באנר חדש
לוגו עם כתובת
שורשים
כי יש משהו בפנים.
תרומות מפה וחניה אודות שורשים צור קשר
‏יום רביעי ‏23 ‏אוקטובר ‏2019  כ"ה בתשרי, תש"פ
הרשמה למשפחה   כניסה לחברים  
ראשי \ מאמרים \ חגים ומועדים \ כיפור \ יהודים של יום כיפור - הרהורים לעשרת ימי תשובה
סרטים דומים
איך כן מצליחים לעשות את השינוי לטובה וכן להתמיד בו ?
מהותו של ראש השנה
מאמרים דומים
חודש אלול - ימי רצון
אלול הוא האחרון בחודשי השנה לפני ראש השנה. וראש השנה הוא יום הדין לכולם, לפיכך נקבע חודש אלול לתשובה ובו מרבים באמירת סליחות ותחנונים לפני ה'.
פרשת שלח - החוט המשולש
שזורים בתוך פרשתינו שלשה חוטים, כל אחד חזק בפני עצמו, אך החבל שנוצר מחיבורם היא בשורש נשמתינו הכללית והיחידית. כל חוט צריך העמקה בפני עצמו ואפשר לדבר שנים אודותיו. ובכל זאת טובים השנים מן האחד והחוט המשולש לא במהרה ינתק.
החג ה``יהודי`` ביותר בשנה
השנה החלטנו להזמין אורחים לליל הסדר למרות שבדרך כלל אני מעדיף את החגים בסביבה משפחתית בלבד. לא בשבילי, מה פתאום, בשביל הילדים. כדי שישאלו אותי "מה נשתנה?" בנוסח משפחת לוי. לא מכירים? זה הולך בערך ככה:שבכל הלילות אבא בהרצאות הלילה הזה כולו שלנו. שבכל השבתות אנו אוכלים בסמינרים של ערכים הלילה הזה בבית שלנו. שבכל השנה אבא עסוק אם שאר אנשים בארץ ובחו"ל הלילה הזה בבני ברק.
האם יש אייפון בגן עדן?
בפתח חנות האלקטרוניקה פגשתי ביואל חברי הטוב. כשברכתי אותו לשלום לא השיב לי. הבטתי בפניו, הן היו חמורות סבר ומעיניו ניבט עצב רב. חלפתי על פניו בדממה. בטח זה בגלל שמחר יום כיפור, עברה בי מחשבה. בטח הוא חרד ומייחל למחילה לסליחה ולכפרה שכן יואל חברי אדם ירא שמיים הוא אלא שלמרות זאת לא נחה דעתי. פנים חמורות סבר זה דווקא מתאים לערב כיפור אבל למה עצב? אולי יש לו קרוב משפחה שנהרג במלחמה ההיא?. קולו של בעל החנות קטע את מחשבותי.
לעשות עסקים עם הקב``ה - הרהורים לפרשת ראה
רווחים כספיים נאים אינם ערובה לעושר. כדי לזכות לו זקוקים אנו לברכה שתשרה בו. האם ישנה דרך להניח ברכה אל ביתנו? וכיצד ניתן לשתף את הקב"ה בעסקינו? על שותפות עסקית עם בורא העולם.
יהודים של יום כיפור - הרהורים לעשרת ימי תשובה
13/09/18 הרב אהרן לוי

הוא עמד לידי. "נטע זר" בתוך ים תלמידי הישיבה. כיפה לבנה דהויה מגוהצת על ראשו וגופו אסוף בתוך כתונת פשתן לבנה ומכנסי ג'ינס דהויים. 

 

לא ידע מה אומרים גם לא מה מבקשים, כששתקו שתק וכששרו שר. כשהחלו לומר את תפילת "ונתנה תוקף" נזדעזע אולם הישיבה. גם אני עסוק הייתי בתפילתי אלא שה"אורח" שלצידי לא הבין מדוע כולם בוכים, פנה אלי  בנימוס ובחרדת קודש כאילו מתנצל על שהוא מפריע לי בעבודתי ושאל בקול שמייצרים רק בקיבוצים  -  "עכשיו צריך לבכות?". "כן כן..." השבתי לו "עכשיו בוכים... עכשיו הכי בוכים... זה הזמן לבכות אדוני... כמה שיותר".

 

ואז... רעם קולו של ר' שולם שבדרון זצוק"ל "...כבקרת רועה עדרו"!!!  ואפילו הוא שלא הכיר את השפה השבדרונית, הבין! שכן כשהגיע ר' שולם זצ"ל אצל "ותכתוב את גזר דינם" הצטרף אלינו האורח ו... נכון מאוד...  בכה...! כמו תינוק!  בכה והמתין יחד איתנו לגזר דינו.

 

 

 

האם יודעים אתם מפני מה בכה? אגיד לכם. לפי שעמדתי לידו והרגשתי זאת היטב. ברור לי שלא על צרותיו בכה. שאם אלו גרמו לו מדוע המתין ל"ונתנה תוקף"?. אולי בכה כי כולם בוכים? גם זו אינה תשובה. שהרי כולם בכו עוד לפני "ונתנה תוקף".  שמא בכה מתוך קנאה באלו העומדים סביבו ובוכים שהרי גם הוא רוצה לבכות אבל אינו יכול. לא ולא. שקנאה זו קיננה בו מרגע שנכנס בהיכל הישיבה.

 

רק מי ששמע את ר' שולם זצ"ל מפלל לפני קונו יידע לספר מדוע בכה ה"אורח". תפילתו של צדיק זה סגולה נוראה היתה בה. קולו הצרוד חד היה כסכין והיה בו כדי לקלף מן האדם  את קליפת גופו כקלף סכין את קליפת התפוח ולפי שנתקלף הגוף, נתגלתה הנשמה והיא... מבינה "שבדרונית" היטב. לא הוא בכה! הנשמה שלו בכתה!.

 

הכרתי את פניו זה היה השכן ממול מהבנינים הגבוהים.  מסוג האנשים שכשאתה עובר על פניהם אתה מרגיש צורך לעצור לקוד קידה ולהתנצל על כי בחור ישיבה אתה ושרק בגלל הוריך הביולוגיים אתה הינך נאלץ להשתמט באופן פעיל כשתים עשרה שעות על בסיס יומי. את האמת? קצת כעסתי עליו. לא נעים לי כל כך אבל אי אפשר למחוק ברגע עלבונות של שנה שלמה.

פתאום הוא כאן, עומד לידי וידיו רועדות. ואני איני יודע אם מחמת קדושת יום הכיפורים נובעת רעידתו או אולי מן הריכוז הגבוה של הצבע  השחור, אתם תחליטו, מה זה משנה?, העיקר עומד לידי ולשם שינוי הוא זה שרועד ולא אני.

 

הבטתי בו בהתנשאות  מכוערת ומחשבות של מנצחים עוברות במוחי: אז בסוף כולם מגיעים אה?! תגיד - אני אומר לו, בפטומימה כמובן, איפה היית היה בראש השנה? אה? למה רק עכשיו נזכרת לבוא? איפה היית ב – 48 , כשכולנו ישבנו ולמדנו עד כלות הנשמה כדי לזכות בדין? איפה היית כל השנה? מה אתה חושב לך שככה פשוט תבוא, תבכה, תלך, וגמרנו?. לבכות זה מקצוע, תשאל ת'חרדים, זה לא ככה, סתם לבכות זה חילול ה'.

 

אחרי שסיימתי ליידות בו את מחשבותי אשר על ליבי, נתפנה ליבי לנגן לי תשובה, והיא, כמו יצאה זה עתה מחלל גרונו הקדוש  של ר' שולם ע"ה נוקבת כדרכו: - ואתה אהרן... ואתה, אה? איפה אתה היית כל השנה???.... תתבייש לך.

 

בין ראש השנה ליום הכיפורים

את ההבדל בין ימי ראש השנה ליום הכיפורים ניתן לחוש היטב במדינת ישראל. ביום הכיפורים מושבתת המדינה כמעט כליל, כבישי הארץ ריקים, רשות השידור פוסקת מלהגה ואולי מסיבה זו רובו המכריע של עם ישראל אכן מסתופף בבתי הכנסת מתוך עינוי הנפש. ברגעים אלו קול דממה  דקה כובש את רחובות ארץ הקודש ומשרה תחושה כי הנה אכן מדינת היהודים כולה עומדת וממתינה למחילתו של מלך.

 

התכנסותה אל תוך עצמה של מדינה שלימה מתוך יראת הדין הינה תופעה ייחודית שלא תמצאו כמותה בשום מקום  על פני כדור הארץ ואין באמירתי זו משום גוזמא, מילה שלי.

 

יחד עם זאת, שונים פני הדברים באשר ליחסו של הישראלי הממוצע לראש השנה שעבר עלינו זה עתה ולטובה, בעזרת השם. ראש השנה במדינת היהודים הינו "יום רגיל", עוד משבצת על לוח השנה, וכמסורת הנהוגה מימים ימימה, אוסף הישראלי המצוי את צאצאו (לשון יחיד דייקא) ומיטלטליו (לשון רבים) ויוצא לגלות החג שכפה עליו לוח השנה העברי כשמנגלו עימו כמצוות החג הישראלי וכמנהג בעלי בתים חשובים.

 

במחשבה ראשונה, צריך היה הישראלי המצוי להופיע בבית הכנסת  דווקא בימי ראש השנה שהם ימים שיש בהם גם את ה"חציו לכם", ימים שיש בהם גם תפילה אך גם תפוח בדבש. גם תקיעת שופר אך גם בשר ויין. למרות זאת מעדיף מר ישראלי את ראש השנה עשוי בחיק הטבע ודווקא את יום הכיפורים הטעון, הדתי והמאיים - בבית הכנסת. מדוע?

 

 

"תרבות" הכפירה

נוטים אנו לחשוב, שלא בצדק, שאין בין המאמין לכופר אלא אמונה בלבד. השקפה זו שטחית היא זו ומקורה בחוסר הכרות מהותי  עם התרבות המערבית המתחדשת ועם שורשיה.

 

ניתן לקבוע, כי ההשפעה החינוכית – חברתית  של תרבות הכפירה המודרנית, הינה עמוקה הרבה יותר ואינה מסתכמת בשאיפה לסילוק המילה בס"ד מראשי דפיה הרשמיים של מדינת ישראל. ההבדל המהותי בין המאמין לכופר נעוץ  בשאלה תמימה, רצונו של מי עומד במרכז ההויה? רצונו של מי חשוב יותר? רצון האדם או רצון האלוקים?.

 

קביעת עמדה אישית בשאלה זו, הרת גורל היא. בעוד בפני המאמין יוצבו גבולות אובייקטיביים על ידי בוראו, יציב הכופר את גבולותיו בעצמו. מ"מוסר" מסוג זה חשש אברהם אבינו כשאמר לאבימלך "אמרתי רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי".

 

"השיב דברים נכוחים" – מבאר הנצי"ב את דברי אברהם אבינו - "כי אמרתי אין יראת אלהים במקום הזה". - "הן אמת שיש כאן דרך ארץ, אבל אין זה מצד יראת אלהים, אלא מחמת שכל אנושי"

 

רגע... רגע.... לפני שאתם כועסים... כן כן... אני יודע מה אתם אומרים לעצמכם עכשיו. – "ראיתם איזה קיצוני?!. עוטף אותנו במילים יפות ככה ואז נותן את המכה". - "קיצוני נשאר קיצוני!".  – "מה יש? אם אני קובע את המוסר בעצמי הוא פחות מוסרי?. תסתכל מסביב ותראה כמה חרדים יש...ש...".

 

אז אמרתי, רגע, לא?,  תנו להסביר.  אתם צודקים חברים!. מה הבדל יש אם מקורם של ערכי המוסר מידי שמים באו לנו או מידי אדם? הרי מבחן התוצאה הוא שקובע לא? ובמבחן זה שווים שניהם לטוב ולרע נכון? אממ... רק על הנייר.  כאן חברים נעוץ ההבדל המהותי בין המאמין לכופר.

 

אכן על פניו נראה כי אין זה משנה כלל מיהו המצווה את הצו המוסרי. אכן, ניתן למצוא אנשים רבים שאינם מאמינים בבורא לעת עתה ולמרות זאת אין בי היכולת להטיל ספק במוסריותם. אז למה רק על הנייר? כי "הם" אלו שאימצו אותו. "הם" יצרו אותו ו"הם" לא מוכנים לכוף את ראשם אלא בפניו של מוסר פרי כפיהם. את המוסר התורני אין הם מוכנים לאמץ כיון שאינו פרי המצאתם ועל כן אין הם מזדהים עימו.

 

כל עוד ימשיכו הכופרים לאמץ את המוסר האנושי אל חיקם לא יוכר ההבדל התהומי בין המוסר האנושי לזה האלוקי, את ההבדל נרגיש בקופה, כשלפתע ישתנה הרצון. או אז גם אנשי אקדמיה,שופטים וסנדלרים יחדיו ישמטו מידיהם את מוסרם המיושן ויאמצו בחום אל חיקם מוסר חדש ואחר התואם את רצונם המחודש, בגרמנית אגב זה נשמע יותר ברור.

 

אם רצונו של האדם הוא החשוב מכל אזי כל עוד עונה החוק המוסרי הוא על צרכיו של המחוקק ייחשב לחיובי, אם ישתנו צרכיו מובטח לו לחוק שיתבטל וליהוי כעפרא דארעא שהרי "אין דבר העומד בפני הרצון", אפילו לא החוק.

 

לא אביא בפניכם ראיות מבית מדרשי שהרי מוטה הוא לדרך האחת וה"שחורה". אביא דווקא מדבריו של לבן שבלבנים, הפרופ' אהוד שפרינצק ז"ל מומחה למדעי המדינה ואלו דבריו:(איש הישר בעיניו):"ישראל היא מדינת חוק רק על הנייר, אנחנו חיים בחברה אי ליגליסטית  שהיחס שלה לחוק הוא כאל מכשיר. מקיימים אותו כאשר נוח ונעים אך עוקפים אותו ללא היסוס ברגע שקיום החוק נוגד את האינטרס האישי. הגורם הראשון לכך הוא טבע האדם, האדם אינו ליגליסט מטבעו כל אדם מעדיף באופן טבעי לנהוג כראות עיניו ונוחותו".

 

במשנה המתארת את מאפייניה של תקופת עקבתא דמשיחא מונה רבי יהודה הנשיא שני מאפיינים חברתיים שישלטו בכיפה. למרות היותם כתובים באותה משנה, כתובים הם בריחוק מה זה מזה. "חוצפא ישגא..." מחד ו"מלכות תהפוך למינות..." מאידך. למרות הריחוק ביניהם קשורים שני מאפיינים אלו זה בזה בקשר של קיימא. הגאוה והחוצפה אינן מידות עצמאיות הן כרוכות ומובנות בבסיסה של הכפירה. אם רצוני הוא החשוב מכל  אזי רצון אחרים טפל לרצוני, ומי ישוה לו. 

 

לשיטת היהדות, הסיבה היחידה והיעילה באמת, לשלילת הגאוה, היא הידיעה כי אין האדם מלך בעולם הזה, אלא עבד הוא למלכו של עולם. רק ידיעה זו תצנן את גאוותו. כפי שכותב הרמב"ן באיגרתו: ובמה יתגאה לב האדם אם בעושר, "ה' מוריש ומעשיר" (שמואל-א ב,ז), ואם בכבוד, הלוא לאלוהים הוא שנאמר "והעושר והכבוד מלפניך" (דבהי"מ-א כט,יב) ואיך מתפאר בכבוד קונו, ואם מתפאר בחכמה,  "מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים ייקח" (איוב יב,כ). ברגע שיכיר האדם את מקומו יכנע לבבו.

 

זו הסיבה  שעבודת יום ראש השנה רחוקה כל כך מן האדם המערבי. תכליתו של יום ראש השנה הינה "אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם". המלכתו של הקב"ה על האדם אינה המלכה סימלית או טיקסית יש לה להמלכה זו משמעות מעשית ומיידית הסותרת לחלוטין את השקפת עולמו של הישראלי המערבי. ראש השנה מזכיר לאדם כי עבד הוא למלכו של עולם ורצון מלכו קודם לרצונו. זהו מהפך מחשבתי קשה מדי בשביל הישראלי דנן ועל כן אולי משום כך לא תמצאהו בבית הכנסת.

 

יום הכיפורים לעומת זאת הוא יום של בקשת מחילה יום של יראה, גם בליבו של המומר לתאווה  מסתתרת לה היראה, יראת העונש. מסתבר חברים... שהפחד חזק מן השכל.

 

וכאן יש מקום לתהות, מה לחלוקה זו בערב יום הכיפורים? מה ללימוד חובה זה בימי הרחמים והסליחות? למה להוציא דיבת אחינו רעה אצל יושב תהילות?

 

אולם לאמיתו של דבר אין לך לימוד זכות גדול מזה. במצולות נפשו  של כל אדם מישראל שוכנת לה יראת האלוקים ויום הכיפורים יוכיח, שהרי  ביום זה ניתן למצוא את העם כולו (כמעט) בבתי הכנסת ובישיבות. הסיבה שבראש השנה אין כך פני הכבישים היא משום שהחינוך המערבי העמיד אותנו ואת רצוננו במרכז חיינו  וכיצד נוכל לכפוף עצמנו לפני מלך מלכי המלכים עם מגה רצון כשלנו. אך ברגע שאנו מכירים בו, נאמנים אנו לו בתמימות נוראה.

 

תשאלו את ההוא עם הכיפה שעמד לידי, אם לא היינו אומרים לו שהפסקנו כבר לבכות, הוא היה בוכה שם... עד עכשיו. באמונה!

 

כל מי שקרוב לעולם התשובה יסכים איתי, ומי שלא, המלצה שלי, שיתקרב לעולם התשובה. הוא מאיר!

 

גמר חתימה טובה


לא נתקבלו תגובות לרגע זה
נושאים ראשיים
סיכומי הרצאות
סיפורים
הפרשת חלה
בריאות
יום העצמאות
גמרא
כללי
גדולי ישראל
הלכות
הופעות
תורה ומדע
עבודה פנימית
חסידות
פרשת שבוע
שבת קודש
חגים ומועדים
ראש חודש
ספירת העומר
צום עשרה בטבת
חודש אלול
בין המצרים ותשעה באב
שבועות
פורים
פסח
ט``ו בשבט
חנוכה
כיפור
סוכות
ראש השנה
חינוך ילדים
זוגיות ונישואין
 
חברה לבניית אתרים בניית האתר