באנר חדש
לוגו עם כתובת
שורשים
כי יש משהו בפנים.
תרומות מפה וחניה אודות שורשים צור קשר
‏יום שלישי ‏22 ‏אוקטובר ‏2019  כ"ד בתשרי, תש"פ
הרשמה למשפחה   כניסה לחברים  
ראשי \ מאמרים \ פרשת שבוע \ אין ייאוש בעולם
מאמרים דומים
צורה של אסטרטגיה
משהו אישי....בימים אלה אני מגבש אסטרטגיה בנושא המעסיק כל הורה – גבולות. כיצד מציבים בפני ילדינו גבולות באופן אפקטיבי ויעיל? ב'אפקטיבי ויעיל' כוונתי לתוצאות חיוביות שישתרשו במבנה נפשו של הילד. (פרשת שופטים)
2 טיפים להשגת מטרות בשיחה - פרשת ויגש
כולנו רוצים לדעת איך להצליח לנהל שיחה בצורה אפקטיבית, ומה פתאום אני כותב על זה? לא הפכתי למומחה באפקטיביות, פשוט אפשר ללמוד מפרשת השבוע, פרשת "ויגש" על נושא זה.
אין ייאוש בעולם
25/07/18 הרב רז הרטמן

א.

 

נחמו נחמו עמי, יאמר אלוקיכם.  בפי הנביא ישעיהו.  הדיבור הוא לא ברור – מי צריך לנחם, ומי ידבר על לב ירושלים?  או שמא אנחנו אמורים לנחם – להגיד לירושלים, לשכינה, שה' מדבר אליה ומעביר את גזירתה.  ולמה פעמיים נחמו?  יש הרגשה שהנחמה , כמו חוויתנו בתקופה זו, איננה מובנת.  הרי מה השתנה פתאום בסוף תשעה באב?

ונחזור לשאלה אחת – שאלת מפתח, בסודה יש הארה גדולה.  למה פעמיים נחמו?  רוב המפרשים עונים – לחזק, להדגיש את גודל הנחמה והבשורה. ר' שלמה קרליבך נכנס עוד צעד יותר עמוק.  ה"נחמו" הראשון לא יכול לעבוד, כי אנו כל כך שקועים בעצבותינו ובגלות שלא נאמין, ולכן צריך לרוץ עוד  אחרי ירושלים ולהגיד לה:  זה באמת פה, באמת הגיעה הנחמה.  אולי היינו עוצרים כבר פה – הרי גם ההפטרה, הנבואה שמבינה כל כך את הלך הרוח האנושי, צפתה את תגובתינו – נחמה?!  לא מאמין, תסתכל סביב, איזה עולם מפורק, איזה חורבן ושבר.  הציניות שאחזה מרוב קושי ואכזבה פושטת עצמה לאורך ולרוחב למנוע הרגשת גאולה.  ועל זה מצווה הקב"ה – רוצו שוב  ונחמו, נחמו עד שתדברו לא רק לאזני ירושלים אלא אל ליבה. 

ואפשר לקחת הכל לעומק אחר.  כי באמת יש שתי דרגות של נחמה, של אור חדש, אליהם אנחנו שואפים.  הדרגה הראשונה, הפשוטה, היא הנחמה שהשבר – האישי, המשפחתי, הלאומי, העולמי – יתוקן ויעבור.  התקומה אחרי הגלות, בניין אחרי חורבן – אלה תפילותינו הפשוטות.  המחלות תתרפאנה והבכי יהפך לשמחה, ואז ימלא שחוק פינו.  בימינו אפשר להרגיש זאת פה בארץ, אפילו בתשעה באב.  לא שהשבר נתרפא, אבל בהחלט יש הרבה שלא היה לנו אלפיים שנה.  אפילו עצם היכולת לצאת לאוהלים, להפגין ברחובות, לדבר מעשית על שינוי לטובה – כל אלה סימני גאולה מובהקים הם.  הר הבית והכותל אליהם נכספנו כל השנים, הרי הם אפילו בחורבנם פסיעת רגל מפה.  וה"נחמו" הראשון מבטיח להשלים את המלאכה, להגשים רחמים פשוטים.  את הנחמה הזו עוד לא ראינו במילואו אך מחמת התחלתו אנו יכולים כבר להתחזק ולומר – המתחיל במצווה אומרים לו גמור.

אבל יש עוד סוג של נחמה, יותר גדולה, יותר פנימית, שבו הזמן הזה נוגע.  כי כל הנחמות שאנו מבקשים הם לפי תפיסתינו – שהיא אמנם גדולה ויפה אך אינה תופסת הכל.  ויש נחמה שמתרחשת בפנים – שבו כל החלומות שלי מתנחמים וגדלים.  הדברים עליהם חלמתי בתחילת דרכי התפתחו ועכשיו השלמות הגדולה מימים עברו היא רק חלק קטן משאיפתי היום.  ה"נחמו" השני אינו מדבר על החיצוניות אלא על העצמיות שלנו.  אנחנו בעצמינו מנחמים ומתנחמים כשאנו מגלים את המרחב הגדול בפנים.  "לבשי בגדי תאפרתך עמי" אנו שרים כל שבת.  לא רק שננקה את הבגדים מעפר הגלות, אלא שנראה בעצמינו בגדי תפארת.  כמו שה' נחם את אדם וחוה והלביש אותם כתנות עור אחרי נפילתם – זוהי נחמה יפה.  אך כשהכתנות יתגלו ככתנות אור – זו הנחמה האמיתית.  כשנראה את הפוטנציאל הגדול שאפילו חלומותינו הגדולים הם רק חלק קטן ממימושו, ניגע ב"נחמו" השני – הפנימי.  אחרי תשעה באב, אני אדם שונה.   הבנתי לא רק שהכל יהיה טוב, אלא שהטוב הזה מכיל הרבה יותר ממה שדמיינתי.

כי נחמה איננה רק ליטוף, מילה טובה שמעברה את הכאב.  נחמה היא תודעה חדשה שמגלה לי את ליבי העמוק, את רחשיה החזקים, ודמיונה הבלתי-מוגבל.  ובתוך הלב יש מקום שיודע שאין ייאוש בעולם שיכול להשכיח את האמונה, את הכיסופים.  ועד איפה נחמה זו נוגעת – אינני יודע כי היא אין-סופית. 

באמת שתי דרגות הנחמה קשורות זו בזו.  בלי הרחמים הפשוטים, והתיקונים הברורים – רפואות ופרנסה וחופש אישי ולאומי – אין מרחב מספיק לחוש את הנחמה העמוקה של חלומות של מֵעֵבר.  ובלי האמונה והחלום בלי-גבול – האפשרות שאפילו הדברים הפשוטים יִתָקנו איננה מתחילה.  דיבורינו על משיח מניבה בנו את האמונה שהחיים יכולים להיות יותר טובים.  ובאמת לא ברור מאיפה מתחילה הנחמה – האם אנחנו יוצרים אותה כשפותחים את האמונה, או שמא המציאות כשהיא מתקרבת אט-אט לשלמות מפיחה בנו רוח תקווה וכיסופים?  איננו יודעים – ובחוסר הידיעה הזו אנו עוברים מעל פני תשעה באב ומעבר אליה אל השבת הזו.  נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם – דברו על לב ירושלים וקראו אליה.

 

ב.

 

השבוע, שבת נחמו, היא גם שבת ואתחנן, שעיקר עיסוקה היא מתן תורה והגילוי הגדול שלה.  אפילו קריאת שמע, שעומדת בפני עצמה בתודעתינו, קשורה לעשרת הדברות.  אלה הם כולם ביטויים של רגע "ישקני נשיקות פיהו", ולכן "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך".  וגם פה הדברים מעורים זה בזה.  הנחמה מתגלה היא בתורה – שבעמקה היא תורת ישועה וגאולה.

  ובתוך התורה ישנם גם שתי דרגות.  לתאר את זה יש אין-ספור דרכים.  אחת מהן היא נעשה ונשמע, כפי שהיא מובנת מדברי רבי נחמן.  יש דרגה של התורה המובנת, שמצותה המעשית ברורה לי ואני יודע איך להפנים ולסגל אותה לתוך חיי.  ויש את הדרגה הנסתרת – שאני נוגע בה ופתאום שום דבר אינו מובן לי.  הרגשה זו אינה מתוך בלבול ותסכול – אלא באמת אני מרגיש בה התעלות למקום מעבר לשכלי.  והעבודה העיקרית היא – לא לשכוח.  על זה מזהירה הפרשה פעם אחר פעם – זכר אל תשכח.  אל תשכחו את הפלא הגדול ש"פנים בפנים דבר ה' עמכם" מתוך האש כי רק חויה זו מביאה נחמה.  לא למרות הערפול אלא בגללה. 

ההתעסקות שלנו בתורה היא אין-סופית בגלל נעשה ונשמע.  התורה איננה רק רשימת מעשים ותובנות קבועות שברגע שנירתם להם העולם יהיה מושלם.  כמובן בדרגה מסויימת המעשים יוצרים את המציאות הרוחנית הרצויה, והם הכרחיים.  אך זהו רק שלבה הראשון של המהלך – הנחמה הראשונה.  בלב התורה יש נחמה של מֵעֵבר – ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך – בכל מדה ומדה שהוא מודד לך.  לתורה האמיתית יש אין-סוף פנים ואין-סוף דרגות, כמו אין-סוף הרגשות והחוויות שאדם עובר בחיים, או אפילו ביום אחד.  ולאהבה הזו, לנחמה הזו אני צריך להשקיע את כולי, להיכנס ולקבל אותה בלב שלם – כי היא, רק היא, חכמתינו ובינתינו בעולם הזה.

וביסוד התורה הזו, הנחמה הגדולה הזו, עומדת עבודה אחת המרומזת במלה הראשונה בפרשה.  ואתחנן – לשון תפילה, ואפילו בגימטריא תפילה.  ואין תפילה כמו תפילת משה לתאר לנו את שתי הדרגות בבת-אחת.  הגמרא אומרת "גדולה התפילה" כי רק בה נענה משה רבינו, ולא במעשיו הטובים.  רש"י מוסיף שזו הדרך הנכונה להתפלל – כאילו אין בי מעשים טובים כלל.  משה רבינו התחנן – "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה" והשם ענה לו מיד "עלה ראש הפסגה ושא עיניך... וראה בעיניך".  לפי הגמרא זו דוגמא ניצחת להתגשמות התפילה.  זוהי דרגה ראשונה – בו לתפילה יש מטרה והנחמה היחידה היא ההיענות לתפילה. 

אך כמו שכולם יודעים, במובן היותר פשוט תפילת משה לא נענתה, לפחות לא בשלמות שהרי הוא לא נכנס לארץ.  ואיך נלמד מפה לא להתייאש?  ובזה באה תשובת רש"י.  ה' אמר לו "רב לך אל תוסף דבר אלי" ורש"י מפרש – רב לך – כמה טוב צפון לך, טובה גדולה יותר ממה שאתה מבקש.  התשובה העמוקה לתפילה היא שאנו מבקשים דבר טוב ומתגלה לנו שנקבל טובה גדולה יותר שלא יכולנו לדמיין, כי רק בתוך התפילה עצמה אנו נוגעים במרחב הזה.  זוהי התפילה היותר עמוקה – הדבקות שלוקחת אותי למקום שלא ידעתי עוד ובחזרה ממנו העולם הוא עולם שונה ממה שעזבנו.

ושוב אנו צריכים, נדרשים, מבקשים את שני סוגי התפילה.  אנו רוצים תפילה בלתי-מתפשרת שמתעקשת בבקשת מתנת-חנם ורוצה שפע ורפואה ושלום.  ובתוך תוכינו מפכה גם התפילה שמבקשת רק להידבק לה' וכך לגלות ולהכיר אותו בעומקים שעוד לא ידענו.

יש סתירה מסויימת בין שתי העמדות – אך היא אינה מפריעה לנו בנחמה.  מה שנו יודעים "אתה הראת לדעת", ומה שאיננו יודעים "ההר בער באש עד לב השמים חשך ענן וערפל.  וידבר ה' אליכם מתוך האש", כלולים בחויה אחת.  נעשה ונשמע אמרנו בתפילה באותו רגע, וה' מנחם אותנו מאז בכתר אחד שיהפוך לשני כתרים של שמחה ושל נחמה, של הבנה ותפילה, של נעשה ונשמע עד האור הגדול.  "שאו עיניכם למרום וראו מי ברא אלה".

 

שבת שלום ונחמה ואהבה גדולה

רז     


לא נתקבלו תגובות לרגע זה
נושאים ראשיים
סיכומי הרצאות
סיפורים
הפרשת חלה
בריאות
יום העצמאות
גמרא
כללי
גדולי ישראל
הלכות
הופעות
תורה ומדע
עבודה פנימית
חסידות
פרשת שבוע
שבת קודש
חגים ומועדים
חינוך ילדים
זוגיות ונישואין
 
חברה לבניית אתרים בניית האתר