באנר חדש
לוגו עם כתובת
שורשים
כי יש משהו בפנים.
תרומות מפה וחניה אודות שורשים צור קשר
‏יום רביעי ‏23 ‏אוקטובר ‏2019  כ"ה בתשרי, תש"פ
הרשמה למשפחה   כניסה לחברים  
ראשי \ מאמרים \ חגים ומועדים \ חודש אלול \ צוחק מי שצוחק אחרון - הרהורים לחודש אלול
סרטים דומים
איך כן מצליחים לעשות את השינוי לטובה וכן להתמיד בו ?
מהותו של ראש השנה
שאלות קשורות
שמירת נגיעה

אני בחורה דתייה ונפלתי בשמירת נגיעה מאוד קשה, ואני רוצה ומנסה לכפר על זה ולחזור בתשובה, אך הנפש שלי מציקה לי עם הנפילה ולא נותנת לי להתקדם ולעלות באמונה... מה לעשות? ואיך להצליח לחזור בתשובה?

 

עבודת חודש אלול

איך כדאי להתכונן בחודש הזה לראש השנה?

חודש אלול

מה הקטע לחזור בתשובה בסוף השנה, לא עדיף לחכות עוד חודש ואז לפתוח את השנה בדרך חדשה?

מאמרים דומים
תקיעת שופר בחודש אלול
מיום שני של ראש חודש אלול ועד ערב ראש השנה, תוקעים בשופר בכל יום אחרי תפילת שחרית, ארבעה קולות: תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה.
חודש אלול - ימי רצון
אלול הוא האחרון בחודשי השנה לפני ראש השנה. וראש השנה הוא יום הדין לכולם, לפיכך נקבע חודש אלול לתשובה ובו מרבים באמירת סליחות ותחנונים לפני ה'.
מנהגי חודש אלול
קצת מנהגים של חודש אלול...
סליחות ושלוש עשרה מידות הרחמים בחודש אלול
מנהגי הסליחות ושלוש עשרה מידות הרחמים
צוחק מי שצוחק אחרון - הרהורים לחודש אלול
סגולות שונות יש במידת הליצנות. היא מסייעת לאדם להתמודד עם משברים והוא נעזר בה כדי להסית מעליו את חיצי הסבל. מדוע הרחיקוה חכמינו זכרונם לברכה?. ובמושב ליצים לא ישב.
צוחק מי שצוחק אחרון - הרהורים לחודש אלול
18/08/11 הרב אהרן לוי

אם תראו אותם יחד לא תחשבו לרגע שישנו מכנה משותף ביניהם. רק מי שמכירם יודע - אחים הם. האחד אברך מזוקן המתגורר בשכונה חרדית בצפון הארץ. השני פרסומאי מוכשר המתגורר ב"בועה" התל אביבית.  זה מצפון הארץ וזה מצפונה של תל אביב, זה דתי וזה חילוני, זה מאמין וזה כופר, זה מבקש לקרב יהודים לאביהם שבשמיים וזה שואף להרחיקם. אלא שעל דבר אחד יסכימו כולם - שניהם מוכשרים בשווה  וחריפים באותה מידה.

 

אורח חייהם השונה הביא לידי כך שנתרופף הקשר ביניהם ולמעט שיחות טלפון הדדיות בערבי חגים עסוקים היו כל אחד בחייו ובאמונתיו. המפגשים הבודדים שנערכו ביניהם התקיימו בשמחות משפחתיות בלבד ושם... שם היתה "חגיגה" של ממש.

 

היה זה מחזה קבוע בעל סדר משלו, מתחיל ומסתיים באופן זהה. מתחיל ב "מה נשמע אחי?" ו "מה שלום הילדים" (או "הילד" תלוי מי השואל) ומסתיים בטונים צורמים כגון "אתם הדתיים" מול "אחי הכופר, השם ירחם על נשמתך". למרות הויכוחים הנצחיים אהבו הם זה את זה ולא היו קמים מן הויכוח אלא מתוך חיבוקים ונשיקות, שונים, חריפים, אויבים רעיוניים ו... אחים.

 

מתחילה קבלו בני משפחתם את התנצחויותיהם בהבנה ומשהיו קולותיהם מתעצמים בלהט הויכוח מפשרים היו ביניהם. "מספיק להיום" היו אומרים. "תנו לחיות לחיות! כל אחד והאמת שלו ואיש באמונתו יחיה! הלא לא תצליחו לשנות זה את זה". אולם אלו השניים מזן מיוחד נוצרו ובקשו לשנות איש את אחיו, זה מתוך דאגתו לעולמו הנצחי של אחיו וזה מתוך דאגתו לעולמו החומרי של אחיו ומשפחתו המרובה.

 

משתכפו המפגשים המשפחתיים תכפו הויכוחים ומשתכפו אלו האחרונים והכבידו על האוירה המשפחתית נתמעטו הראשונים.

 

המפגש הגורלי ביניהם התקיים בראש השנה. סביב השולחן הסבו בני המשפחה - האב, האם, בנם האברך, אשתו ושמונת ילדיהם. כש"סימני" החג מונחים לפניהם  מספרים היו בחשיבותו של כל "סימן" ו"סימן" ואז... הם הגיעו. הוא קסדתו בידו ואף היא, הוא לבוש ו... אף היא. הניח את מפתחותיו על השולחן והתיישבו.

 

"אתה לא כועס אחי?" – סנט בו התל אביבי,  - "לא, על מה אני צריך לכעוס?". "אתה יודע מחלל חג אחיך הצעיר ועוד בראש השנה?" "לא, לא כועס" – התעקש המזוקן. "אוהו... אני מתחיל לדאוג אחי, משהו קרה? האמונה כבר לא מה שהיתה אה? התקלקלת אחי". – "זה לא הענין" - פסק המזוקן האמונה. אל תדאג האמונה שלי לא התקררה, הענין זה אתה".  "אני?, מה התחדש לך בענייני?" - תמה האופנוען.

 

"התחדש הרבה יקירי, הרבה מאוד" לחש האברך כממתיק סוד. – "אולי תגלה לי?", - "רק אם תבטיח שלא תתרגז ".  – "נו...".

 

"אז ככה אחי, אני מנסה כבר שנים "להזיז" אותך קצת, אתה יודע... לא יותר מידי... משהו, ככה בקטנה אבל קשה אתה אחי כמו אגוז, לא מצליח לפצח אותך. שאלתי את עצמי מה קורה לי, למה עם כל כך הרבה אנשים אני דווקא מצליח לא רע ודווקא אתך אחי... נאדה! כלום!" – "נו.. ויש לך הסבר? אולי זה בגלל שכל ה"אחרים" לא כל כך... איך נאמר... לא הכי חכמים?".

 

– "לא... ממש לא אחי, הם חכמים לא פחות ממך". – "נו אז למה?". – "חפשתי אחי ומצאתי תשובה והיא כתובה בהלכות תשובה לרמב"ם". – "מה עד הרמב"ם הגעת? אתה חזק אחי... ומה הוא כותב עלי?". – "הוא כותב שאתה לא יכול לחזור בתשובה!!!".  – "באמת?... מה הוא הכיר אותי?". – "לא בדיוק אבל הוא כותב שישנם אנשים שאינם יכולים לעשות תשובה ואחד האנשים שהוא מזכיר בדבריו דומה לך ודי מזכיר אותך . הוא כותב שליצנים אינם יכולים לחזור בתשובה ואתה אחי... אתה הרי ליצן לא קטן... אז איך תשוב?. כשקראתי את דבריו נרגעתי והבנתי למה אי אפשר עליך... זה לא אני... אתה מבין אחי? זה גם לא אתה... זו הליצנות שהורסת אותך. זה הכל".

 

ואז... הוא כעס! באמת כעס, פעם ראשונה בחייו כעס.

 

וכה אמר בכעסו – "למה מי אתה שתחליט אם אני יכול לחזור בתשובה או לא? אה? לא אתה ולא הרמב"ם שלך תחליטו לי מה אני יכול ומה אני לא יכול, יש גבול לחוצפה!!!. ראיתם? וואלה אם לא היית אחי הייתי עכשיו... חוצפה כזאת... אתה יודע מה אחי? ממש לא מתאים לי לשבת אתכם עכשיו". סימן לה בידיו ויצאו כשקסדותיהם בידיהם, חזר כדי לקחת את המפתחות ששכח ואמר – " לא יודע אחי מתי פגשת את הרמב"ם שלך אבל אף אחד בעולם לא יגיד לי... שמעת?... אף אחד... להתראות אחי עד להודעה חדשה... או עד שיתברר מי צדק, אני או אתה והרמב"ם שלך". הדלת נטרקה.

 

נראה לכם שהרמב"ם טעה?...

 

עברו שישה חודשים עד שנפגשו שוב, לא שלא ניסה לפייסו במהלכם, ניסה ועוד איך אלא שלא הסכים להתפייס.

 

הוא הגיע לבית הוריו עם כניסת חג הפסח כדי להשתתף בתפילת החג הנערכת בבית הכנסת השכונתי, ללא קסדה וללא מפתחות. כיפה מונחת בבטחה על ראשו, ציצית על בגדיו ואף זקנקן לא ברור עוטף את פניו, נכנס והתיישב. אמו עסוקה היתה בהדלקת נרות החג כשתפילות אמהיות על שפתותיה, אחיו שעמד לידה התבונן בו בשתיקה ו... חייך.

 

האופנוען התבונן בו והבין "עזוב אחי... נדבר אחר כך... עכשיו נלך להתפלל" – אמר וכך כששניהם חבוקים יצאו לעבר בית הכנסת .

 

כשחזרו החלו בעריכת ה"סדר" כהלכתו. כשהגיעו ל"שולחן עורך" הטיבו את ליבם במאכלי החג או אז הביט בו אחיו ושאל - "אה???.... מה זו התחפושת הזו עליך? אנחנו בפסח תשתחרר". – "זו לא תחפושת אחי – חזרתי בתשובה". שתיקה...

 

- "בטח לא תאמין לי אבל זה קרה. סלח לי אחי על כל עוגמת הנפש שגרמתי לך אבל זה היה שווה. אתה בטח שואל את עצמך מה קרה לי? למה החלטתי לחזור?. זה היה הכעס מ"ראש השנה" אמרת לי שאני לא יכול לחזור בתשובה. כעסתי עליך מאוד, כשהגעתי הביתה ישבתי עם עצמי לחשוב קצת, למה בעצם אני כועס עליך? אז מה אם אמרת לי שאינני יכול לחזור בתשובה? מה זה כל כך מפריע לי? ואז... הכל התמוטט".

 

"מה אתה חושב שלא ידעתי מה נכון? שלא גדלנו באותו בית? אבל אתה יודע אחי... הקריירה, היצרים, המירוץ, ההצלחה, כל העסק הזה קסם לי אלא שהתסכול לא נעלם, הוא ישב בתוכי. הדרך להתמודד איתו ולהדחיק אותו עברה בויכוחים שלי איתך".

 

"ניסיתי להוכיח לעצמי שאין לאן לחזור, הליצנות היתה הנשק ואתה האוייב. עד לאותו ליל ראש השנה... ישבתי בבית ובכיתי, בכיתי על עצמי, על שמתוך שאינני יכול לחזור אני מנסה לשקר את עצמי. כשאמרת לי שהרמב"ם אומר שאינני יכול לחזור בתשובה פגעתי בי בנקודה הרגישה ביותר, לכן כעסתי. אבל אתה רואה אחי אני כאן, תן חיבוק אחי תן... תן אחד חזק".

 

משהגיע זמן "אפיקומן" עצר את מהלך ה"סדר" ואמר – "אחי יש בליל הסדר ארבע קושיות אבל לי יש קושיה חמישית, אפשר?" – "בטח אפשר" ענה האברך – "עשית חתיכת דרך אח שלי שאלה אחת? קטן עלינו".

 

- "תגיד עכשיו כשאני מבין שהרמב"ם לא היה מה שחשבתי, איך זה יתכן?" – "יתכן מה...?". – "איך זה יתכן שהרמב"ם בעצמו כותב שאני לא יכול לחזור בתשובה ו... הנה חזרתי, מה... הרמב"ם טעה?"...

 

שניהם שתקו. חשב מעט וענה – " תגיד אחי אתה זוכר למה אמרתי לך שאינך יכול לחזור בתשובה?". – "כן בטח, בגלל הליצנות לא?" – "נכון! ואתה זוכר מה קרה לאחר מכן?" – "בטח מה קרה לך?, התפוצצתי מכעס והלכתי". – "נכון מאוד. עכשיו תגיד לי אחי, ראית מימך ליצן כועס???". –  "איך אתה רוצה שלא אכעס? בטח שכעסתי".  – "אז זהו אחי... סיכמנו שכעסת?". – "כן". – "אז זהו זה אחי היקר... באותו רגע שכעסת לא היית ליצן".

 

- "אם היית ממתין אחי לסוף דבריו של הרמב"ם היית מגלה שלמרות זאת יכול אתה לשוב אלא שאם ממתין היית לא היית כועס ומשכך לא היית "חוזר".

 

"אכן כתב הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ד' :"ארבעה ועשרים דברים מעכבין את התשובה ארבעה מהן עון גדול והעושה אחד מהן אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו... ומהן חמשה דברים הנועלים דרכי התשובה בפני עושיהן... המלעיג על המצות... והשונא את התוכחות... ", אלא שבסוף דבריו כותב הרמב"ם:"כל אלו הדברים וכיוצא בהן אף על פי שמעכבין את התשובה אין מונעין אותה אלא אם עשה אדם תשובה מהן הרי זה בעל תשובה ויש לו חלק לעולם הבא".

 

ובמושב ליצים

הליצנות מסייעת לבעליה להתמודד עם משברי חייו. היא מורחת על ליבו שמן המחליק את חיצי הסבל שנורים לעברו מקשת החיים. בכוחו של ההומור והצחוק להקיז את הארס מליבו ומאפשרת לו להמשיך בחייו, אלא שלא הכל דבש. חומת ההגנה הנבנית בליבו ובמחשבתו של הליצן חוסמת בסופו של דבר גם את חיציה של הביקורת העצמית, תכונה הכרחית הנדרשת להתקדמות רוחנית ואישית.

 

הליצנות מביאה את בעליה לרדידות המחשבה. היא אמנם מקילה על הסובבים אותו את משא חייהם אך היא מזיקה לליצן עצמו שכן  היא מביאה לידי זחיחות הדעת. משולה הליצנות לטיפה המרה, היא אמנם משכיחה מן הנוטל אותה את מציאות חייו אך בד בבד היא חושפת אותו לסיכונים הנובעים מן הפגיעה בשיקול דעתו. כל עוד שוכב השיכור במיטתו לא ניכרים בו נזקי האלכוהול אך אם יטול את הגה המכונית לידיו חייו בסכנה. כל עוד הליצן מבקש להעביר את חייו במנוחה תספק לו הליצנות את מנוחת הנפש אולם כאשר יבקש לצאת לדרך ההתפתחות הרוחנית תכשילו הליצנות במהמורות היצר. זהו שאמר רבי ירמיה בר אבא: "ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה כת ליצים וכת חניפים וכת שקרים וכת מספרי לשון הרע".

 

אם אנו חפצים לידע עד כמה תהיה דרכנו הרוחנית, כל שעלינו לעשות הוא לבדוק אם עונים אנו על אחת מן ההגדרות הבאות. גם אם מצאנו את עצמנו משתייכים בעליל לאחת מכתות אלו אל תיפול רוחכם. זה יהיה אולי קצת יותר קשה אבל עדיין אפשרי. 

 


 


לא נתקבלו תגובות לרגע זה
נושאים ראשיים
סיכומי הרצאות
סיפורים
הפרשת חלה
בריאות
יום העצמאות
גמרא
כללי
גדולי ישראל
הלכות
הופעות
תורה ומדע
עבודה פנימית
חסידות
פרשת שבוע
שבת קודש
חגים ומועדים
ראש חודש
ספירת העומר
צום עשרה בטבת
חודש אלול
בין המצרים ותשעה באב
שבועות
פורים
פסח
ט``ו בשבט
חנוכה
כיפור
סוכות
ראש השנה
חינוך ילדים
זוגיות ונישואין
 
חברה לבניית אתרים בניית האתר