בי''ג באדר - תענית אסתר

יש אומרים שהתענית הזו היא זכר לתענית שהתענו מרדכי ואסתר וכל ישראל, ביום י''ג באדר, ביום שבו אמורה הייתה הגזרה של ''להשמיד ולהרוג את כל היהודים'', וקרה ''ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם'' (אסתר ט)

ורואים שבכל פעם שנקהלו היהודים לעשות מלחמה באויבי ה' ואויבי ישראל - היו עושים תענית, ומבקשים מה' שיפיל את אויביהם לפניהם במלחמה. ראינו זאת אצל משה רבינו כשבא להלחם בעמלק, התענה. והתענית הזו כדי להראות שלא בכוח האדם הוא מנצח את המלחמה, אלא בזכות שנושאים תפילה אל ה' יתברך, ומן השמים מרחמים עליהם ונותנים בהם כוח לנצח במלחמה.

ולזכר אותה תענית של יום הקהילה, נקבעה תענית לדורות, כדי לזכור תמיד שהבורא יתברך שמו רואה ושומע תפילת כל איש, כמו שעשה לאבותינו בימי מרדכי ואסתר.

ישראל קבלו על עצמם את התענית לעשות בכל דור ודור, וכתוב במגילה ''וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם''.

והתענית נקראת על שם אסתר, בגלל שהיא פתחה בתענית ואמרה למרדכי: ''לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים, לילה ויום. גם אני ונערותי אצום כן...'' ואפילו שתענית אסתר שאנו  מתענים, לא קבעו אותה לזכר אותה תענית שלושת ימים, שהייתה ב י''ג, י''ד וט''ו בניסן, מייד לאחר שנודע למרדכי על גזרת המן, ואילו אנחנו מתענים בי''ג באדר לזכר התענית שביום הקהילה.

ויש שאומרים שתענית אסתר שאנו מתענים, נקבעה בעיקר לזכר הצום של שלשה ימים שהתענו עם פרסום הגזרה, אלא שאי אפשר לקבעה בזמן שנעשתה  כי לא מתענים בניסן, ולכן סמכו חכמים את התענית ליום י''ג באדר, ליום התענית שנקהלו למלחמה בשונאיהם, שהיה גם הוא יום תענית. ואפילו שתענית אסתר היא זכר לשלשה ימי הצום, הקלו בה חכמים ולא קבעוה אלא ליום אחד בלבד.

דינים ומנהגים

תענית אסתר, כיוון שאינה מארבעה הצומות, ולא נזכרה בפרוש בכתובים, לכן מקלים בה יותר מבשאר התעניות, והמעוברות והמניקות ושאר החלשים שקשה להם לצום לא מתענים בה. ואומרים בה 'עננו', וכן נוהגים בה בדינים של שאר התעניות.

אין אומרים תחנון במנחה של תענית אסתר. ויש נוהגין ללבוש בגדי שבת למנחה של תענית אסתר, מפני קריאת המגילה שבאה בסמוך.