באנר חדש
לוגו עם כתובת
שורשים
כי יש משהו בפנים.
תרומות מפה וחניה אודות שורשים צור קשר
‏יום ראשון ‏20 ‏אוקטובר ‏2019  כ"ב בתשרי, תש"פ
הרשמה למשפחה   כניסה לחברים  
ראשי \ מאמרים \ פרשת שבוע \ ללמוד רחמנות מהגרמנים? - הרהורים לפרשת כי תצא
מאמרים דומים
סוד החינוך היהודי - הרהורים לפרשת כי תצא
"כן, יהודי אני, ובימים שאבות אבותיו של הג'נטלמן הנכבד היו פראים אכזרים באי נידח, שימשו אבותי ככהנים במקדש שלמה". כך השיב בנימין ד'יזראלי לציר הפרלמנט האנטישמי דניאל או'קנול שהטיח בפניו את מוצאו היהודי. מהו סוד ההצלחה של החינוך היהודי? וכיצד הצליח לחנך את בניו ובנותיו לערכי הרוח בעבר החשוך?.
ללמוד רחמנות מהגרמנים? - הרהורים לפרשת כי תצא
מקובל לחשוב כי הרחמנות הינה תכונה חיובית המסייעת לקיום הבריאה. ואילו האכזריות גורמת לחורבנה. האומנם? מתי הוכרז לראשונה כי שחיטת בעלי חיים למאכל הינה "רצח טהור של חפים מפשע" ומיהו האחראי לקביעה זו?.
ללמוד רחמנות מהגרמנים? - הרהורים לפרשת כי תצא
23/08/18 הרב אהרן לוי

חיבתו לבעלי חיים הייתה לשם דבר ולימדה על רחשי ליבו. חבריו לפלוגה  ידעו לספר כיצד האכיל מצלחתו האישית כלבה משוטטת שמצא בין ההריסות ואף הגן עליה בגופו לאורך כל שירותו בחזית. לא פלא שכאשר הפך למנהיג אסר לבצע ניסויים בבעלי חיים מתוך שאיפה "לעורר ולחזק חמלה כאחד מהערכים העליונים של  החברה". כחלק מחזונו המקיף ייסד  את "האיגוד לפסיכולוגיה לבעלי חיים" וכדי לאיישה במומחים נחנכה בהוראתו תכנית אקדמית ללימוד  הפסיכולוגיה של בעלי החיים בבית הספר  לרפואה וטרינרית.

 

רגישותו  לנפש בעלי החיים מוצאת את ביטויה בדבריו של אחד משריו הבכירים שקבע נחרצות "אל לו לאדם לחוש עליונות על בעלי חיים. אין לו סיבה לכך. האדם מאמין שהוא היחיד בעל אינטליגנציה, נשמה ויכולת דיבור. האם אין לבעלי חיים יכולות אלה? העובדה שאנחנו, עם חושינו הדלים, איננו יכולים לזהות אותם, לא מוכיחה שאינם קיימים". בכיר אחר בממשלו הרחיק לכת עוד יותר כשהתייחס לציד בעלי חיים כאל "רצח טהור של חפים מפשע".

 

שמו של המנהיג הרגיש הוא אדולף היטלר. השר הבכיר הוא לא אחר מאשר שר התעמולה יוזף גבלס והאחראי לקביעה כי צייד בעלי חיים הוא "רצח טהור של חפים מפשע" הוא המפקד העליון של האס. אס., הגסטאפו והוואפן אס. אס., רייכסמרשל היינריך הימלר. חובבי חיות אלו אחראים ישירות למותם של 54.000.000 בני אדם ולשישה מליון אחינו היהודים.

 

חוקרים רבים ניסו לפענח את הסתירה בין רגישותם הרבה של הנאצים לבעלי חיים ובין אכזריותם הנוראה לבני אדם. חלק מן החוקרים הניחו שהדבר נובע מהאידיאולוגיה הנאצית שביקשה את "אחדות האדם עם הטבע" וחלקם תלו זאת בנסיון הגרמני ליצור "זהות גרמנית חדשה". כך או כך זועקת סתירה זו לשמיים עד שאין שכלו של אדם מסוגל להבין זאת. ומתוך שאדם אני ואיני מבין לנפש החיות לא אוכל להעניק הסבר לפיצול אישיות זה שהיה חלק בלתי נפרד מזוועות המלחמה והקיף את כל שכבות הפיקוד עד אחרון הזקיפים במחנות ההשמדה כפי שמעידים רבים מניצולי השואה. כדי להתחקות אחר עיוות זה יש לנו לילך אצל ספר התנ"ך.

 

שער הרחמים?

בפרשת כי תצא מצווה הקב"ה למשה על מצוות "שילוח הקן" וזה ביאורה. כאשר נתקל אדם בקן ציפורים המאוכלס בגוזלים או ביצים שטרם בקעו, אסרה עליו התורה ליטול את הגוזלים או הביצים בטרם יניס את האם. כדי לקחתם מצווה עליו לשלח את האם ורק לאחר מכן ליטול את אפרוחיה. וזה לשון הפסוקים:"כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים והאם רבצת על האפרחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים:שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים".

 

ונחלקו חכמינו בטעם מצווה זו. יש מהם סוברים כי בקשה תורה ללמדנו מידת הרחמנות כדברי הרמב"ן "לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם" ויש מהם הסוברים כי מצווה זו אין בה טעם אלא גזירת מלך היא וזו שיטת הרמב"ם:"וכל מי שיאמר כן בתפלתו משתקים אותו, מפני שהוא תולה טעם זאת המצוה בחמלת הקדוש ברוך הוא על העוף, ואין הדבר כן שאילו היה מדרך רחמנות לא צוה לשחוט חיה או עוף כלל, אבל היא מצוה מקובלת אין לה טעם".

 

זכר למחלוקת זו ניתן למצוא במשנה ובמדרש. במשנה נאמר "האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך... משתקין אותו" ואילו במדרש רבה מובא כי טעם מצווה זו ללמד לבני ישראל את מידת הרחמים וזה לשונו:"שאמר הקב"ה "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" וכשם שנתן הקב"ה רחמים על הבהמה כך נתמלא רחמים על העופות מנין שנאמר כי יקרא קן צפור לפניך". הרי לעינינו כי נחלקו חכמי המשנה עם חכמי המדרש. בעוד אלו טוענים כי מצווה זו גזירה היא עד שמשתיקין את האומר "עד קן ציפור יגיעו רחמיך", טוענים חכמי המדרש שהיא מלמדת כי "נתמלא רחמים על העופות".

 

אמנם, על אף שנראה לכאורה כי חלוקים  חכמי המדרש עם חכמי המשנה וחלוק הרמב"ן על  הרמב"ם, עיון מעמיק מעלה כי אין כך פני הדברים. הא כיצד?.

 

מניתוח אופי המצווה עולה כי לצורך קיומה נדרש האדם לשתי כוחות נפש, לרחמנות ולאכזריות. לרחמנות – "שלח תשלח את האם" ולאכזריות "ואת הבנים תקח לך". לרחמנות – לפי שאסרה תורה ליקח האם בעוד האם רואה בנטילת אפרוחיה ולאכזריות - לפי שהוא נוטלן וכשתשוב לקינה תגלה את אובדנם. לפיכך, האומר "עד קן ציפור יגיעו רחמיך משתקין אותו", שהרי צד אכזריות יש בציווי זה. לעומת זאת עצם שילוח האם בטרם יטול את בניה מחנך את מקיים המצווה לרחמים.

 

נמצאנו למדים כי בציווי זה כרכה התורה יחדיו שתי מידות הפכיות והרחמנות והאכזריות משמשים בה בערבוביה. אם ביקשה התורה לעודדנו לרחמים מדוע ציוותה "את הבנים תקח לך"? אם לרחמנות מצווה האדם שיואיל ויותיר את האפרוחים בקן אימם ולא יטלם?.

 

סתירה פנימית זו היא שעומדת בבסיס דברי הרמב"ם כי מצווה זו גזירה היא וכך ביאר בעל ספר ה"חינוך" וזה לשונו:"כי בצוותו אותנו על זה לא מצד הכרח מדת הרחמנות ציונו בדבר שהרי התיר לנו השחיטה בהן, כי כל המינין לצורך האדם הן נבראין, אבל הצוואה על זה ובאותו ואת בנו שהיא כיוצא בה ובשאר מצוות רבות אינו אלא כגזרה לפניו שגזר על זה בחפצו הפשוט, ואלו רצה בהפך מזה לא יכריחנו דבר ולא ימנענו סבה חלילה כמונו אנחנו הבנויים בכח הטבעים, שמדת הרחמנות תעכבנו מלהשחית או תכריחנו להטיב לפעמים, זהו ענין אמרם אינן אלא גזרות ומשורש הענין מה שזכרנו".

 

במצווה זו מבקשת התורה להורותנו כי לקיום האדם נדרשות שתי תכונות סותרות, הרחמנות והאכזריות. על אף שמקובל לחשוב כי מידת הרחמנות הינה מידה טובה והאכזריות רעה, מלמדת התורה כי אפשר וההרס הנולד ממידת הרחמים יתעצם מזה הנוצר מן האכזריות. כאשר מידת הרחמנות מונהגת בשרירות הלב אפשר ויפנה ואתה האדם למחוזות מוטעים ובמקום להשתמש בה לטובת בני אדם ייטה אותה לטובת בעלי חיים ואילו באחיו בני האדם ינהג באכזריות.

 

במצווה זו מבקשת התורה ללמדנו כי שתי מידות אלו לאמת מידה הן צריכות. כאשר ייעשה בהן שימוש נכון הרי ששתיהן חיוביות לעומת זאת שימוש מוטעה בהן יוביל לתוצאות מעוותות והוא שאמרו חז"ל "כל המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר על רחמנים". דוגמא לדבר מוצאים אנו בציווי התורה העוסק בדל ובאביון. מצד אחד ציותה תורה "פתוח תפתח את ידך לאחיך האביון" ומצד שני ציוותה "ודל לא תהדר בריבו". היא מצווה לפתוח את ליבנו לעניים אך אוסרת עלינו לרחם עליו כאשר הוא עומד למשפט. ללמדנו כי גם הרחמים וגם האכזריות לאמת מידה הן צריכות.

 

מיהו האדם השלם?

אדם המתאכזר על בניו ומונע מהם מזון ומלבוש רשע הוא, לעומת זאת כאשר הוא מונע מהם את רצונם כדי להיישירם למידות ולדרך הישר אין זו אכזריות אלא רחמים. אמת מידה זו על פיה מפעיל האדם את מידותיו אינה יכולה לנבוע מליבו לפי שאדם קרוב אצל עצמו ועל כן שופט משוחד ייקרא ועל כן נדרש האיש הישראלי לכייל את מידותיו ולהתאימם לרצון הבורא. הפעלת כוחות הנפש בהתאם לפלס האלוקי היא שהופכת את הרחמים לטוב ואת האכזריות לרע והוא שאמר דוד המלך "משנאיך ה' אשנא" שיש לו לאדם לאהוב את האהוב על הבורא ולשנוא את ששונא, לרחם על אלו שהקב"ה מרחם ולהתאכזר לאלו שציוונו בכך. זה סודה של "גזירה" וזה טעמה של מצוות שילוח הקן.

 

יסוד זה מובא בדברי הגאון רבי אליהו מווילנא ע"ה וזה לשונו:"לפי שאין השלימות ניכר באדם אלא כשיש לו שני מדות הפוכות, כגון מדת רחמנות ואכזריות, לפי שכשהאדם נוהג במדה אחת אין מוכרח לומר שהוא צדיק, אלא יש לומר שכך הוא טבעו, אבל כשיש לו שני מדות הפוכות כגון רחמנות ואכזריות, אז מוכח שהוא צדיק. לכך נתן השי"ת לישראל מצוה של רחמנות, דהיינו מצוות כבוד אב שהוא רחמנות גדולה, לפי שכשבאים לידי זקנה ואין להם מקום לנוח, דין הוא שירחם עליהם, ושוב נתן להם מצות שצריכין להתנהג בם קצת באכזריות, דהיינו מצות שילוח הקן, שנוטל הבנים ומשלח האם".

 

שלימות האדם אינה נמדדת בעוצמת רחמיו אלא ביכולתו לנוע על מסילת המידות מן הקצה האחד למשנהו, ולא על פי דעתו ורגשותיו אלא על פי ציווי הבורא. יכולת זו היא שהופכת את האדם לשלם. ומשום שאין השלם ניכר אלא מתוך השבור, אין לך אדם חסר מזה המפעיל את מידותיו על פי דעותיו הכוזבות לפי שדעות אלו אפשר להם להוביל את האדם אל עברי פי פחת. הפעלת מידות זו יש בה כדי לגרום לאדם להקים פקולטה לפסיכולוגיה של החיות ולכנות את שחיטת בעלי החיים "רצח טהור של חפים מפשע" ומאידך לגרום למותם של מיליוני יהודים באופן שאין האנושות נוהגת אפילו בבעלי חיים.

 

אחי האהובים. אל תסמכו על טוב ליבו של האדם ואף לא על מידותיו התרומיות שאלו ואלו לא עמדו לנו בעת צרה ולו הובלנו כצאן דיינו אלא שאוהבי חיות אלו נהגו בנו אף גרוע מכך. לקחו האם על הבנים ואותו ואת בנו שחטו ביום אחד.

 

בדור בו יש המטילים רפש במצוות התורה ודורשים לעדכנה ברוח הזמן יש לנו לזכור כי בו ברגע שהיא תעודכן, תעודכן עימה אף אמת המידה על פיה מתנהלים ערכי הרוח ומידות הנפש ומתוך שחווינו את מוראותיה של אמת מידה זו אין לנו להתפעל מהם ועל כן לימדונו חז"ל "האומר עד קן ציפור יגיעו רחמיך משתקין אותו" השתקה זו איני יודע במה היא נעשית. נעשית היא בדבריהם של הארורים המובאים לעיל.

 

שלא עשנו כגויי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה שלא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המונם שהם משתחווים להבל ולריק ואנחנו כורעים ומשתחווים ומודים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה.

 


לא נתקבלו תגובות לרגע זה
נושאים ראשיים
סיכומי הרצאות
סיפורים
הפרשת חלה
בריאות
יום העצמאות
גמרא
כללי
גדולי ישראל
הלכות
הופעות
תורה ומדע
עבודה פנימית
חסידות
פרשת שבוע
שבת קודש
חגים ומועדים
חינוך ילדים
זוגיות ונישואין
 
חברה לבניית אתרים בניית האתר