שנה טובה
חשיבה הכרתית  יעקב אנושי
שורשים
כי יש משהו בפנים.
תרומות מפה וחניה אודות שורשים צור קשר
‏יום רביעי ‏19 ‏ספטמבר ‏2018  י"א באלול, תשע"ח
הרשמה למשפחה   כניסה לחברים  
ראשי \ מאמרים \ פרשת שבוע \ מה בין אלברט איינשטיין ל``פרה אדומה`` - הרהורים לפרשת חוקת
מאמרים דומים
צורה של אסטרטגיה
משהו אישי....בימים אלה אני מגבש אסטרטגיה בנושא המעסיק כל הורה – גבולות. כיצד מציבים בפני ילדינו גבולות באופן אפקטיבי ויעיל? ב'אפקטיבי ויעיל' כוונתי לתוצאות חיוביות שישתרשו במבנה נפשו של הילד. (פרשת שופטים)
2 טיפים להשגת מטרות בשיחה - פרשת ויגש
כולנו רוצים לדעת איך להצליח לנהל שיחה בצורה אפקטיבית, ומה פתאום אני כותב על זה? לא הפכתי למומחה באפקטיביות, פשוט אפשר ללמוד מפרשת השבוע, פרשת "ויגש" על נושא זה.
מה בין אלברט איינשטיין ל''פרה אדומה'' - הרהורים לפרשת חוקת
20/06/18 הרב אהרן לוי

עם סיום לימודיו, התלבט מקס פלאנק באשר לעתידו. הוא אהב מאוד מוסיקה ונחשב למוסיקאי מחונן. אלא שפלאנק המוסיקאי  הוקסם דווקא מעולם הטבע והכריע את עתידו לטובתו של עולם זה. כשנרשם לאוניברסיטת מינכן, פגש פלאנק במרצה לפיסיקה ושאל אותו באיזה תחום מחקרי כדאי לו לעסוק. המרצה התבונן בו ובידענות גאוותנית בה חלו רבים ממדעני התקופה השיב לפלאנק - אין טעם לעסוק במחקר מכיוון שאין יותר מה לגלות בפיסיקה- חוקי הטבע היו ברורים למדי ואין באופק תגליות חשובות.

     מיותר לומר כי מקס פלאנק זה הוא שהניח את הבסיס ל"מכניקת הקוונטים" של אלברט איינשטיין ומכאן קצרה היתה הדרך "ליחסיות" המאפיינת את החשיבה המדעית של המאה ה- 20.

 

יהדות ומדע

      הקשר בין המדע והיהדות ידע עליות ומורדות לאורך שנות קיומו. המדע המוחלט של המאה ה – 19 פינה את מקומו כאמור לטובת מדע היחסי שאפייין את המאה ה – 20. "אמיתות" מדעיות שנחשבו לליבת החשיבה המדעית קרסו בזו אחר זו והחשיבה ההסתברותית תפשה את מקומן. ההתנגשות ה"אנושה" שהתרחשה בין המדע והדת בעידן האללתו של המדע  נרגעה מעט והפכה ל"בינונית עד קשה" בלבד.

 

מהפך חשיבתי זה הוא שגרם לאנשי מדע מן השורה הראשונה לשנות את יחסם אל הדת והאמונה והוא ניכר היטב בדבריהם של מקס פלאנק ואלברט איינשטיין שהטביעו את חותמם על החשיבה המדעית.

 

"לעולם לא יכול להיות שום ניגוד אמיתי בין הדת והמדע. כי האחד הוא ההשלמה של משנהו. כל איש רציני ובעל מחשבה מבין, שיש להכיר את היסוד הדתי בטבעו ולפתחו כדי שכל כוחות הנפש שבו יפעלו יחד מתוך שווי משקל והרמוניה מוחלטת. ובאמת לא היה זה מקרה שהוגי הדעות הגדולים ביותר בכל הדורות היו גם בעלי רוח דתית עמוקה".

 

בדבריו אלו של מקס פלאנק לא היו יכולים להאמר בעידן הפיסיקה הקלאסית. בתקופה זו שלטה בכיפה האמונה המדעית שהתבטאה בתשובתו של המרצה לפיסיקה ממינכן שקבע באוזני פלאנק:"אין טעם לעסוק במחקר מכיוון שאין יותר מה לגלות בפיסיקה". בימינו אין באמירתו כדי חידוש והיא מובנת מאליה לאנשי האמת.

 

מצילי היהדות

למרות האמור, החשיבה האפולוגטית בה נהגו להשתמש מאמיני המאה ה -19, עדיין נותרה בעינה ועד עצם היום הזה ישנם המנסים לגשר בין עמדת המדע לבין הגישה היהודית, אם בדרך ההגיונית ואם בדרכים עקלקלות.  מגשרים אלו נאחזים בכל תגלית מדעית, ביולוגית, ארכיאולוגית, היסטורית או אסטרונומית, כדי להוכיח או לסתור את אמיתות היהדות.

 

בתאוריית "המפץ הגדול" הם השתמשו כדי להוכיח את אפסות הטענה היוונית בדבר קדמוניות העולם. בממצאים ארכיאולוגיים, כדי להוכיח את אמיתות סיפור יציאת מצרים ובמספר הכוכבים וכדוריות הארץ כדי להוכיח את חכמתם האלוקית של חז"ל. הנסיון להתאים את עמדת היהדות למחקרים המדעיים המעודכנים מקורו בכוונות טובות, או מתוך רצון להראות את אמיתות היהדות למפקפקים בה, או כדי לחזק את אמונתם עצמם. אלא שסכנה יש בדבר.

 

מתוך רצון טהור לאמת את תורתנו מול התגליות המדעיות אפשר ופעמים ומעוותים מגשרי הדת והמדע את פשוטו של מקרא ולו כדי להתאימו לטעמו של השומע. בנוסף לזאת, סמיכת אמיתותה של תורה ישראל על יסוד תגליות מדעיות הינה זמנית שדרכן של תגליות אלו שהן מתחלפות ומשתנות וכבר היה הדבר לעולמים.

 

וכך כתב האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל:"... אין כל צורך – ותהיינה הכוונות טובות ככל שתהיינה – לנסות לפרש מחדש קטעים בתורה, כדי להתאימם לתיאוריות המדעיות, ולא כל שכן פירושים הפוגעים במילים ובמובנה של התורה. כך, למשל, לגבי הניסיון לפרש את הפרשה הראשונה בתורה המדברת אודות בריאת העולם, בצורה כזו שישתמע כאילו במדובר בעידנים ולא בימים ממש. ניסיונות פרשנות מעין אלו, הנם מורשת מיושנת של המאה שעברה (המאה ה -19) כאשר ספרות אפולוגטית רחבה חוברה על ידי דוברים דתיים, ואף רבנים מסויימים, נוכח העמדות הדוגמטיות של המדע באותו זמן".

 

לדבריו, אין כל טעם בנסיון להתאים את התאוריות המדעיות לכתוב בתורה וזאת בשל אופיו היחסי ובשל זמניותו של המדע המודרני. אם יתעלם החוקר המאמין מאזהרה זו ימצא עצמו מול שוקת שבורה ומסיבה פשוטה. כל עוד יחסרו לאיש המדע הפרטים הנדרשים להבנת  החוקיות הטבע לא תמצא ההתאמה הנדרשת בין המדע לתורה, שכיצד יותאם החלקי והזמני לשלם הנצחי?.  

 

בעיה חמורה אף יותר מתעוררת כאשר מנסה האדם המאמין לחזק את עצמו ואת אמונתו דרך תגליות אלו. כאשר מגלה האיש המאמין כי דביקותו במצות "טהרת המשפחה" מתעצמת עקב מחקרים המוכיחים כי ההקפדה במצוה זו מקטינה מאוד את האפשרות לחלות בסרטן צואר הרחם. אם ירגיש בנפשו כי אמונתו בחכמת חז"ל מתחזקת עקב גלויים המוכיחים כי יודעים היו חז"ל את מספר כוכבי השמים בטרם הומצא הטלסקופ וכו', אם יחול שינוי בהרגשתו ובאמונתו בעקבות גילויים מעין אלו, יש לו לדאוג. אם יש בגילויי חכמת הטבע כדי לנעוץ בלבו את יתד האמונה אות היא כי סדוקה אמונתו. התחזקות אמונית הנשענת על תגליות מדעיות מלמדת על אמונה לקויה. על חוסר אמון בדברי התורה. אם יודע האדם בוודאות גמורה כי כספו מונח בכיסו מה צורך יש לו בחיזוקים מדעיים לכך. אם אלו האחרונים מחזקים את הרגשתו אות היא כי "ידיעתו" ה"וודאית" אינה אמיתית ולחיזוק היא צריכה.

 

לראות ואז להאמין?

בתלמוד מסופר על תלמיד שישב לפני רבי יוחנן עת דרש: "עתיד הקדוש ברוך הוא להביא אבנים טובות ומרגליות שהן שלשים על שלשים אמות (15x15 מטר) וחוקק בהם עשר ברום עשרים ומעמידן בשערי ירושלים, שנאמר" ושמתי כדכוד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח" וגו'.

 

התלמיד שפקפק  בדברי רבו חשב כי הגזים רבו בגודלן של אבנים הטובות, שהרי אין הדעת סובלת שיימצאו אבנים טובות בגדלים אלו. ובלשון הגמרא שם:"לגלג עליו אותו תלמיד. אמר: השתא כביעתא דצילצלא לא משכחינן כולי האי משכחינן? (עתה לא ניתן למצוא אבנים טובות אפילו כגודל ביצתו של עוף קטן, היתכן שיימצאו אבנים גדולות כאלו?)".

 

לימים הפליג התלמיד בים וראה מלאכים מנסרים אבנים טובות בגודל עצום. שאלן התלמיד:"אבנים אלו מה טיבן"?. ענו לו:"עתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים". כשחזר התלמיד נכנס אצל רבי יוחנן ואמר לו:"רבי דרוש ולך נאה לדרוש! כשם שאמרת כך ראיתי. אמר לו: ריקה אם לא ראית לא האמנת? מלגלג על דברי חכמים אתה. נתן בו עיניו ועשאו גל של עצמות".

 

ממדרש זה למדים אנו כי תלמיד זה חכם גדול היה, שהרי מלאכי השרת ראה, ולא זו בלבד אלא שדיבר עימם, ולא עוד אלא שענו לו. מדוע אם כן כינהו רבי יוחנן "ריקה"?.

 

יסוד מלמדנו רבי יוחנן. אדם מאמין הזקוק לאישוש אמונתו על ידי גורמים חיצוניים, מציאותיים, חושיים או מדעיים, אות היא כי לקויה אמונתו. אדם שהאמת החושית חזקה בעיניו יותר מן האמת התורתית "ריקה" הוא וכבר אמר דוד "הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט"?. האם חושיך ושכלך שמאת הבורא ניתנו אמינים בעיניך יותר מדבריו?.

 

פרה אדומה כמשל

בפרשת חוקת מצוה הקב"ה את משה על מצות "פרה אדומה".  אפרה של פרה זו, דבר פלאי יש בו, שבסגולתו דבר והיפוכו. שמטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים. ועל כן נאמר בה:"זאת חוקת התורה אשר ציוה ה'". וכבר שאלו חז"ל וכי זאת היא החוקה היחידה בתורת השם?

 

בשאלה זו הרגיש רש"י וכתב:"לפי שהשטן ואומות העולם מונין (מבזין) את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה? לפיכך כתב בה חקה. גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה".

 

ביאור זה לביאור הוא צריך. מדוע מבזין אומות העולם את ישראל דווקא בשל מצווה זו? וכי רק מצווה זו אין ידוע טעמה? והלא מצוות רבות הכתובות בתורה לא נודע טעמן? מדוע יבזונו דווקא בשל פרה זו?.

 

התשובה לכך מצוייה בסגולתה הפלאית של מצוות פרה אדומה. בעוד על מצוות נוספות שלא נודעו טעמיהן, יכולים אנו להקהות את שיניהם של חכמי אומות העולם באומרנו כי אין אנו יכולים לידע את מחשבת הבורא כמאמר איוב "החקר אלו-ה תמצא". במצווה זה יקשה הדבר שבעתיים. שבמצווה זו טמונים כוחות הפוכים זה מזה, שמטמאת את הטהורים ומטהרת את הטמאים בפעולה אחת. היפוך זה הוא שהביא את אומות העולם לבזותנו. לפי שאין הדעת האנושית סובלת היפוך זה. ומה אנו משיבים אותם?

 

התשובה היהודית

מצוות "פרה אדומה" נועדה לחנך את האיש המאמין כי דבר השם חזק הוא מן ההיגיון ומן החושים, "גזירה היא מלפני" ודי בכך כדי שתקבלה. אין אנו מבקשים לידע את סיבות המצוות. מקבלי אנו על עצמנו את רצון ה' לא רק כאשר אין אנו יודעים סיבתו אלא אפילו כהציווי סותר עצמו מיניה וביה. אין אנו זקוקים לאישוש מדעי המגלה טעם במצוות ה, אנו מקיימים אותו בכל מקרה, גם אם נבין וגם אם לא.

 

הנסיונות לרתום תגליות מדעיות לשירות התורה מלמדות שאין די לו לרותם בדבר התורה, מבקש הוא להוכיח כי הגיון יש בדבר ולמרות ש"אין לך רשות להרהר אחריה" מהרהר הוא, שהרי מה לו לכהן המאמין בבית הקברות של השכל?.

 

גם העוסקים בהשכנת השלום בין המדע והתורה שלא לצורך עצמן, לזהירות הם צריכים. אף כי הם כשלעצמם אינם זקוקים להתאמה זו ורק כדי להאהיב התורה על בניו של מקום עוסקים בה. יש בה בהתאמה זו כדי להחליש את אמונתם שלהם ולשמירה מרובה הם צריכים. לפי שבכוח השכל לקרר את אמונת הלב.

 

למה הוא צועק?

לפני שנים התגוררתי בישוב קטן וציורי בהרי ירושלים ממנו ניתן היה להשקיף על כביש מספר 1 המחבר את הבירה ה"דמוקרטית" לזו ה"יהודית". באחת השבתות התארח בישובנו הגאון הגאב"ד רבי יצחק וייס זצ"ל מחבר שו"ת "מנחת יצחק". בדרכו לבית הכנסת עבר ברחוב היישוב כשלפתע הבחין במכוניות הנוסעות בכביש מס 1 בעיצומה של שבת. הוא נחרד, היסב את עיניו ולחש לעצמו: "שבעס... שבעס..." והתרחק מן המקום.

 

לאחר מכן נשאל על ידי מארחיו מדוע זעק, הרי לא ישמעו יושבי המכוניות את זעקתו? וכך ענה להם:"הם אכן לא שומעים אבל אני שומע!.

 

חובת המחאה על חילול שבת נחלקת לשניים. האחת – להזכיר למחלל כי שבת היום. והשניה – למנוע מן המוחה להתרגל לחילולה של שבת".

 

הנסיון לשלב תאוריות מדעיות בתורת ישראל הוא מבורך כאשר תכליתו לקרב את הספקן אל התורה אך לזהירות מרובה נדרש המשלב כדי שלא תתקרר דעתו ואמונתו ויזכור כי "זאת חוקת התורה – גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה"


לא נתקבלו תגובות לרגע זה
נושאים ראשיים
סיכומי הרצאות
סיפורים
הפרשת חלה
בריאות
יום העצמאות
גמרא
כללי
גדולי ישראל
הלכות
הופעות
תורה ומדע
עבודה פנימית
חסידות
פרשת שבוע
שבת קודש
חגים ומועדים
חינוך ילדים
זוגיות ונישואין
 
חברה לבניית אתרים בניית האתר