חשיבה הכרתית  יעקב אנושי
חשיבה הכרתית  יעקב אנושי
שורשים
כי יש משהו בפנים.
תרומות מפה וחניה אודות שורשים צור קשר
‏יום חמישי ‏15 ‏נובמבר ‏2018  ט' בחשון, תשע"ט
הרשמה למשפחה   כניסה לחברים  
ראשי \ מאמרים \ פרשת שבוע \ החיים זה לא הכל - הרהורים לפרשת פנחס
מאמרים דומים
צורה של אסטרטגיה
משהו אישי....בימים אלה אני מגבש אסטרטגיה בנושא המעסיק כל הורה – גבולות. כיצד מציבים בפני ילדינו גבולות באופן אפקטיבי ויעיל? ב'אפקטיבי ויעיל' כוונתי לתוצאות חיוביות שישתרשו במבנה נפשו של הילד. (פרשת שופטים)
2 טיפים להשגת מטרות בשיחה - פרשת ויגש
כולנו רוצים לדעת איך להצליח לנהל שיחה בצורה אפקטיבית, ומה פתאום אני כותב על זה? לא הפכתי למומחה באפקטיביות, פשוט אפשר ללמוד מפרשת השבוע, פרשת "ויגש" על נושא זה.
החיים זה לא הכל - הרהורים לפרשת פנחס
04/07/18 הרב אהרן לוי

  עד כמה שהדבר ישמע מוזר, הדמיון בין בני האדם רב על השונה. אמנם שונים הם זה מזה במראיהם ובדעותיהם, בלבושם ובאמונותיהם, אך ביסודם החומרי עשויים הם מאותו חומר ממש ו"הסליל הגנטי" שלהם אוצר בתוכו את אותן אותיות והוא אף כתוב באותה שפה. מה שיוצר את ההבדל בין אדם לאדם הוא הסדר בו הם כתובים על הסליל הגנטי.

 

      עד כמה שהדבר ישמע הדבר, גם הקוד המוסרי של המין האנושי מכיל בתוכו את אותם ערכים ממש ומה שיוצר את ההבדל המוסרי בין הקבוצות השונות  אינו אלא  המשקל הערכי והפרשנות המעשית אותו מעניקה החברה לכל ערך וערך.

 

     לדוגמא: המצדדים בערך "זכות האשה על גופה" אינם מזלזלים חלילה בצו "לא תרצח" שכן אין חולק על כך שערך זה הינו "ערך עליון". ואם תשאלו כיצד זה ישכנו יחדיו "זכות האשה על גופה" עם "לא תרצח"? כיצד זה מאפשרת החברה ליטול חיי עוברים ולעבור על "לא תרצח" בשם "זכות האשה על גופה"? תשובתם כבר נאמרה.  

 

     אמנם מתנגדים אנשי "זכות האשה על גופה" לנטילת חיים בכל דרך ואופן. אלא שבעוד מתנגדי ההפלות רואים ב"הפסקת הריון" – רצח, יעצימו המצדדים בו את ערך "חופש הפרט" בתוספת קלה של "זכות האדם על גופו" ואם תתווסף לכך ההגדרה החוקית והמשפטית יתקבל בפנינו תבשיל "מסריח" ומוסרי הקובע כי בשם זכות האישה על גופה ניתן להיפטר מ"גידולים" בלתי קרואים ןלהעבירם מן העולם. נמצאנו למדים כי כולם מודים שצו "לא תרצח" הינו צו עליון שנשמת החברה תלוייה בו וכל ההבדל בין חברה לחברה  אינו נעוץ אלא בפרשנות לצו זה ובאופן הגדרתו.

 

ענין של הגדרות

      לעולם לא נמצא חברה או יחיד שאינם פועלים על פי דפוס ערכי – מוסרי. גם אם נרחיק נדוד נגלה להפתעתנו כי לא קיימת  חברה, בעבר או בימינו בה חלה התיישנות על הצווים "לא תרצח" או "לא תגנוב". מה שכן נגלה הוא שישנו הבדל מהותי בין חברה לחברה באופן בה היא מגדירה את ה"רצח" או את ה"גניבה" וכן במיקום בו בחרה להעמיד את הערך במעלה סולם הערכים המוסרי - חברתי. רוצים דוגמא?

 

      במלחמת העולם השניה קיפחו את חייהם למעלה מ 50 מליון בני אדם. מנהיגי כל הצבאות שהשתתפו במלחמה שלחו את חייליהם אל מותם בשם המוסר וכדי להגן על הערכים העליונים של המין האנושי.

 

     אלינור רוזוולט הכריזה  – "זוהי מלחמה למען הערכים האנושיים העליונים ולמען הטוב האנושי העליון שהוא קיומו של עולם שבו תובטח כוס חלב כל יום לכל ילד ללא הבדל של גזע לאום דת או מעמד".

 

      אדולף היטלר קבע  – "זו מלחמה למען הערכים האנושיים העליונים ולמען הטוב האנושי העליון שהוא שלטון הגזע הארי בעולם".

 

      הגנרל היפני טוגו' טען בפני אזרחיו -  "זו מלחמה למען הערכים האנושיים העליונים ולמען הטוב האנושי העליון שבראשו ניצב המוות למען הקיסר וכבודו".

 

דת או מדינה

     מאז הקמתה של מדינת ישראל ניטש מאבק מתמיד על צביונה. מצד אחד ניצבים אלו המבקשים לחזק את אופיה הדמוקרטי ומן העבר השני ניצבים אלו המבקשים לחזק את אופיה היהודי דווקא. מאבק זה לא פסק ולו לרגע אחד,  אלא שלא תמיד הוא מתפרץ מעל לפני השטח.

 

      מאבק זה אינו בעל אופי פוליטי כפי שמנסים להגדירו ברדידות. שורשו של מאבק זה נעוץ בהבדלים משמעותיים במבנה הסולם הערכי. ברור לחלוטין כי אלו גם אלו אמונים על ערכי המוסר ואפשר אף לומר כי לשתי הקבוצות קוד המוסרי זהה. ההבדל ביניהן אינו אלא במשקל הסגולי אותו מייחסת כל קבוצה לכל ערך מערכיה.

 

     בעוד החברה החרדית רואה בשמירת שבת ערך עליון, תובעת החברה הדמוקרטית את עלבונו של "חופש הפרט". בעוד החברה החרדית רואה בהפלות – רצח, מעדיפה החברה דמוקרטית להבליט דווקא את "זכות האשה על גופה". בעוד החברה החרדית רואה בלימוד תורה ערך עליון, רואה בו החברה הישראלית "השתמטות".

 

     ראוי להדגיש כי ערכים אלו בהם דוגלת החברה הדמוקרטית אינם נחלתה הבלעדית. גם החברה החרדית רואה  בהשתמטות מן הנשיאה בעול רעה חולה לא פחות מאשר זו הדמוקרטית. גם חופש הפרט אינו פרי המצאתה של החברה המערבית והוא מעוגן בתלמוד הבבלי עוד מקדמא דנא. אפילו ערך השוויון מוכר ומעוגן ביהדות... כן כן... תאמינו לי.  ההבדל היחיד בין החברות הוא במשקל הערכי הניתן לערך אחד על פני חבירו.

 

היש מר ממוות?

      אם נשאל את עצמינו – האם ישנו חטא חמור יותר מנטילת חיים? האם קיים במאגר הערכים האנושיים ערך חשוב יותר מקדושת החיים? מן הסתם נגיב בשלילה. היהדות לעומת זאת תגיב בחיוב.

 

     במהלך נדודיהם במדבר עברו בני ישראל לצד מדינות שונות. כדי לקצר את דרכם אל הארץ המובטחת בקש העם היהודי לעבור בארצם ונענה בשלילה. בעמון ומואב לא התיר הבורא לעם היהודי להלחם וזאת על אף שבמקום לקדמם בלחם ובמים כראוי לשארי בשר, העדיפו המואבים לשכור את שרותיו של הקוסם בלעם כדי לקללם.

 

     כשהגיעו בני ישראל אל קצה ארץ אדום שלחו אל מלכה שליחים כדי שיתיר להם לעבור בארצו. כדי להוכיח את כוונתם הכנה וכדי לרכך את ליבו הם מספרים לו:"כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו:וירדו אבתינו מצרימה ונשב במצרים ימים רבים וירעו לנו מצרים ולאבתינו: ונצעק אל ה' וישמע קלנו וישלח מלאך ויצאנו ממצרים והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך:נעברה נא בארצך לא נעבר בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאול עד אשר נעבר גבלך:".

 

תגובתו של בן דודנו האדומי היתה חד משמעית:"ויאמר אליו אדום לא תעבר בי פן בחרב אצא לקראתך:ויאמרו אליו בני ישראל במסלה נעלה ואם מימיך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם רק אין דבר ברגלי אעברה:ויאמר לא תעבר ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה:וימאן אדום נתן את ישראל עבר בגבלו ויט ישראל מעליו:".

 

      מפסוקים אלו עולה כי תגובתו של העם היהודי אל מול הצהרותיו המתלהמות של מלך אדום היתה בוגרת, מאופקת ומדודה. לא רוצה? לא צריך!. לאור גישה פייסנית זו בולטת מאוד  גישתו השונה של העם היהודי לעם המדייני, כאן נעלמה הפייסנות. בעם זה מצוה הקב"ה את ישראל להלחם וללא רחמים מדוע? תשובה לשאלה זו מופיעה בפרשת פנחס.

 

גדול המחטיאו יותר...

     לאחר שמתארת התורה את הריגתו של נשיא שבט שמעון בידי פנחס ולאחר שמסתיימת המגיפה שפרצה בעם ישראל בשל חטא "בעל פעור" מצווה הקב"ה את משה להלחם במדיינים.

 

      "וידבר ה' אל משה לאמר: צרור את המדינים והכיתם אותם: כי צררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחתם המכה ביום המגפה על דבר פעור".

     מדוע דווקא את המדיינים מצווה הקב"ה לצרור ולהכות? מדוע אין הקב"ה מצווה להכות את מואב ועמון על התעלמותם מבני ישראל הרעבים והצמאים? מדוע שותקים בני ישראל מול דברי הרהב של מלך אדום ואילו דווקא את מדין מצוה  הקב"ה להכות?. בדיוק כאן ניתן להבחין בסולם הערכים השונה של היהדות. בעוד אצל שאר האומות נחשבת הפגיעה בלאומיות לחמורה, אצל העם היהודי ניתן להתעלם ממנה. על פי ערכי היהדות גדולה הפגיעה ברוחניות האומה מן הפגיעה בגופה.

 

     חששם של מלכי עמון מואב ואדום מן האימפריאליזם היהודי הינו הגיוני, עם שנלחם וניצח את הגיבורים שבמלכי האומות יש בו כדי לאיים על קיומם ומכאן שאין להענישם על כך, זה טבען של אומות ולפיכך אין העם היהודי מצטווה להגיב להתגרותם. לעומתם, העם המדיני אינו מבקש להלחם בעם היהודי. אין הוא חושש מעצמתו הצבאית, הוא מבקש להחטיאו. וכבר לימדונו חז"ל "גדלו המחטיאו יותר מן ההורגו". המבקש ליטול חיים מפר הוא את האיזון האנושי שבין אדם לחבירו וגדול עונשו. לעומת זאת, המבקש להחטיא את חבירו פוגע בשני מישורים בו זמנית, גם בקשר שבין האדם לאלוקיו וגם בקשר שבין האדם לחברו ועל כן כבד עוונו מנשוא.

 

     אני מודע לכך כי עקרון זה אינו מובן למי שאינו אמון על חיים רוחניים. אכן, בעולם החומרי אין ערך נעלה יותר מאשר "קדושת החיים" ועל אף שערך מערבי זה מן המוסר היהודי הוא בא, אצל אמו הורתו מופיע ערך אחד מעליו – "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו". כמעט לכל אדם יש תקנה - גם לרוצח, אולם לעומתו "החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה".

 

     מי שרואה בעולם הזה את חזות הכל, אך טבעי הוא שיציב את ערך החיים בראש סולם ערכיו. לעומת זאת, מי שרואה בעולם הזה את האמצעי הבלעדי להגיע לדביקות נצחית בבורא, ברור כי יציב את ה"מחטיאו" לפני ה"הורגו". מדוע? "שההורג - הורג בעולם הזה ויש לו חלק לעוה"ב והמחטיא - הורגו בעולם הזה ובעולם הבא".

 

    הסיבה שנטילת חיים נמנית על  העבירות החמורות עליהן נאמר "יהרג ואל יעבור" הינה בשל חשיבותם של החיים.  רק בעזרתם יכול הנברא מהווים להגיע אל הדביקות בבורא. אמור מעתה – בעוד החברה המערבית רואה בחיים ערך כשלעצמם, מודדת היהדות את אותם חיים לפי הפוטנציאל הגלום בהם. קדושת החיים וערכם נמדדים לפי תכליתם ואין להם ערך עצמי. מסיבה זו בדיוק התירה התורה את נטילת חיי הבהמה ואסרה את נטילת חיי האדם ש"חביב אדם שנברא בצלם". תפקידו הרוחני של האדם חשוב הוא לתכלית הבריאה ומכאן קדושתו. כל השאר לשרתו נוצרו ולסייעו בתפקידו נולדו.

 

      אינני מצפה מן האדם החומרני שיסכים עם קביעה זו, כל שמבקש אני ממנו הוא שיבין כי כל שמבדיל בינינו הוא אך ורק מיקומם של הערכים ולא הערכים עצמם.  

 

      מה שישנה את מיקומם של הערכים בסולם המוסר אינו כרוך בשכנוע ובנופת צופים, שינוי זה יחול באדם אך ורק לאור  תפישת האדם את עולמו ואת מיקומו בו. בעולם בו האדם ניצב במרכז ההוייה יותאמו הערכים המוסריים לרצונותיו ולצרכיו. לעומת זאת, בעולם בו האלוקים ניצב במרכז ההויה ישתנה משקלם של ערכי המוסר ויותאמו לרצונו ית'.


לא נתקבלו תגובות לרגע זה
נושאים ראשיים
סיכומי הרצאות
סיפורים
הפרשת חלה
בריאות
יום העצמאות
גמרא
כללי
גדולי ישראל
הלכות
הופעות
תורה ומדע
עבודה פנימית
חסידות
פרשת שבוע
שבת קודש
חגים ומועדים
חינוך ילדים
זוגיות ונישואין
 
חברה לבניית אתרים בניית האתר