באנר חדש
לוגו עם כתובת
שורשים
כי יש משהו בפנים.
תרומות מפה וחניה אודות שורשים צור קשר
‏שבת ‏19 ‏אוקטובר ‏2019  כ"א בתשרי, תש"פ
הרשמה למשפחה   כניסה לחברים  
ראשי \ מאמרים \ פרשת שבוע \ כשהתפילה לא מתקבלת - הרהורים לפרשת ואתחנן
מאמרים דומים
צורה של אסטרטגיה
משהו אישי....בימים אלה אני מגבש אסטרטגיה בנושא המעסיק כל הורה – גבולות. כיצד מציבים בפני ילדינו גבולות באופן אפקטיבי ויעיל? ב'אפקטיבי ויעיל' כוונתי לתוצאות חיוביות שישתרשו במבנה נפשו של הילד. (פרשת שופטים)
2 טיפים להשגת מטרות בשיחה - פרשת ויגש
כולנו רוצים לדעת איך להצליח לנהל שיחה בצורה אפקטיבית, ומה פתאום אני כותב על זה? לא הפכתי למומחה באפקטיביות, פשוט אפשר ללמוד מפרשת השבוע, פרשת "ויגש" על נושא זה.
כשהתפילה לא מתקבלת - הרהורים לפרשת ואתחנן
15/08/11 הרב אהרן לוי

    מתוך דאגה לבנו ולעתידו הרוחני הגיע הרב הגאון שלמה אייגר זצ"ל בשערי העיירה קוצק.  עם הגיעו שם הרב פעמיו לבית המדרש המרכזי כדי לתהות על קנקנם של חסידי קוצק עמהם קשר בנו את גורלו הרוחני. לאחר שנח מעט מן הדרך הבחין הרב בקבוצת חסידים המתגודדים סביב יהודי עבדקן ובא בימים ולפי שנהגו בו החסידים ביראת כבוד רבה הכבוד סבר הרב כי אדם גדול הוא זה.

 

מתוך סקרנות פנה הרב אל האברך שלצידו ושאל -"מיהו זה האיש?". "זהו רבי לייזר" - ענה האברך בפשטות. "ומפני מה זוכה הוא לכבוד גדול כל כך? מן הסתם תלמיד חכם הוא הלא כן?".  "ממש לא" - חייך האברך. "אז אולי עשיר הוא?". "עשיר?"  - קימט  האברך  את מצחו. "ממתי עשירים חוגרים מתניהם באזור קש?". "נו... אז בטח מיוחס הוא" - ניסה הרב בשלישית.  "סנדלר בן סנדלר הוא הנ"ל ובכך מסתכם ייחוסו" - השיב האברך בבטחה.  "אם כך"  - תהה הרב  "מפני מה זוכה הוא לכבוד רב כל כך?".  "הוא עניו!" – לחש לעברו האברך בהתפעלות "עניו אמיתי".  - "עניו? וכי מעלה היא לו? והרי אינו למדן וגם לא תלמיד חכם, לא עשיר ולא מיוחס ובמה יתגאה?". "צודק אתה" - השיב האברך. "ר' לייזר אכן אינו תלמיד חכם, גם לא עשיר וכלל לא מיוחס ובכל זאת הוא עניו! עניו אמיתי".

 

עשיר ורש נפגשו

פעמים ומתעוררות בלבו של אדם טרוניות הגורמות לו להרהר אחר הנהגתו של הבורא. אם מפני שעשאו עני ולא עשיר או שמא על שהניחו לעסוק במלאכה שאין הוא מתכבד בה ואולי משום שלא זכה לחדות המחשבה כאחרים או אפילו על כך  שזיווגו אינו מוצלח כזיווגם של אחרים.

 

מחשבות אלו – קובע רבי ברוך שלום הלוי אשלג זצ"ל, ממקור הגאווה הן באות. לפי שלשיטתו של המתרעם ראוי הוא ליותר ממה שחננו הבורא שהרי מיוחד הוא מאחרים או לפחות אינו פחות מהם, שאם אינו חושב כך על מה יתרעם. ואם נתרעם אין זאת אלא על שחושב שראוי הוא ליותר ומכאן תרעומתו.

 

נמצא כי שני צדדים לה לגאווה. האחד - שמתוך המתנות להם זכה האדם מגביה את ליבו על סביבתו ומתפאר במתנות להם זכה משלוחן גבוה. השני - מתוך שלא זיכהו הבורא במתנות להם לדעתו הוא ראוי, הוא מתרעם על הבורא מתוך גאוותו וצד שווה לשניהם - זה מתגאה על חבריו וזה על בוראו. כדי להתגאות אין האדם זקוק לריבוי הטובה שכן גם מיעוטה מהווה מצע ובית גידול לגאווה.

 

ענווה בכל מצב

לעומתם, העניו האמיתי אינו בא בטרוניה עם בוראו. אין הוא תובע לעצמו מתנות. מבין הוא בדעתו שאם לא חננו הבורא במתנות אלו אות היא שאינו ראוי להם ואם זכה בהן למרות זאת, לא מתוך זכות קבלן אלא מאוצר מתנת חינם ועל כן נוהג הוא עם בוראו בענווה על כל פנים.

 

נמצא כי מדרגתו של העניו ה"פשוט" גדולה מענוותנותו של העניו ה"חשוב". העניו החשוב אמנם אינו מתגאה על חבריו במתנות להם זכה אך עדיין אפשר ויחוש שראוי הוא להן יותר מאחרים ומתוך כך ייכשל במידת הגאווה. העניו הפשוט לעומתו זוכה לאכול משני השולחנות. הוא אינו מתגאה על חבריו במתנותיו שהרי לא זכה להן ובנוסף לזאת אינו מתגאה על בוראו ואינו מתרעם על הנהגתו ועל כן גדול העניו ה"פשוט"  מן העניו ה"חשוב".

 

גדלותו של רבי לייזר הקוצקאי לא נמדדה במתנות שקבל שהרי לא קיבלן. גדלותו, קבע האדמו"ר זצ"ל,  נמדדה במה שלא קיבל. אמנם אינו תלמיד חכם ואף אינו עשיר וגם לייחוס לא זכה ואף על פי כן אין הוא מתרעם על מצבו ומקבל הוא את דין הבורא באהבה ועל כן עניו הוא ויש לנהוג בו כבוד.

 

והאיש משה עניו

מעלות רבות היו לו למשה רבנו ע"ה, רחמן היה וצנוע, גיבור וסבלן. אך כאשר ביקשה התורה לתאר בפנינו את גדלותו, הניחה בצד תארים אלו ולא נשתמשה אלא בענווה באומרה "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה".

 

ואכן, סיבות רבות ניתן למצוא לקביעה זו, החל באומרו "שלח נא ביד תשלח" וכלה בדבריו "ונחנו מה", אלא  שבפרשת "ואתחנן" נגלית לעינינו ענוותנותו של משה במלא הדרה ותפארתה.

 

לבקש לא לקבל ולשתוק

מן המפורסמות היא כי לאורך תקופת הנהגתו מסר משה נפשו עבור עם ישראל. היה מוכן לסכן את עתידו הגמי והרוחני  באם לא יסלח הקב"ה לבניו על חטא העגל. סבל בדומיה את כפיות טובתם של ישראל עת חשדוהו בגניבה ובאשת איש ואף עמד בפרץ כאשר ביקש הקב"ה לסלק שכינתו מעליהם.

 

בעקבות הכאתו את הסלע במדבר קדש נענש משה בעבורם עד שאמר לו הבורא "עלה אל הר העברים הזה הר נבו אשר בארץ מואב אשר על פני ירחו וראה את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה:ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל עמיו: על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צן על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל: כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נתן לבני ישראל".

 

מתוך אהבתו לארץ ישראל התחנן משה לפני הקב"ה לביטול הגזירה. ביקש  שינהג בו לפנים משורת הדין כפי  שנהג בעם ישראל לאחר חטא העגל באומרו "סלחתי כדברך" ולאור מסירותו הרבה עבור בני ישראל אך טבעי  היה שתפילתו תתקבל הלא כן?. יכול היה משה לשאת קל וחומר בעצמו – ומה בני ישראל שחטאו לתועלת עצמן סלח להם הקב"ה בעבורי, אני שחטאתי לצורך ישראל ונשאתים בחיקי ארבעים שנה על אחת כמה וכמה.

 

נראה היה כי "תיק משה" הינו "סגור" שויש לו את כל הסיכויים לצלוח את הנהגת הדין ומכמה סיבות. א. לפי שמעולם לא ביקש תמורה עבור הנהגתו. ב. לא מכוחו נטל לעצמו שררה אלא בעל כורחו קיבלה. ג. לפי  שחטאו אינו חטא פרטי אלא ציבורי. למרות זאת סרב הקב"ה לקבל את בקשתו ותפילתו לא נענתה שנאמר: "ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי: ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה".

 

בדיוק כאן מתגלה ענוותנותו של משה בשיא תפארתה, מיד לאחר  שבקשתו נדחתה.

 

מיד לאחר שמתאר משה בפני בני ישראל את סירובו של הבורא להיענות לתפילותיו הוא ממשיך בדבריו "ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ אשר ה' אלוקי אבותיכם נותן לכם".

 

משה ממשיך בדבריו כאילו לא אירע דבר. משלים הוא עם גזירת ה' ללא הרהור וללא טרוניה. אין הוא חושב שראוי הוא לתמורה עבור מעשיו. אם כך גזר הבורא הרי שנכון הוא, אם רצונו שיוותר במדבר עת ייכנסו בני ישראל אל הארץ המובטחת והאהובה כך יהא.  רק ה"עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה", יכול היה לצלוח נסיון זה.

 

איפוס הרצון

יציבות רוחנית מעין זו תתכן רק כאשר מניעיו של האדם מכוונים לרצון הבורא. מי שרצונות עצמאיים לו מלבד רצון הבורא לא יוכל לו לנסיון זה. רק מי שביטל את רצונו והשווהו לרצון הבורא, רק הוא יכול שלא להרהר אחר מידותיו של מקום.

 

משל לכך מביא בעל ה"סולם" הגאון המקובל האלוקי הרב יהודה לייב אשלג זצ"ל. בספר "שיחות קודש" כותב הוא:"וצא ולמד, משר המצביא החכם, המסדר את מערכות המלחמה בערמה גדולה, כפי חכמתו העומדת לו.  לחלק אחד מצבאותיו, מצוה אותם לנוס מן המערכה. ולחלק אחר, מצוה למסור את עצמם ברשות האויב, כשבויי מלחמה. ולחלק אחר, להחזיק מעמד ולנצח, להכותם על קדקדם. אשר ע"פ התחבולה הזאת, יושמד האויב ונלכדים חיים בבושה רבה. וכיון שכן, היתכן שאותו החלק, אשר יצא להם הפקודה משר צבאם להחזיק מעמד ירום ויגבה לבבם, על אותם שיצא להם הפקודה, להמסר בשביה תחת האויב.לכן הרמת רוחם, סימן גדול הוא שהם רחוקים מדעת השם ומואסי האמת".

 

כאשר מטרת החיילים הינה הוצאת רצונו של מצביאם מן הכוח אל הפועל קובע בעל ה"סולם" ע"ה, אין הם מבחינים בדרכים השונות להגשמת רצונו. אם חפץ המצביא שניפול בשבי, ניפול. אם תבע מאיתנו ללחום, נלחם. אין זה משנה כלל אם מסייעים אנו לנצחון בדרך הבריחה או בדרך הלחימה. לפי שאין להם ללוחמים אלא רצון מנהיגם. אלא שלשם כך נדרשים הלוחמים לביטול רצונם העצמי אל מול פקודת מנהיגם.

 

אם קבעה ההשגחה כי ישא ר' לייזר הקוצקאי את משא חייו על שכמו מתוך עוני, כך יהא. אם הניחתו ההשגחה להיוולד למשפחה שאינה מיוחסת, זהו רצונה. אין לו לר' לייזר הקוצקאי רצון משל עצמו אלא אחד, לעשות נחת רוח ליוצרו והוא עשה.

 

אין לו למשה רבינו אלא רצון בוראו לפי שהעיד בעצמו "ונחנו מה". לפיכך גם לאחר שסורבה בקשתו היחידה, ואפילו לאחר שהנהיג את בני ישראל לאורך ארבעים שנות נדודיהם ללא בקשת תמורה, אפילו הכי לא הרהר אחר רצון הבורא והמשיך ללמד לבני ישראל כמימים ימימה.

 

כשהתפילה אינה מתקבלת

טבעו של נברא שחסר הוא וכל מאמציו ומחשבותיו בימי חלדו נתונים למילוי חסרונותיו החומריים, הריגשיים והרוחניים. התמשכותם וחוסר היכולת למלאותם גורמים לנברא לסבל גופני ונפשי והוא שזוקף את ראשו של הנברא כלפי מעלה בתפילה מתוך צפייה שהקב"ה ישמע תפילתו וימלא חסרונו. אמנם פעמים ועל אף התפילות הרבות נותרים חסרונותיו ללא מילוי ואל תחושת הסבל נוספת ההתרעמות ח"ו.

 

מדוע הקב"ה אינו שומע תפילותי? האם איני ראוי שתיענה בקשתי? הלא יש נבראים חייבים ממני ותפילתם מתקבלת ואילו תפילתי לא נענית. ואם על רוחניות הוא מתפלל מצטרפת אליהן טרוניה נוספת. מה כבר בקשתי רבונו של עולם? שתעזור לי להתקרב אליך? שלא אחטא? וכו'.

 

ולא יודע המבקש כי לעיתים אין תפילתו מתקבלת כדי להעמידו בנסיון הענווה, להביאו במבחן ביטול רצונו ולהעמידו על נקודת האמת. לעת הזאת נעשים השמיים כאומרים – וכי מדוע הינך מתפלל? אין זאת אלא משום שמאמין אתה בטובו של הבורא וביכולתו למלא את משאלותיך וכל בקשתך שיסייע בידך לעשות רצונו. אלא שאם אינו ממלאה אולי מבקש הוא להביאך לידי ביטול רצונך? ללמדך כי תכלית התפילה אינה מילוי רצונותיך אלא ביטולן?.

 

מחשבות אלו  סיכון יש בהם. לפי שכאשר יגלה האדם שתפילתו אינה מתקבלת יחדול ממנה באומרו אם אין תפילתי מתקבלת מדוע אתפלל?. אלא שאם יחדול ממנה כיצד יתאמן בביטול רצונו? שאם לא יבקש לא יסורב ואם לא יסורב לא יתמודד ואם לא יתמודד כיצד יתבטל רצונו?

 

נמצא שתכלית התפילה היא ההתבטלות לבורא ומבחנה בעת שבקשותיו מסורבות. אם בכל פעם שיתפלל האדם ייענה על אתר תהפוך תפילתו לאמצעי למילוי חסרונותיו ותכליתה האמיתית – ביטול רצונו של הנברא מול רצון בוראו הולכת לה. כאשר מתפללים אנו לפניו על צרכינו יש לנו לידע כי פעמים ואין אנו נענים כדי לעצב את טבענו הגאוותני ולהעמידו על נקודת הענווה והוא שאמרו חכמינו ז"ל "העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים" אם מתרעמים אנו על כך אות היא כי בחינת "קבע" יש לתפילתנו ואם נכניע רצוננו הרי ש"תחנונים" היא והוא שאמר רבי שמעון "וכשאתה מתפלל, אל תעש תפלתך קבע, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא, שנאמר "כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה". ואל תהי רשע בפני עצמך".

 

זה טבעם של ענווים.

 

 


לא נתקבלו תגובות לרגע זה
נושאים ראשיים
סיכומי הרצאות
סיפורים
הפרשת חלה
בריאות
יום העצמאות
גמרא
כללי
גדולי ישראל
הלכות
הופעות
תורה ומדע
עבודה פנימית
חסידות
פרשת שבוע
שבת קודש
חגים ומועדים
חינוך ילדים
זוגיות ונישואין
 
חברה לבניית אתרים בניית האתר