באנר חדש
לוגו עם כתובת
שורשים
כי יש משהו בפנים.
תרומות מפה וחניה אודות שורשים צור קשר
‏יום ראשון ‏22 ‏ספטמבר ‏2019  כ"ד באלול, תשע"ט
הרשמה למשפחה   כניסה לחברים  
ראשי \ מאמרים \ זוגיות ונישואין \ גברים ממאדים ונשים משיינקין
גברים ממאדים ונשים משיינקין
28/07/11 הרב אהרן לוי

"אתה לא מכיר אותי" – בקע הקול משפופרת הטלפון. "נפגשנו בסמינר ערכים לפני כחצי שנה. אתה כנראה לא זוכר, אשתי ואני נגשנו אליך עם סיום ההרצאה כדי להתייעץ בקשר לעתידנו המשותף. בקשת שניצור קשר לאחר הסמינר אז הנה אני מתקשר, אמנם קצת באיחור אבל בנתיים לא התחדש דבר והבעיה לא נפתרה.

 

בראשית דברי אדגיש שכשהכרתי את אשתי לא הייתי דתי. לא כל כך נעים לומר אבל הייתי רחוק מהדת כמטחווי קשת. כשהתחתנו לא שמרנו שבת וגם לא כשרות, אפילו ביום כיפור... טוב לא משנה. לפני שנה בערך, בעידודה של אשתי, נחשפתי לעולמה המואר של היהדות והתחלתי לקרוא בשקיקה ספרים רבים. השתתפתי בהרצאות שונות ואפילו את נסיעותיי ניצלתי כדי להאזין לשיעורי תורה. תוך זמן קצר הבנתי שמדובר בעסק רציני ולא בתחביב, ונאלצתי להתמודד עם הידיעה שאיני חי חיים אמתיים. אם היה מדובר  באגדת עם הרי שיש יפות ממנה, אם מדובר בסיפור אמיתי, אז קדימה, תתמודד. בדיוק בנקודה זו הגענו לסמינר "ערכים" בטבריה ואני מוכרח לציין שיצאנו ממנו נפעמים ונרגשים. לא רק אני, אפילו אשתי.

 

במהלך הנסיעה הביתה ניתחנו את מהלך הסמינר ואת המסקנות הנובעות מן המידע המוצק שהוצג בו. כשסיפרתי לה שאני הולך על זה היא שתקה. למען האמת קצת הופתעתי מתגובתה הפושרת, לא הבנתי אותה,  הרי היא זו שעודדה ודחפה, היא שהכניסה אותי לסיפור הזה אז למה עכשיו כשאני מודיע לה שאני בפנים היא פוסעת לאחור?.

 

לאחר כמה ימים החלו החיכוכים. היא טענה שאני קיצוני, שהכול אצלי שחור לבן. אמרה  שבכלל לא התכוונה לזה ברצינות, שלא חלמה לרגע שאני אחזור בתשובה, עד אז היא  הייתה ה"דתיה" בבית ופתאום אני זה שמבקש להתקדם?. באחד הויכוחים שלנו  גם התוודתה בגילוי לב שאם הייתה יודעת מראש לאן כל זה יוביל, כלל לא הייתה מעודדת אותי להתחיל עם זה.

 

מאז יש בינינו ויכוחים רבים על רקע חזרתי בתשובה וזאת למרות שאיני כופה עליה ועל ילדי את אורח החיים הדתי. כשהתחלתי לשמור מצוות הבטחתי לה שלעולם לא אכפה את עצמי עליה, מן סטטוס קוו שכזה. חיה ותן לחיות. רוצה לראות טלוויזיה בשבת? שתראה. רוצה לנסוע עם הילדים לים? כנ"ל. אני לא נוסע! זה הכול. רק שני דברים בקשתי ממנה, את מצוות טהרת המשפחה ואת שמירת הכשרות והיא הסכימה בשמחה.

 

בתחילה המצב היה טוב פחות או יותר. היא נסעה בשבת לבקר את הוריה ואני הלכתי לבית כנסת. היא צפתה בטלוויזיה ואני קידשתי על היין. אלא שאט אט הזוגיות החלה להידרדר. היא טענה שהיא מרגישה בודדה ושהעובדה שאינני מצטרף אליהם לנסיעות בשבת גורמת לפירוק המשפחה. למען האמת יש משהו בדבריה, הבילויים המשותפים פחתו וגם אלו שנותרו השתנו. אתה מבין? אני לא יכול ללכת איתה לסרט או לתיאטרון וגם שאנחנו יוצאים למסעדה יש ויכוח על רמת הכשרות. כיום הפכה המרירות לדיירת קבועה בביתנו והמצב הפך לבלתי אפשרי.

 

אני מתקשר אליך כיון שאני לא יודע מה לעשות. מצד אחד אני לא רוצה לאבד את המשפחה שלי, מצד שני אני לא מסוגל להשליך את האמת היהודית מאחורי גבי. אני מנהל חיים בלתי אפשריים, אני יוצא לשיעורי תורה רק כשהיא לא נמצאת, שומע הרצאות בהיחבא, אפילו את הידיים אני נוטל כשהיא לא רואה. מה עושים כבודו? למה הקב"ה מעמיד אותי בניסיון כזה? למה הכול צריך ללכת כל כך קשה? אולי אתה מוכן לבא אלינו לדבר איתה? היא מאוד נהנתה מההרצאות שלך בסמינר".

 

– "האם היא מעוניינת בעזרה?" שאלתי. "אינני יודע אם היא מעוניינת אבל היא מודעת לכך שישנה בעיה. האם תבוא?"  "בשמחה" - השבתי. קבענו.

 

כשהגעתי לביתם קיבלו את פני בסבר פנים יפות. ישבנו במרפסת, שתקתי והמתנתי שתפתח בשיחה. משום מה הרגשתי שהפגישה בינינו נכפתה עליה.

 

היא שתקה ונראה היה שהמפגש בינינו נכפה עליה, טעות נפוצה של חוזרים בתשובה.

 

"האם את יודעת לשם מה הגעתי" – ניסיתי לדובב אותה. "כן" – ענתה. "אתה הגעת כדי לנסות להחזיר אותי בתשובה. בעלי יודע שנהניתי מההרצאות שלך והוא חושב שאתה תוכל לשכנע אותי. הוא לא יודע שהנאות לחוד וחזרה בתשובה לחוד".  "את צודקת" – השבתי. "אבל לא בשביל זה באתי. לא הגעתי הנה כדי להחזיר אותך בתשובה. באתי כדי לנסות ולסייע לכם להתמודד עם המציאות הבלתי אפשרית עימה אתם מתמודדים בחצי השנה האחרונה. האם את מעוניינת בעזרה?". "בהחלט" – ענתה ומיד המשיכה "אבל מה אתה יכול לעזור? הוא לא מוכן להפסיק לקיים מצוות ואני לא מוכנה להתחיל לקיים מצוות. יש בינינו פער שאינו ניתן לגישור. יש בינינו מחלוקת על חינוך הילדים... על...  על מה לא?. כיצד תוכל לעזור לנו?".

 

אהבה יש בעולם?

החזרה בתשובה טומנת בחובה התחבטויות וקשיים שונים שרק מי שחווה זאת יידע עד כמה היא מורכבת. משולים החוזרים בתשובה למהגרים שעזבו באחת את ארץ מולדתם ונדדו לארץ חדשה. גם אם יש צדק בהחלטתם להגר אין בה כדי להקל מעליהם את קשיי ההסתגלות. עכשיו תארו לעצמכם שההחלטה להגר התקבלה על דעתו של צד אחד בלבד. ברור לחלוטין כי הצד השני יתקשה להתמודד עימה ויעצים את החסרונות השונים שבמדינה החדשה אליה היגרו וזאת על אף שגם מעלות רבות יש בה. ואם תשאלו מדוע הוא בוחר להתעלם מהם? התשובה לכך אינה פשוטה כלל והיא מורכבת מסיבות שונות ומגוונות.

 

מושכל ראשון הוא כי בני זוג האוהבים זה את זה אהבה גדולה יהיו מוכנים להקריב רבות זה לטובת זה כדי לשמרה. האהבה יש בכוחה לקרב הנפרדים ולגרום לאוהב לנדוד אחר אהובו עד סוף העולם ממש ולא זו בלבד אלא אף לוותר על ממון רב למענו ולהתעמת לשם כך אף עם סביבתו הקרובה שכן כל אשר לו יקריב האוהב באהבה. מדוע אם כן כאשר אחד מבני הזוג חוזר בתשובה גורם הדבר לחיכוך? מדוע אין הרעייה האוהבת מוכנה להקריב את אורח חייה למען בעלה השב. הסיבה לכך היא - תחושת הנבגדות.

 

ניתן לקבוע כי על אף הקשיים הרבים הנוצרים עקב החזרה בתשובה, לא הם שגורמים לכעס ולתסכול אצל בן הזוג שנותר "מאחור". הם נגרמים בשל התחושה כי החוזר בתשובה קיבל את החלטתו לבד ומבלי להתחשב בצרכיו ובאמונתו של בן זוגו. המהפך הרוחני הפתאומי נתפש בעיניו כמעשה הונאה אנוכי וזאת ללא כל קשר לאופי המהפך. לא התורה או המצוות וגם לא הדת גרמו למרירות זו  אלא דווקא התנהלותו הרגשית הלקויה של החוזר בתשובה. תחושת נבגדות זו טבעה שמכבה את רגש האהבה ומתוך שכבה אין בו עוד כדי לדבק האוהבים זה בזו. קרירות זו היא שגורמת לחוסר הנכונות של בן הזוג להקריב למען זולתו.

 

לכתך אחרי במדבר

מהפך אישי זה גורם לקושי רגשי נוסף בעטיו נמנע בן הזוג לחבור למסע התשובה. גם אם החל התהליך בעידודו של בן או בת הזוג אפשר ובמהלך המסע יהפוך בן הזוג את דעתו ויתנגד להמשכו. לא משום שאין הוא חפץ בו אלא מתוך החשש מהבלתי נודע. פעמים רבות ניתן לשמוע בני זוג הטוענים להגנתם מילים כמו "שלא תבין לא נכון. אין לי דבר וחצי דבר נגד התורה או המצוות, למען האמת אני היא זו שהחלה בתהליך. אני חוששת לאן זה יגיע. היום הוא כאן מחר שם ולך תדע לאן הוא ייקח אותנו". ואני מאמין להם בכל ליבי. התנגדותם זו אינה נובעת חלילה משנאה לתורה או למצוות, היא נגרמת מן החשש הטבעי מהבלתי נודע.

 

החשש מהבלתי נודע וחוסר השליטה בגובה להבות התהליך גורמים לבן הזוג לפתח התנגדות שמקורה בצורך הנפשי ביציבות ובקביעות. חוסר הידיעה באשר לסוף התהליך יש בו כדי להפוך את דעתו של בן הזוג המעודד ולהופכו למתנגד.  תופעה רגשית זו אינה קשורה בהכרח בחזרה בתשובה והיא מתגלה בכל פעם בה מחליט בן הזוג על שינוי אורח חייו. למשל, אם יחליט בן הזוג להפוך לצמחוני או לטבעוני הוא יצליח לרתום את בן זוגו לתהליך רק אם יידע זה האחרון לאן מועדות פניו של הראשון. אם לא יידע יתנגד למהלך ולהשפעותיו גם אם לעת עתה אין במהפך זה כדי להקשות על אורח חייו.

 

 

כל אחד והאגו שלו

פעמים ובמהלך הרצאה בנושא זוגיות כאשר אני מציג  בפני המאזינים את הטעויות המוכרות שמבצע הגבר במסגרת חיי הנישואין אני מבחין בנשים השולחות מבטים בעלי משמעות לעבר בעליהן היושבים לצידן. מבטים אלו על אף שאילמים הם יש בהם אמירה. הם מבקשים לומר: "אתה רואה? אתה שומע מה הרב אומר? כדאי שתפנים. זה נשמע כאילו הוא מדבר אלינו. עכשיו אתה מבין כמה אתה טועה? כדאי שתתעורר. תמיד ידעתי שאתה הוא זה שלא בסדר בקשר שלנו. תמיד ידעתי שאני צודקת ואתה טועה ועכשיו גם אתה יודע, זה לא אני אמרתי זה המרצה אמר, אז קדימה".

 

כאשר אני מציג את טעויותיה של האישה, מצטנפות הנשים בכיסאותיהן ומבטי הניצחון נשלחים אליהן עתה דווקא מעיני בעליהן . גם הם מבקשים לומר ללא מילים: "את רואה? תמיד את חוזרת על אותה טעות. במקום להתמודד עם טעויותייך את מטילה את האשמה על אחרים. את שומעת מה אומר הרב? וכו'".

 

גישה זו הינה אנושית ביותר גם אם אין בה מן החכמה. הניסיון להשתמש באירועי החיים כדי להוכיח לבן הזוג פעם אחר פעם כי המציאות מלמדת על כישלונו ומוכיחה על צדקת דרכו של המוכיח, לא זו בלבד שאין בה כדי לשפר את המצב אלא להפך. מדוע? לפי שהצורך הפנימי בכבוד מונע מן הטועה לקבל את טענותיו של הצודק וזאת גם אם בתוך תוכו יודע בן הזוג שטועה הוא.

 

ניתן להמשיל את גאוותו הטבעית של האדם למערכת החיסון הגופנית. כמערכת החיסון גם היא שומרת על יציבות נפשו ומונעת מפולשים זרים לחדור את שכבת ההגנה המגנה על אישיותו. פעמים רבות נסובים ויכוחים בין בני זוג סביב סוגיה זו. הבה נניח שישנה מחלוקת מהותית בין בני זוג באשר לשיטת החינוך הראויה  עבור ילדיהם. עכשיו נתאר לעצנו כי בנם בן השש שב מבית הספר בוכה כשחבורה מעטרת את לחיו השמאלית. כשיתברר שבנם הוכה בבית הספר ישתמש בעל התשובה באירוע זה כדי לומר מילים כמו "את רואה? אמרתי לך שבית הספר הזה לא משהו. את לא מבינה שחייבים להעביר אותו למוסד אחר?".  החוזר בתשובה ישתמש באירוע המצער כדי להוכיח את צדקתו  אלא שלמרבה הפלא היא תמשיך ותתנגד. התנגדות זו אפשר לה להתקיים גם אם בת זוגו מסכימה לחלוטין שהמוסד החינוכי המוצע טוב ובטוח יותר עבור ילדיהם, מדוע אם כן היא מתנגדת?. משום שהסכמתה למעבר מוכיחה כי טעתה ואילו בעלה צדק.

 

כאשר ויכוחים ערכיים אינם מתנהלים על בסיס ערכי אלא אישי,  יתבצר כל צד בעמדתו כדי להצדיקה ובכך יחסום את עצמו מלקבל את עמדתו של הזולת. העברת הילדים למוסד חינוכי תורני אינה "כניעה" חד פעמית שכן בכל יום כשישוב מבית הספר כשחיוך על פניו יעלה על פני אביו חיוך סמוי ומרגיז שמשמעותו "אמרתי לך. את רואה? צדקתי". מיהו זה שיכול או רוצה להתמודד עם הטפות מסוג זה לכל אורך חייו?.

 

זאת ועוד. פעמים כאשר אני נפגש עם זוגות חצויים אלו מתעוררת השאלה "מה יותר חשוב, שלום או חזרה בתשובה? האם הקב"ה רוצה שנפרק את המשפחה בשבילו?". מיותר לומר כי טענה זו ריקה מתוכן ואין בה ממש כלל. ניתן להעריך כי מעולם לא התגרשו בני זוג בעקבות חזרתו בתשובה של אחד מהם. הם התגרשו עקב התנהלות אישית לקויה, עקב חוסר הבנה וטעויות שמקורן בחוסר הדרכה. הקב"ה אכן חפץ בשלום ובאחדות המשפחה ואינו חפץ בגירושין, אלא שהוא חפץ גם שנהיה בני אדם הגונים, בעלי מידות טובות ורגישות. אם נהיה כאלה נוכל לשלב בין שתי המטרות המנוגדות.

 

כדי לקיים את המסגרת המשפחתית על אף השוני בתפישת העולם נדרש החוזר בתשובה לתבונה ולאינטליגנציה רגשית. אם יזכה לה תשמר זוגיותו ותשוב לפרוח כקדם.

 

שותפות

אם בימים כתיקונם נדרשת תחושת השותפות כדי לקיים את הזוגיות, כאשר מחליט אחד מבני הזוג על שינוי דרכו על אחת כמה וכמה. עם חזרתו בתשובה מחויב בן הזוג לפצות את רעייתו בכל דרך אפשרית ולהוקיר לה טובה על סובלנותה גם אם אין היא מושלמת. חובה עליו לחפש ולפשפש במעשיה הטובים ולשבחה על כך. אם בימים כתיקונם לא נהג לשתפה בהחלטותיו השונות, בימים אלו הוא נדרש לצרפה להתלבטויותיו השונות, לכל התלבטות, שולית ככל שתהיה. שיתוף זה נועד לפצות את רעייתו על החלטתו החד צדדית לשוב בתשובה ולהעניק לה את השותפות שנפגמה עקב החלטתו החד צדדית. אמנם, הצלחת השיתוף תנאי יש לה, היא מותנית באמיתות השיתוף ובכנותו. אם כל תכליתו בשיתוף רעייתו  הינה "שקט תעשייתי" לא  יצלח הדבר ואף יעצים את תחושת הנבגדות. כמו כן, העצמת השיתוף מחייבת את החוזר בתשובה לכלכל את זמנו בחכמה ולנצל כל רגע פנוי לטובת שהייה משותפת עם רעייתו, שהייה זו כשהיא נוספת לשיתופה בחייו כוחה רב ועצום ויש בה כדי לפצותה, לפחות חלקית.

 

יעדים

כדי למנוע מן הרעייה את חוסר הוודאות באשר לעתיד התהליך נדרש החוזר בתשובה לחשוף בפניה את שאיפותיו האמיתיות. אם הוא מבקש להתעלות בדרכו הרוחנית ובקיום המצוות אין לו להסתיר זאת מפניה. שיותר מאשר היא חוששת מיעדיו חוששת היא מאי הוודאות.

 

יחד עם זאת, ראוי להוסיף כי יותר מאשר חוששת הרעייה מן ההגבלות שבקיום המצוות, היא חוששת מן ההשפעות החברתיות והמשפחתיות שנובעות מהן. לדוגמא: במקרים רבים התנגדות הרעייה לשמירת השבת אינה נובעת מן ההגבלות אותן מטילה התורה על שומר השבת, עם הגבלות אלו היא מסוגלת להתמודד. החשש שלה נובע דווקא מן העובדה  כי שמירת השבת כהלכתה מאיימת על "תרבות השבת" שהייתה נהוגה בביתם. לא עוד ביקורי קרובי משפחה, לא עוד ים וטיולים, דווקא מהשלכות אלו היא חוששת וכאן מקור התנגדותה.

 

אם חפץ החוזר בתשובה לשמר את משפחתו הוא נדרש להצהיר בכנות כי התקדמותו הרוחנית לעולם לא תיעשה על חשבונה ולא תתעלם מצרכיה. אמנם לא יוכל להצטרף למסעות השבת המשפחתיים הכרוכים בחילול שבת שכן אין כל היתר להתפשר על קיום המצוות ואפילו למען הזוגיות, אלא שלמרות זאת יש לו היכולת לפצותם על כך בימות החול. אם יידע להעביר את הבילוי המשפחתי לימות השבוע על אף עייפותו יקהה הדבר את "מחיר" השבת אותו דרשת רעייתו לשלם עקב חזרתו בתשובה.

 

כלל זה יהא נקוט בידינו, את מחיר החזרה בתשובה נדרש לשלם החוזר בשובה בלבד ואסור לו לדרוש מן הסובבים אותו להשתתף בתשלום זה למעט המצוות המוזכרות לעיל. אם תדע הרעייה בנפשה כי בעלה לעולם לא יותיר אותה מאחור, ירווח לה וזאת על אף הקושי העצום הכרוך בשינוי אורח חייו.

 

קבלה

למרות שכל אוהב חושק בטוב ביותר עבור אהוביו נדרש החוזר בתשובה להכיר בעובדה הפשוטה כי בעת בה  הכיר את רעייתו לא עלתה סוגיית החזרה בתשובה על שולחנם המשותף וכבר הורונו חז"ל "כל המשנה ידו על התחתונה". הרצון האמיתי להשפיע את הטוב שנתגלה לו על בני ביתו האהובים יש בו כדי לגרום לתוצאה הפוכה ובמקום לקרב ירחיק.

 

כדי להתגבר על תכונה טבעית זו נדרש החוזר בתשובה להכיר בדעותיה ובהשקפת רעייתו ולכבדם. פשוטו כמשמעו.  משמעותו המעשית של כבוד זה תבהיר שעל אף השוני והפער שנוצרו הוא  מקבל את בני ביתו כמות שהם באשר הם אהוביו ללא כל שאיפה לשנותם. לא אכחד מכם כי אני מודע לקושי הרגשי העצום שבדרישה זו שכן היא מנוגדת לטבעו של האוהב אלא שצד נוסף לה.

 

האוהב האמיתי אינו מנסה להשפיע על הנאהב שפע שאינו חפץ בו. ברגע שתרגיש הרעייה כי בעלה אינו מבקש לשנותה, לא במישרין ואף לא בעקיפין, לא במעשיו ולא בהרגשתו, באותו רגע יוסרו מכשולים רבים שנערמו על דרכם המשותפת. אלא שגם דרישה זו לאמת פנימית היא צריכה. האם באמת מוכן החוזר בתשובה לחיות את יתרת חייו לצידה של רעייה שאינה שומרת מצוות או שמא מדובר בתרגיל רגשי שנועד להטות את דעתה לדעתו?. רק אם באמת מוכן הוא לכך יצלח הדבר בידו.

 

פעמים וכשאני שואל בעל תשובה אם הוא מנסה לשכנע את רעייתו ולהשפיע עליה להצטרף לדרכו הוא עונה בשלילה מוחלטת. "אני לא כופה את אורח החיים שלי עליה. אני מאפשר לה לצפות בטלויזיה בשבת גם כאשר אני סועד את סעודת השבת באותו חדר ממש".

 

אמירה זו אין בה כדי להוכיח את אמיתות דבריו וכדי לבחון זאת אני שואלו "האם כאשר רעייתך תחליט שלא להפעיל את הטלוויזיה בשבת ובמקום זאת תעדיף להצטרף אליך לתפילת שחרית האם תשמח על החלטתה? האם היא תסב לך אושר?. אם התשובה חיובית אות היא כי אינך מקבל את אורח חייה של רעייתך ורק מתוך שיקול תועלתני אינך מעיר לה.

 

אדם המקבל את אורח חייו של זולתו באמת ובתמים אינו מבקש להטותו לדרכו גם בפנימיותו. תנאי זה קשה הוא עד מאוד אך הידיעה כי "אני הוא זה ששיניתי" תסייע בידינו ליישמו.

 

אם תחוש הרעייה כי בעלה מכיר בכך ואינו מבקש לכפות עליה את דרכו, לא בדיבוריו ולא בפנימיותו, ייפלו מחסומי ההתנגדות ממה נפשך. אם תחליט הרעייה להתמיד באורח חייה הרי כבר קיבל זאת בהבנה ואם תחליט להצטרף אליו הרי שמעצמה החליטה על כך ולא תהא כוהנת כפונדקית.

 


לא נתקבלו תגובות לרגע זה
נושאים ראשיים
סיכומי הרצאות
סיפורים
הפרשת חלה
בריאות
יום העצמאות
גמרא
כללי
גדולי ישראל
הלכות
הופעות
תורה ומדע
עבודה פנימית
חסידות
פרשת שבוע
שבת קודש
חגים ומועדים
חינוך ילדים
זוגיות ונישואין
 
חברה לבניית אתרים בניית האתר