 

שמא תעלה על דעתכם שיכולים היו תגרי שוק התבלינים בדמשק לכבד לאבו מוסא מחמת עושרו? לא מיניה ולא מקצתיה. ואם לא הייתי חושש להיכשל אבק לשון הרע הייתי מספר לכם כי יותר משסבל אבו מוסא מהעדר החכמה סבל מהעדר ממון וכבר אמר החכם "בצל החכמה בצל הכסף" וכיון שלא שרתה עליו החכמה ואף צילה פסח עליו לא זכה לישב בצל צילו של הכסף.  אמור מעתה, אם לא זכה אבו מוסא בחכמה ואף הממון לא הכירו  מניין היה לו לאבו מוסא די זוזים כדי לרכוש לו סוס ועגלה? על זאת  אשיב לכם שצודקים אתם צדק רב. אכן לא היה לו לאבו מוסא  לא סוס משלו ואף לא עגלה. ואם תשאלוני כיצד זה קיים אבו מוסא בעצמו את מצוות העגלונות אשיב לכם כי סוס זה שהוביל את עגלתו שכור היה בידו וממי ששכר את הסוס שכר אף את העגלה ולפיכך מבינים אתם היטב כי יותר משפרנס אבו מוסא את עצמו פרנס את סוסו עד שלא נותר לו כדי מחייתו וכשהיה שואל עצמו מדוע ממשיך הוא להאכיל את סוסו היה פוטר עצמו בכך שאם לא יאכל הוא לפחות יאכל סוסו.

 

עכשיו בודאי מבינים אתם היטב מדוע איש מתגרי שוק התבלינים שבדמשק לא הבחין באבו מוסא כשהיה עובר בסמטאות השוק, שלא חכמה הייתה לו ואף לא ממון וגם סוסו ועגלתו משולחן אחרים באו מפני מה יכבדוהו?... עד לאותו מעשה...

 

יכול הייתי להמשיך בסיפורי קורותיו של אבו מוסא אלא שיודע אני שסקרנים אתם וזמנכם אינו בידכם ועל כן חפצים לידע מהו אותו מעשה שגרם לאנשי דמשק לשנות ממנהגם ולכבד את אבו מוסא העגלון. ובכן הסכיתו ושמעו.

 

באחד הימים  נתמזל מזלו של אבו מוסא ונתבקש להוביל מטען של קטניות יבשות מעיר הבירה דמשק לעיר הנמל לטקיה. כשעבר עם עגלתו על נהר האורנטוס הבחין אבו מוסא באדם הזועק לעזרה מתוך מימי הנהר. לא היסס, קפץ אל הנהר, העלהו והשכיבו על שקי הקטניות שבעגלתו. לאחר ששבה רוחו של האלמוני אל גופו ביקש האיש להודות לאבו מוסא וטמן בכפו כמה שטרות כסף. אבו מוסא סרב בנימוס ואף שהיה זקוק להם ביותר אמר לו שאין דרכם של יהודים ליטול ממון עבור הצלת נפשות. האלמוני שאל לאבו מוסא על מעשיו ועל מקום מגוריו והלך לדרכו.

 

כשחזר אבו מוסא לדמשק יצאו תגרי השוק לברכו לשלום ומתוך שלא הבין מדוע זכה לכבוד זה שאלם מה יום מיומיים? על כך השיבו לו בני דמשק ראוי אתה שנצא לקראתך לפי שמציל הפחה הגדול אתה ומעתה אינך עגלון אלא איש חשוב מאוד ודרכם של אנשים חשובים שיוצאים לקראתם ומכבדים אותם שאם אין מכבדים אותם כיצד הם חשובים? אלא שאבו מוסא איש פשוט היה ולא הבין דבריהם ועל פטרם לשלום והלך לביתו.

 

על הכסא המתין לו הפחה הגדול בכבודו ובעצמו כשהוא לבוש במדיו המוכרים וחיוך על פניו. כשנכנס אבו מוסא קם הפחה לכבודו וטפח על שכמו בחיבה ובידידות כדרך בני סוריה ולאחר שנישקו על שני צידי פניו פתח פיו וכך אמר. אוב מוסא יקירי משום שהצלתני ממוות חייב אני לך את חיי ולפי שלא חפצת בממון על שהצלתני באתי הנה כדי לגמול לך כראוי. אמור לי אבו מוסא מה תבקש ואתן לך.

 

נעצו בני ביתו את עיניהם בו כאומרים טול לך אך לשווא. ידע אבו מוסא בנפשו כי על מצוות אין נוטלים תמורה בעולם הזה וסרב להצעת הפחה ואם תשאלו מניין ידע אבו מוסא שאין נוטלים שכר על מצוות שהרי סיפרתי לכם שאיש פשוט היה? אשיב לכם כי אין כאן מקום לשאלה לפי שדבר זה ידוע אף ליהודים פשוטים. אלא שגם יהודים פשוטים מצווים על שלום בית ומתוך שהביטה בו אשתו במבט חודר שרק אבו מוסא הבין משמעותו העמוקה חזר בו מסרובו ולא מאהבת הממון חלילה אלא מאהבת אשתו דהיינו מיראתה.

 

ראה נא אדוני הפחה – אמר אבו מוסא לפחה הגדול. עגלון פשוט אני ואין בידי כדי פרנסת אשתי ובני  עד שאפילו הסוס והעגלה שהצילוך אינם שלי אלא שכורים הם בידי. אם את נפשך להודות לי על הצלתך אנא ממך הב לי סוס ועגלה שאוכל לזון בהם את אשתי ובני ואברכך כל ימי.

חייך הפחה ואמר לאבו מוסא - חייך וחי נפשך שאתן לך מבוקשך ולא עגלה פשוטה אתן לך אלא  את כרכרתי המלכותית אתן לך עם הסוסים הרתומים לה ואף את השוט החתום בטבעתי אתן לך על שהצלתני. ולא ידע אבו מוסא את נפשו משמחה ולא ידעה אשתו את נפשה מכבוד ולא ידעו תגרי השוק בדמשק את נפשם מקנאה.

 

מאז אותו מעשה כאשר היה עובר אבו מוסא בין סמטאות השוק היו תגרי התבלינים מבחינים בו ממרחק והיו נותנים ידם הימנית על ליבם כדרך בני סוריה וכופפים קומתם בפניו בכבוד גדול שהרי בכירכרת הפחה הוא נוסע ואת שוטו של הפחה הוא מחזיק בידיו והוא חתום בטבעתו ומיהו זה ואיזהו הרואה חותמו של הפחה ואינו כופף קומתו?.

 

אלא שאליה וקוץ בה. מנהג זה שנהגו בו תגרי השוק גרם לאבו מוסא לגבהות הלב ואף שידע כי לא בשלו כופפים בני דמשק קומתם בפניו אלא בשל השוט החתום בטבעת הפחה הגדול, אף על פי כן נתגאה שדרכה של גאווה שהיא מסמאת עיני בעליה ומתוך שסומא היה טעה אבו מוסא העגלון לחשוב כי אכן איש חשוב הוא והחל להנהיג  עצמו בגינוני מלכות.

 

באחד הימים הגיע אבו מוסא לבית הכנסת לתפילת מנחה כמנהגו מימים ימימה. כשהבחין בחכם היושב במקומו ניגש אליו ושאלה בפיו. מדוע אין החכם נוהג בי כבוד כשם שנוהגים בי שאר אנשי דמשק? והרי יודע אני כי אין עינו של החכם צרה בי ובכבודי ומפני מה אינו מניח ידו הימנית על ליבו ומכופף קומתו בפני?.

 

חייך הרב בעצב והשיב לאבו מוסא. - צודק אתה בני. אין עיני צרה חלילה בכבודך ובמעמדך אלא שיודע אני את הסיבה בעטיה הבריות מכבדות אותך  ועל כך אני עצב. סוחרי השוק מכבדים אותך על שמחזיק אתה בידיך את שוט הפחה הגדול אותו העניק לך בתמורה להצלתו ואני כואב על כך. - מדוע? שאל אבו מוסא את החכם. - וכי יש פגם בבקשתי? והלא יודע כבודו כי מאז קבלתי לידי את שוטו של הפחה רבתה פרנסתי ומה פגם מצא כבודו בבקשתי?.

 

בינתיים נתאספו בני דמשק לתפילה ומתוך שרצה החכם שישמעוהו כולם הגביה קולו והרעים לעבר אבו מוסא. - אתה שואל על מה אני מיצר? מיצר אני על שכל בקשתך מן הפחה התכנסה לעגלה וסוס. מדוע לא בקשת מן הפחה שיפחית את המיסים והארנוניות המטולים על אחיך היהודים? – הרעים החכם. מדוע לא בקשת שימנה אותך למשנה לו? סוס ועגלה בקשת! ואתה מבקש שאכבדך בשל כך? וכששמעו תגרי התבלינים של דמשק את הדברים יוצאים מפי הכהן הגדול פסקו ממנהגם ושוב לא היו מניחים ידם הימנית על ליבם כאשר היו מבחינים באבו מוסא ואף את קומתם לא כופפו בפניו. כך שב אבו מוסא להיות כאחד האדם.

 

לשמחה מה זו עושה?

עם הכרזת העצמאות החלו המוני העם  לרקוד בחוצות המדינה שבדרך. רחובות ירושלים ותל אביב מלאו במחוללים והאווירה העליזה הדביקה רבים מבני הישוב העברי. וכי קל הדבר? והלא בהכרזת עצמאות מדובר. הכרזה שלא הייתה כמותה זה אלפיים שנה. שוב יש ליהודים מדינה. שוב אין הם זקוקים לשולחנם של אחרים. מעתה גורלנו בידינו. היו אף שראו בכך אות משמיים, הנה קם לו עם נרדף ומוכה שרוף ונדכה ומקים את ביתו ההרוס כנגד כל הסיכויים. לא כולם היו שותפים לשמחה זו. היו אלה גדולי ישראל שעמדו מן הצד ושתקו.  

 

אמנם גם בינם לבין עצמם נחלקו גדולי תורה אלו בשאלה כיצד יש להתייחס למדינת ישראל. היו שהתנגדו לה מכל וכל והיו שהכירו בקיומה מכורח המציאות, אלא שהצד השווה שבהם שלא הייתה דעתם נוחה מן השמחה הגדולה שאפפה את שדרות הציבור. באותם ימים אף נשמעו בציבור קריאות כנגד גדולי התורה. מדוע להשבית את שמחת ההמונים? מדוע "לפרוש" מן הציבור? מה רע יש בשמחת היהודים במדינתם? וכי שכחו כי רק לפני שלוש שנים עמדו עלינו לכלותינו?. הנה קם העם היהודי בארצו התנכי"ת ומקים את ביתו מחדש ומדוע לא להצטרף לשמחה?. תשובה לשאלותיהם השיב הרב מבריסק  הגאון האדיר רבי יצחק זאב סולוויצ'יק זצוק"ל. אלא שתשובתו עמוקה וקצרה ולביאור היא צריכה.

 

מי צריך מלך?

בפרשת שופטים מצווה הקב"ה למשה ללמד את בני ישראל על מצוות המלך וזה לשון הפסוקים:"כי תבא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נתן לך וירשתה וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותיי:שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא".

 

אף שנחלקו חכמי התלמוד אם נתינת מלך בראש העם הינה מצווה או רשות כבר פסק הרמב"ם בהלכות מלכים שמצווה היא וזה לשונו:"שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ למנות להם מלך שנאמר שום תשים עליך מלך ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר תמחה את זכר עמלק ולבנות בית הבחירה שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה".

 

לאור האמור נראה כי שמחה גדולה תשרה בעם ישראל כאשר יזכו לקיים מצוה זו אלא שלא כך היה. על אף שמצווה מן התורה היא זו, כאשר נתאספו ישראל בדורו של שמואל הנביא ובקשו להם מלך ככתוב בתורה היה הדבר רע בעיניו עד מאוד. שמואל שמע את בקשתם והביא את דבריהם לפני ה'.

 

מתשובת הקב"ה עולה כי צדק שמואל בגישתו  שנאמר:"ויאמר ה' אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אותך מאסו כי אתי מאסו ממלוך עליהם:ככל המעשים אשר עשו מיום העלותי אתם ממצרים ועד היום הזה ויעזבוני ויעבדו אלוהים אחרים כן המה עושים גם לך:עתה שמע בקולם אך כי העד תעיד בהם והגדת להם משפט המלך אשר ימלוך עליהם".

 

הקב"ה מסכים עם שמואל הנביא וקובע באוזניו כי בקשתם זו אינה נובעת מרצונם במלך שינהיגם, והוא קובע באוזניו כי יותר משרצו מלך חפצו בני ישראל להסיר מעליהם את עולו של הקב"ה והוא שאמר "כי לא אותך מאסו כי אם אותי". אף על פי כן מורה לו הקב"ה לשמוע בקולם ולהעמיד להם מלך. שמואל מקיים את מצוות ה' ומלמד את בני ישראל את דיני המלכות. לאחר שהסכימו לכך הלכו ישראל לביתם ושמואל הנביא מושח את שאול למלך על ישראל, מזעיק את העם אל הגילגל ומציג את שאול בפניהם.

 

לא כולם קבלו עליהם את מלכותו של שאול אולם לאחר שניצח שאול את נחש מלך בני עמון שבו בני ישראל לגילגל כדי לחדש את המלוכה על דעת העם כולו. במעמד זה שוב מוכיח שמואל הנביא את העם על שביקשו להם מלך והוא מציג בפניהם מופת להוכיח את דבריו וזה לשון הפסוקים:" גם עתה התייצבו וראו את הדבר הגדול הזה אשר ה' עשה לעיניכם:הלוא קציר חטים היום אקרא אל ה' וייתן קלות ומטר ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' לשאול לכם מלך:ויקרא שמואל אל ה' וייתן ה' קולות ומטר ביום ההוא ויירא כל העם מאד את ה' ואת שמואל:ויאמרו כל העם אל שמואל התפלל בעד עבדיך אל ה' אלוקיך ואל נמות כי יספנו על כל חטאתינו רעה לשאול לנו מלך:ויאמר שמואל אל העם אל תיראו אתם עשיתם את כל הרעה הזאת אך אל תסורו מאחרי ה' ועבדתם את ה' בכל לבבכם:ולא תסורו כי אחרי התוהו אשר לא יועילו ולא יצילו כי תוהו המה".

 

עיון מדוקדק בפסוקים אלו מעורר כמה שאלות. א.מדוע מיצר שמואל הנביא על בקשתם? הלא מצווה בקשו לקיים?. ב.מדוע בקשת בני ישראל להעמיד להם מלך מהווה מאיסה במלכות שמים? ומה רע בכך שביקשו להם מלך?. ג. אם אכן רעה בקשתם מדוע מצווה הקב"ה לשמואל הנביא להסכים לבקשתם ולמנות להם מלך?. ד.מדוע שב שמואל להוכיחם על בקשתם במעמד חידוש המלוכה?. ה.מה צורך יש בהורדת גשם בעיצומו של קיץ והלא כבר הומלך שאול עליהם?.

 

הרמב"ם שחש בשאלות אלו כלל את כולן בלשונו הזהב במשפט קצר וזה לשונו שם:"מאחר שהקמת מלך מצווה למה לא רצה הקב"ה כששאלו מלך משמואל לפי ששאלו בתרעומת ולא שאלו לקיים המצווה אלא מפני שקצו בשמואל הנביא שנאמר כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו וגו'". אלא שגם דבריו אלו לביאור הם צריכים. אם אכן את הקב"ה מאסו כמאמר הפסוק מפני מה כתב הרמב"ם "שקצו בשמואל הנביא"? ובכלל, מהי אותה תרעומת המובאת בדבריו?.

 

תשובות לשאלות אלו מוצאים אנו בדברי המלבי"ם. בביאורו לסוגיה זו מציב המלבי"ם יסודות השקפתיים חשובים בסיועם נוכל לפלס לנו דרך במבוך זה. יסודות אלו אינם לשעתם בלבד ויש לנו ללמוד מהם בכל דור ודור שנבואה שלא נצרכה לדורות לא נכתבה ומשנכתבה יש בה כדי להורתנו את דרך השקפת התורה אף על אירועים המתרחשים בימינו ממש.

 

כשלחם יורד מן השמים

הנהגת ה' בעולמנו אפשר לה להתקיים בשני אופנים, האחת גלויה והשנייה נסתרת. בדרכם לארץ ישראל הנהיג הקב"ה את בניו בהנהגה גלויה. את הלחם שירד מן השמים מצאו בני ישראל בפתח ביתם ואם חטאו היה מתרחק מהם. מים שתו מבארה של מרים שנדדה עימהם בכל מסעותיהם. ענני כבוד הקיפום מכל רוח וגם את בגדיהם לא נדרשו להחליף כיון שלא בלו. אלא שהנהגה ניסית זו שני צדדים לה. היא אמנם מאפשרת למונהגים בה לחוות את הרגשת הבורא ללא מאמץ אלא ששובר בצידה. כאשר מונהג האדם בהנהגת הנס מדקדקת עימו ההשגחה "כחוט השערה" והיא נפרעת ממנו על חטאיו ללא שהות. הנהגה זו הינה מושא שאיפותיו של מבקש הרוח אך בד בבד היא אסונו של מבקש החומר.

 

שונה ממנה הנהגת הטבע ה"נסתרת". הנהגה זו מסתירה את השגחת הבורא במוסרות הטבע ומאפשרת לאדם לסמא את עיני דעתו ולכפור בה מתוך מחשבה כי חוקי הטבע מנהיגים את חייו. בעת שהנהגה זו שולטת בבריאה בקל יכול האדם לחשוב כי כוחו ועוצם ידו עשו לו את החיל הזה וזאת משום שהנהגה זו הגבילה עצמה. בימים בהם מנהיג הבורא את עולמו בהנהגת הטבע לא יזכו בני האומה ללחם מן השמים ואף בארה של מרים לא תלוום. הם יאלצו לזרוע ולקצור את שדותיהם ואת מימיהם ישאבו מבורות נשברים. גם הרגשת הבורא תעלם מהם ואם יחפצו בה יידרשו להגביה עוף ולפתח את מוסרות החומר. רק אז יציץ אליהם הדוד מן מחלונות הטבע ומחרכי החומר. אלא שהנהגה זו על אף ההסתר שבה חסד יש בה. בעת הנהגת הטבע יאריך ה' אפו לעוברי רצונו ולא יפרע מהם על אתר כפי שנהגה ההשגחה ביוצאי מצרים וזאת משום שיש מקום לתלות את חטאיהם בעוביות החומר העכור.

 

נמצאנו למדים כי בכל אחת מהנהגות ההשגחה מעלה וחסרון. הנהגת הנס אמנם מאפשרת לאדם לדבוק בבוראו כאדם המורה באצבע אך גם חסרון יש בה, מסוכנת היא עד מאוד למבקשי החומר לפי שנפרעת מעוברי רצונו על אתר. הנהגת הטבע לעומתה אמנם אינה מאפשרת לאדם את הדביקות ורעה היא למבקשי הרוח אך "שכרה" בצידה שהיא מניחה לאדם בחטאיו עד שתתמלא סאתו ואינה נפרעת ממנו על אתר ועל כן מבקשי החומר ימצאו בה שלווה מדומה.

 

משול הדבר לבן מלך הסמוך על שולחן אביו. אמנם מעלה גדולה יש בו על שקרוב הוא אל מנהיג האומה אך גם חסרון יש בכך. כל עוד הוא סמוך על שולחנו אין הוא רשאי לנהוג בנימוסי החברה כאחד האדם. לפי שאינו דומה בן מלך לתגר מן השוק שזה מונהג בנימוסי המלכות וזה אוכל ושותה כאחרון האדם.

 

לא רוצים ניסים

בימי השופטים הונהגו בני ישראל בנהגת הנס והיו הנביאים מייסרים אותם במוסר ההשגחה הניסית. בתקופה זו חוו בני ישראל את קרבת ה' בחושיהם ועל כן נפרעה מהם ההשגחה הניסית על חטאיהם ללא שהות שלעת כזאת בחינת מזידים יש להם אם יחטאו. הנהגה זו קשה הייתה עליהם לפי שביקשו להם את מנעמי החומר, את גפנם ותאנתם ועל כן בקשו לבטלה. זה היה המניע הנסתר לבקשת המלך אותה שטחו בפני שמואל הנביא. לא רצונם לקיים את מצות "שום תשים עליך מלך" היה מול עיניהם אלא "ככל הגויים". חפצו בני ישראל בהנהגת הטבע בה מנהיג הקב"ה את שאר ברואיו ועל כן היה הדבר רע בעיני שמואל לפי שמעיד הוא על בעליו שמבקשי חומר הם.

 

וזה לשון המלבי"ם:"כי רוצים לעזוב מקור חיים... כי עד עתה שהיית בראשם היו מונהגים מהשגחה העליונה וה' המולך עליהם והולך לפניהם ועתה רוצים להיות תחת הנהגת בשר ומקרי הטבע. הנה זה דומה ככל המעשים אשר עשו מיום העלותי אותם מארץ מצרים שהעליתים מתחת ממשלת המערכה אל צל ההשגחה והם עזבוני... כי אהבו להיות תחת כנפי השרים והכוכבים כן המה עושים לך שמאסו להיות מונהגים על ידך הנהגה ניסית השגחיית ורוצים הנהגה טבעית לבטוח בזרוע בשר".

 

בתשובה זו מבאר הקב"ה לשמואל הנביא כי בקשתם למלך אינה נובעת מפגם כלשהו שמצאו בהנהגתו אותם והוא מלמדו כי בקשתם נובעת מהתנגדות להנהגת הנבואה בכלל ולא מהנהגתו האישית. לפי שהנהגת הנבואה הינה ניסית וגלויה ובה מאסו וזה שאמר "לא אותך מאסו כי אם אותי".

 

מעתה אם יאמר אדם "אם יעשה לי הקב"ה נס אשוב בתשובה" אל תאמין. לפי שאינו יודע כי להנהגת הנס מחיר רב ואפשר שאין הוא מוכן לשלמו. אין הוא יודע כי כדי להיות מונהג בהנהגה זו נדרש האדם להשיל מעליו את שאיפותיו החומריות ומתוך שכל בקשתו לנס מקורה ברצונו להיטיב את חייו החומריים כדאי לו שלא ישמע הקב"ה את תפילתו חלילה. זהו היסוד הראשון שמציג בפנינו המלבי"ם.

 

לדעת מתי לבקש

אמנם מחוייבים בני ישראל להעמיד להם מלך אלא שהעמדה זו זמן קצוב יש לה. כל עוד שורה נבואה בישראל אין הם נדרשים להעמיד להם מלך, לפי שנשגבת הנהגת הנבואה מהנהגת המלכות ומתוך ששמואל הנביא ביניהם היה להם להמתין בבקשתם שאין השעה ראויה לכך. לא השכילו לראות כי העמדת מלך אינה מעלה לישראל אלא מגרעת השמורה לימים בהם תחטא האומה ותסתלק ההשגחה הניסית ממנה. רק אז יעמידו להם מלך בציווי התורה כדי שינהיגם בחשכת ההנהגה הנסתרת.

 

זהו היסוד השני שמלמדנו המלבי"ם. כאשר מבקש האדם מן הבורא בקשה שלא בעיתה אף אם מצווה היא עלול הדבר להיות בעוכריו. ואם נשאל מדוע אם כן הסכים הקב"ה לבקשתם? כאן אנו באים אצל היסוד השלישי בדברי המלבי"ם.

 

אין כפיה ברוחניות

תורת הקבלה מלמדת כי העולם החומרי הינו העתק כמעט מדויק של העולם הרוחני ועל כן התבוננות בעולמנו החומרי והמגולה יש בה כדי ללמדנו על העולם הרוחני הנסתר מאיתנו. התבוננות  זו מלמדת כי עולמנו החומרי כבוש ומונהג בחוקיות קבועה שהטביעה בה ההשגחה האלוקית ומכאן ניתן להסיק כי כשם שהעולם החומרי מנוהג וכבוש על ידי חוקי הטבע ואין הוא יכול לסטות מהם כך העולם הרוחני.

 

אחד מחוקי ההנהגה הרוחנית קובע כי "אין כפיה ברוחניות". בעוד בעולם החומרי אפשר לכפות על האדם את מילוי צרכיו אין הדבר כך במימד הרוחני. בעולמינו החומרי ניתן לכפות על החולה ליטול תרופות לרפואתו ועל הרעב המסרב לאכול יש באפשרותנו לכפות את האכילה. לעומת זאת במימד הרוחני אין ההשגחה האלוקית כופה על האדם את המילוי הרוחני באופן ישיר אלא בעקיפין בלבד.

 

אם אין האדם חפץ להתקרב אל הבורא לא יכפו זאת עליו ויותירוהו לטבוע במנעמי החומר עד אשר יצא מאפו ויעוררהו לבקשת הרוחניות לפי ש"אין אור בלי כלי" ואין מילוי ללא חסרון. כל עוד לא ייחסר האדם למילוי הרוחני לא ימצאהו. חוק רוחני זה הוא שעומד מאחורי הכלל החז"לי "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו". אם אין האדם חפץ בקרבת הבורא תעזבהו ההשגחה למקרי החומר ולתהפוכות הזמן והם שיולידו בו את החיסרון לרוחניות. דרך זו נקראת דרך הייסורים. הליכתו בשרירות ליבו היא שתוביל את הנברא אל החיסרון ואל בקשת במילוי.

דוגמא לדבר  אנו מוצאים במעשהו של יונה הנביא שניצטווה על ידי הבורא לילך אצל יושבי נינווה ולהוכיחם שישובו בתשובה אלא שהוא סרב וברח תרשישה. ולפי ש"אין כפיה ברוחניות" זימן לו הקב"ה ספינה לירד בה ואף השיבה לנמל יפו כדי שיוכל לברוח. הסערה שהתחוללה בעבורו עוררה אותו למחשבה כי "בשלי הסער הגדול הזה" ומתוך שהתפלל ממעי הדגה והסכים לבצע שליחותו הקיאו הדג ליבשה.

 

למה נגמרים הניסים?

כאשר מונהג האדם בהנהגה ניסית והוא מואס בה שוב אין הוא ראוי להיות מנוהג על ידה לפי ש"אין כפיה ברוחניות". לכן, כאשר באו בני ישראל אצל שמואל הנביא ובקשוהו להעמיד להם מלך, אף שרע היה הדבר בעיני ה' הסכים לבקשתם לפי "שאין כפיה ברוחניות". לא רוצים ניסים? לא יהיו!. שוב אין הם ראויים להנגת הנס. מעתה אם יחפצו לשוב אליה ייאלצו לגמוע מרחק רב כדי להשיבה.

 

זהו היסוד השלישי העולה מדברי המלבי"ם. לפיו גם אם ממלא הקב"ה את בקשתנו אין בכך כדי להוכיח כי זהו רצון ה'. כאשר עומד האדם בתפילה ומבקש מן הבורא שימלא את בקשותיו אין במילוי הבקשה כדי להורות כי ראויה היא לפי ש"אין כפיה ברוחניות" ו"בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו" והדברים עמוקים ונוקבים.

והעולה על רוחכם

שמואל הנביא ידע כי הסכמת הבורא לבקשתם יש בה כדי להטעותם ולהביאם לידי מחשבה כי טוב בקשו ועל כן כינס את בני האומה אל הגילגל והוכיחם במופת. הוא ביקש לגלות את אוזניהם כי שורש בקשתם אינו ברצונם לקיים את מצוות המלכת המלך אלא מאיסתם בהנהגה הניסית ועל כן עשה להם נס. בכך ביקש להוכיחם כי הקדימו את השעה ורעה בקשתם לפני ה' והוא שאמר הנביא "הלוא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קלות ומטר ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' לשאול לכם מלך".

 

בדבריו אלו לימד שמואל הנביא את ישראל כי אף על פי ש"אין כפיה ברוחניות" ומעתה יונהגו כבקשתם על פי הנהגת הטבע והמלכות, עדיין תמשיך הנהגת הנס ללוותם באופן נסתר הלא היא הנהגת "שכר ועונש". אף על פי שמעתה תונהג האומה בהנהגת הטבע כשאר אומות עדיין לא תמלט מחוק ההשגחה האלוקית לפי שאין האומה היהודית כשאר אומות העולם.

 

טבען של שאר אומות שכושר הישרדותן הלאומי מותנה במשאביהן הכלכליים והצבאיים. על כן כאשר מלך עז בראשן וצבא מאומן וחמוש פרוש סביבן הן שורדות ומתקיימות. לא כן ישראל. אומה זו, קובע שמואל באוזני העם, אף אם תונהג בהנהגת הטבע כשמלך בראשה אין קיומה מותנה בחוסנה הצבאי או הכלכלי שאפשר שתהא חזקה ועצומה ומלך עז בראשה ואף על פי כן תובס לפני שאר האומות. קיומה של האומה היהודית מותנה בהנהגת השכר והעונש ועל כן לא תועיל בקשתכם להיות "ככל הגויים" אף שמלך בראשכם.

 

בדבריו אלו ייסר שמואל הנביא את בני האומה והוכיחם כי הפסידו בכפליים. את הנהגת הנס דחו מעליהם והנהגת הטבע הגויית לא תפטרם מהנהגת השכר והעונש. כאשר הבינו זאת חזרו בהם "ויאמרו כל העם אל שמואל התפלל בעד עבדיך אל ה' אלוקיך ואל נמות כי יספנו על כל חטאתינו רעה לשאול לנו מלך".

אלא שמאוחר היה הדבר מתוך ש"אין כפיה ברוחניות" ועל כן השיבם שמואל: "אל תיראו אתם עשיתם את כל הרעה הזאת אך אל תסורו מאחרי ה' ועבדתם את ה' בכל לבבכם:ולא תסורו כי אחרי התוהו אשר לא יועילו ולא יצילו כי תוהו המה". הוא מלמדם כי מעתה יש להם להתרכז בקיום המצוות. את הנהגת הנס לא תוכלו להשיב כיון שמאסתם בה ומעתה רק קיום המצוות יאפשר את ניצחונם וקיומם".

 

כאשר נשאל הרב מבריסק זצ"ל מדוע הוא מתנגד להקמת המדינה חרף כל הניסים שנעשו במהלך הקמתה הוא השיב שאין בכך כדי להורות על כי טוב הדבר בעיני ההשגחה האלוקית. התפילות הרבות של המוני בית ישראל ומסירות נפשם של קדושי השואה  - כך אמר - היה בהם כדי להביא את הגאולה ואם היינו מבקשים על כך היא אכן הייתה באה. אלא שאין כפיה ברוחניות ואת ביאת משיח המרנו במדינה.

 

במקום לבקש להיות משנה למלך ביקש אבו מוסא העגלון מן הפחה עגלה וסוס ואיך נשמח?.

 

 


לא נתקבלו תגובות לרגע זה
נושאים ראשיים
סיכומי הרצאות
סיפורים
הפרשת חלה
בריאות
יום העצמאות
גמרא
כללי
גדולי ישראל
הלכות
הופעות
תורה ומדע
עבודה פנימית
חסידות
פרשת שבוע
שבת קודש
חגים ומועדים
חינוך ילדים
זוגיות ונישואין
 
חברה לבניית אתרים בניית האתר