באנר חדש
לוגו עם כתובת
שורשים
כי יש משהו בפנים.
תרומות מפה וחניה אודות שורשים צור קשר
‏שבת ‏19 ‏אוקטובר ‏2019  כ"א בתשרי, תש"פ
הרשמה למשפחה   כניסה לחברים  
ראשי \ מאמרים \ פרשת שבוע \ כשרוצחים חוזרים בתשובה - הרהורים לפרשת מסעי
מאמרים דומים
צורה של אסטרטגיה
משהו אישי....בימים אלה אני מגבש אסטרטגיה בנושא המעסיק כל הורה – גבולות. כיצד מציבים בפני ילדינו גבולות באופן אפקטיבי ויעיל? ב'אפקטיבי ויעיל' כוונתי לתוצאות חיוביות שישתרשו במבנה נפשו של הילד. (פרשת שופטים)
2 טיפים להשגת מטרות בשיחה - פרשת ויגש
כולנו רוצים לדעת איך להצליח לנהל שיחה בצורה אפקטיבית, ומה פתאום אני כותב על זה? לא הפכתי למומחה באפקטיביות, פשוט אפשר ללמוד מפרשת השבוע, פרשת "ויגש" על נושא זה.
כשרוצחים חוזרים בתשובה - הרהורים לפרשת מסעי
24/07/11 הרב אהרן לוי

 בהרצאותיו המלומדות עסק תמיד  בפילוסופיה של האתיקה והמוסר ועם השנים הפך לסמל מוסרי בעיני תלמידיו ושומעי לקחו, כשנודע כי הוא נוהג באלימות כלפי אשתו וילדיו לא פלא שכולם הוכו בתדהמה.

 

     הייתכן? שאלוהו. והלא כל ימיך נוהג אתה להרביץ בנו מוסר ודרך ארץ, כיצד זה אתה מתכחש לדבריך ולתורתך?. האיש נטל לידיו מחוגה ושאל את תלמידיו – "האם לומדים אתם את מקצוע ההנדסה?". משענו בחיוב, המשיך. "האם המרצה להנדסה דומה למחוגה?, האם הוא מרובע או שמא משולש?". ולפי שדבריו לא הובנו הסביר. "כשם שהמרצה להנדסה רשאי ללמד את תלמידיו את מקצוע ההנדסה אף שאינו משולש, כך מרצה למוסר ואתיקה רשאי ללמד לתלמידיו את תורת המוסר אף שבחייו הפרטיים אינו מיישם את דברי עצמו".

 

 

מי הם סמליך?

     עכשיו... אם תשובתו מקוממת אתכם צאו וחשבו נא. מי הם סמלי התרבות הנחשקים בחברה בה אנו חיים? מי הם ה"מפורסמים" הנערצים על ידיה? האם חייהם הפרטיים של כוכבי הספורט, המוסיקה או התיאטרון ראויים לשמש כמודל חינוכי עבור ילדינו הרכים?.

 

     האם יש באורח חייהם הפרוע ונטול הרסן של כוכבי התרבות כדי להאפיל על כישרונם או שמא כישרונות לחוד ואורח חיים לחוד?.

 

     האם ראוי להבדיל בין אתיקן דגול המכה את אשתו לבין כדורגלן הנוהג לשתות לשכרה בארבע אמותיו?. לכאורה כן. את הספורטאי הכישרוני אנו מעריצים בשל יכולותיו הספורטאיות ללא כל קשר לאישיותו ההפכפכה ואילו את האתיקן אנו מכבדים ומוקירים בשל מוסריותו. מסיבה זו כאשר יתברר שסמל התרבות הספורטיבית נוהג לשתות לשכרה בזמנו הפנוי או אפילו למהול בדמו סמי הזייה בסופי שבוע, לא תקהה ידיעה זו את כישרונו העצום בעינינו,  לעומת זאת לכשיתברר כי מוסריותו של האתיקן אינה שגורה אלא בפיו יסור חינו מעליו ובוז נבוז לו. הלא כן?.

 

     אלא ששאלה במקומה עומדת. אף על פי שחלוקה זו המוזכרת לעיל נראית כנכונה, פגם יש בה. אכן, אין חולק על העובדה שכישרונו של אדם אינו מותנה במוסריותו, אלא שהשאלה היא האם ראוי אדם זה לשמש כסמל עבורנו נותרת בעינה. האם אדם פגום זה יכול לשמש מושא להערצה?. האם אין בהערצתנו אותו כדי לאשר את מעשיו המקולקלים?. האם אין בהערצת זמר שיכור המתנודד על בימת האולם כשסמים זורמים בעורקיו כדי לאשר בעקיפין את טירופו ואת אורח חייו הקלוקל?.

 

     טוב חברים... אני מתאר לעצמי שעכשיו אתם קצת כועסים נכון?. בטח אתם אומרים לעצמכם מה יש לו זה?, למה להשבית השמחה?, נכון?. למה צריך לבקר כל דבר? רוצה לשמוע מוסיקה טובה? תבוא, תשמע, תהנה ותלך. מה אכפת לך מה עושה האומן בחייו הפרטיים? למה תמיד לחפש מה לא בסדר?. אם כך תחשבו אשיב לכם בטענה משלי.

 

      אמרו נא לי חברים... וכי מה אכפת לכם אם איש המוסר אינו נוהג בביתו כפי שהוא מטיף לנו?. מה אכפת לכם כיצד הוא נוהג בחייו הפרטיים? אם נכונים וישרים דבריו קחום ממנו בשמחה ואם לאו הותירו אותם בידיו ומדוע זה תפשפשו במעשיו? במה שונה האתיקן מן השחקן? מדוע ייגרע חלקו?.

 

 

מבחן הסמל

      תורת ישראל אינה מכירה בחלוקה מלאכותית זו. היא קובעת כי אין להציב כמודל לחיקוי וכסמל אדם שאינו שלם וזאת אף אם כשרונות רבים ועצומים טמונים באישיותו. היא מורה למבקש ה' להיזהר מאוד בבחירת מושא הערצתו והיא אף מציבה בפניו את מודל הבדיקה.

 

     היא קובעת כי כאשר מבקש האדם ללמוד תורה יש לו לבחון את הרב ממנו הוא מבקש ללמוד וזה לשונה:"אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו" וביאר ה"מאירי" שם "אסור ללמוד תורה אלא מפי הגון".

 

      כדי ללמוד תורה מפי רב יש לתלמיד לבחון בטרם יישב לפניו אם תוכו כברו. אם כ"מלאך ה'" הוא, יישב לפניו ויבטל עצמו כלפיו. אם לא, אל יישב לפניו ולא יתבטל בפניו וזאת אף שחכם בתורה הוא והיא  פרושה לפניו כשמלה בהירה שכן "חמור נושא ספרים" הוא ולא מלאך ה' ועל כן לא ילמד תורה מפיהו.

 

סמל הרוצחים

     בפרשת מסעי מתארת התורה את מסעות בני ישראל במדבר, את נדודיהם ואת חנייתם. בסופה של פרשת מסעי מצווה הקב"ה למשה ללמד לבני ישראל את דיני ערי המקלט. ערים אלו נועדו לקלוט לתוכם את הרוצחים בשגגה ואלו נדרשים שלא לצאת מתחומן עד מות הכהן הגדול. אם יצאו מהן יותר דמם והרשות נתונה לקרובי הנהרג לנקום את דמו.

 

     האם ישנו קשר בין תיאור מסעות בני ישראל במדבר המופיע בראשית הפרשה לבין מצווה זו המופיעה בסופה?. האם מקרי הדבר  שספר במדבר נחתם במצווה זו או שמא סיבה יש בדבר, ואם כן מהי?. כדי להשיב על שאלות אלו יש לנו להבין כיצד מתכפר חטאו של ההורג בשגגה על ידי הגלייתו לעיר המקלט.

 

ברוכים הבאים לערי מקלט

     תושבי הקבע בערי המקלט היו הלוויים. אלו לא נחלו נחלה עם שאר ישראל ואף לא נטלו חלק במשאבי החומר הלאומיים. ומתוך שלא היו בעלי נחלה וממון הוקצו להם ערים למגורים. ערים אלו הולאמו והופקעו מבעליהן לטובת הלויים. לא בכדי נקבעו עיר הלויים כערי מקלט.

 

     תפקידם של בני שבט לוי נחלק לשניים. האחד – לשרת בבית המקדש כשוערים ומשוררים. השני – להורות וללמד תורה לעם ישראל שנאמר "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". יש להניח כי לצורך תפקידם הקימו הלוויים בעריהם ישיבות רבות כדי להכשיר בהם את מורי ההוראה העתידיים של האומה העברית. הכשרה זו שני צדדים לה. האחד – לימוד תורה ורכישת ידע הלכתי לו נדרש מורה ההוראה בשבתו לפני תלמידיו. השני – השלמת הנפש וסיתות מידותיה, תכונה החשובה לא פחות מקודמתה שכן כאמור לעיל אם אין דומה הרב למלאך ה' כיצד זה יבקשו תורה מפיהו.

 

      ולפי שהוקדשו חיי הלויים להוראת התורה וההלכה, לשלימות הנפש ומידותיה הם צריכים. ל"בועה תורנית זו" נשלחו הרוצחים בשגגה. בערי המקלט היו הרוצחים ישובים לפני הלויים ומביטים בהם, לומדים תורה מפיהם וצופים בהנהגותיהם המידתיות. התבוננות זו לימדה אותם כי אין תורה לחצאים. כי אין התורה כשאר מקצועות. אין היא נעשית רק "בשבתך בביתך" אלא אף "ובלכתך בדרך". אין התורה תאורטית בלבד, מעשית היא. תורה זו אינה שוכנת בהיכל התורה בלבד ונושאה נדרש לשאתה עימו גם בהליכתו במדבר.

 

כששוכחים את התורה בבית

       הרוצח בשגגה זכאי בדבר אחד וחייב בדבר אחד. זכאי – שכן "בבלי דעת" הרג לחברו, שבשוגג הרגו. וחייב – שנטל הנפש. ואף ששוגג הוא, קרובה שגגתו למזיד, לפי ש"אדם מועד לעולם". בהגלייתו קובעת התורה כי אם היה נוטל הרוצח את תורתו לזירת הרצח היה מדקדק במעשיו ולא היתה יוצאת תקלה מתחת ידו. משלא נהג כך, משהותיר את תורתו בהיכל הישיבה ויצא לרשות הרבים בלעדיה, נתגלגל הרצח על ידו. על כן מצווה התורה על הרוצח לגלות לעיר המקלט כדי ללמוד תורה מן הלויים. הוא מוזהר כי אם ייצא מתחום העיר יותר דמו. הוא שהותיר התורה ויצא נדרש לדבוק בה. אם יעזבנה ויצא נמצא ששב הוא על טעותו ככלב השב על קיאו ומתוך כך הותר דמו.

 

ערי המקלט החדשות

       תופשי התורה שבדורנו ללויים יחשבו והיכלי הישיבות לערי מקלט. על כן כשיוצאים אנו לרחובה של עיר לזכרון זה אנו צריכים. לידע כי כדי שיתקיים בנו הפסוק "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" נדרשים אנו להשלמת הנפש בבחינת "אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו". אם אין אנו דומים למלאכי השרת ממילא לא יבקשו תורה מפינו ולא יגלו השוגגים ל"ערי המקלט" החדשות. כדי לזכות לשמש כ"ערי מקלט" נדרשים אנו לשמש דוגמא כלויים ולשאת את התורה וכבודה גם ב"מדבר" ולא רק ב"ערי המקלט".

 

     שונה היא התורה משאר מקצועות שכן "תורת חיים" היא. שאר המקצועות יזכו את נושאיהן בחן וחסד גם אם אין הם שלמים בנפשם. לספורטאים ולמוסיקאים, לשחקנים ולסופרים יסגדו בני החברה בשל כישרונותיהם הנדירים ומאידך יתייחסו אליהם בסלחנות עת יתברר כי חייהם האישיים מושחתים והרוסים. מה שאין כן לתופשי התורה. אלו האחרונים לא ישמשו דוגמא לבני החברה אלא אם כן שלמים יהיו בדבריהם ובמעשיהם. אם תיווצר סתירה פנימיותם לחיצוניותם יושמו ללעג ולקלס שכן תורת חיים הם נושאים בתוכם. תורה שהיא חיים. אם אין התורה ממלאת את חייהם  לא ישמשו תופשי התורה כ"ערי מקלט" ולא יגלו אליהן שוגגי הדור.

 

     לאור יסוד זה יתבאר מדוע מסתיימת פרשת מסעי החותמת את חומש במדבר בפסוק "אלה המצות והמשפטים אשר צוה ה' ביד משה אל בני ישראל בערבת מואב על ירדן ירחו" ובמקום אחר הביאו רבינו בחיי בביאורו וזה לשונו:"מה ערי מקלט מצילות מן המיתה אף התורה כן, ולא עוד אלא שהיא מצלת יותר מערי מקלט, שערי מקלט אינן קולטות אלא שוגגין, והתורה בין שוגגין בין מזידין. אמרו ישראל למשה אם בטלו ערי מקלט להיכן אנו בורחין, אמר להן להתורה, שנאמר וזאת התורה, הדא היא דכתיב (משלי ג) עץ חיים היא למחזיקים בה".

 

      מיסוד זה למדים אנו על עוצמת האחריות המוטלת על תופשי התורה שבדורנו. בדור בו בטלו ערי מקלט משמשים תופשי התורה כלויים והיכלי התורה כערי מקלט. על כן מחוייבים נושאי התורה לשאתה עימהם בכל אשר יפנו. חובה עליהם לשאתה גם למדבר, לכל מסעיהם, למקום עבודתם, לחופשתם, ולכל מקום בו עתידים הם לפגוש בשוגגים. אם יזכו למלאכים ייחשבו ותורה יבקשו מפיהם ונמצא שם שמים מתקדש על ידם.


לא נתקבלו תגובות לרגע זה
נושאים ראשיים
סיכומי הרצאות
סיפורים
הפרשת חלה
בריאות
יום העצמאות
גמרא
כללי
גדולי ישראל
הלכות
הופעות
תורה ומדע
עבודה פנימית
חסידות
פרשת שבוע
שבת קודש
חגים ומועדים
חינוך ילדים
זוגיות ונישואין
 
חברה לבניית אתרים בניית האתר