באנר חדש
לוגו עם כתובת
שורשים
כי יש משהו בפנים.
תרומות מפה וחניה אודות שורשים צור קשר
‏יום שלישי ‏22 ‏אוקטובר ‏2019  כ"ד בתשרי, תש"פ
הרשמה למשפחה   כניסה לחברים  
ראשי \ מאמרים \ חגים ומועדים \ חטיבה אחת
חטיבה אחת
20/09/12 יואל ברדוגו

בס"ד

 

עשרת ימי תשובה - אלו הימים אשר בעיצומם אנו נמצאים. בעשרה הימים האלה, אשר תחילתם בראש השנה וסופם ביום הכיפורים, אמור יהודי לשוב בתשובה. 

לשוב לאן ומהיכן? 

על הפסוק 'אשרי איש ירא ה'' (תהילים קיב) אומרים חז"ל: "..אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש". מסביר רש"י 'כשהוא איש' פירושו "כשהוא בחור בכוחו, כלומר ממהר להכיר בוראו קודם ימי הזקנה". 

הרי לנו הגדרתו של רש"י לתשובה – המכיר את בוראו. כלומר במילה תשובה אין הכוונה בהכרח למעשה כזה או אחר – זהו שלב מאוחר יותר. בבסיס של תשובתו של האדם נמצאת הכרתו את בוראו – בזה הוא שב למקומו הטבעי והאמיתי.

 

אמרנו דברים גבוהים הקשים להבנה. ננסה לקרב אותם אל חיינו הפשוטים והשגרתיים.

 

נקח כדוגמא אדם שמשתמש במדפסת שבעבודה לענייניו האישיים. הוא יודע שזה לא תקין. מדוע, אם כן, הוא עושה את זה? המעשה הזה לא באמת תואם את עצמותו של המבצע. כיצד בכל זאת הוא עושה זאת?

אין זה כי אם פגם בהכרת בוראו. אם לאדם היתה הכרה ברורה וודאית בבוראו הרי שמעשה כזה לא היה שייך אצלו. אדם שמכיר את בוראו עד כי חש שהוא ניצב לפניו גם בעבודתו כאשר אין איש מסביב יכול להתעלות ולהימנע ממעילה ברכוש העבודה. חז"ל מכנים את רגע ההחלטה לבצע את המעשה כרוח שטות שנכנסה באדם – "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות" (מסכת סוטה ג.). בפשטות זהו הרגע בו אדם מסכים 'לבלף' את עצמו ולומר בליבו: 'נכון, ישנה השגחה ועין בוחנת, אבל אולי בעצם הכל 'בלוף' והעולם בעצם אינו מושגח'. את ההסכמה להאמין, ולו לרגע קטן, לשכנוע העצמי הזה מכנים חז"ל כרוח שטות.

 כשאדם מוציא את בוראו מן התמונה הוא עלול יותר למעשים המרחיקים אותו ומעצמו. הכרת הבורא היא עבודת חיים שאינה הפוסקת משום שאין קץ לעומק ההכרה. לאדם פשוט, ההכרה הזו קיימת רק כאשר הוא ניצב בפני עבירה ברורה כמו גזל גמור וכו'. אבל בהיות האדם צלם אלוקים (היינו, חלק מהקב"ה) מוכרח שאין כאן נתון ומצב סטטי אלא חיוב וזכות להעמיק ולשכלל את ההכרה הזו עד שתחדור כל כך עמוק לנפשו של אדם כך שגם במצבים של דקי דקויות יהיה רגיש לפער שבין טוב לבין פחות טוב.

 כשנפגשים באנשים גדולים רואים כיצד הם מפעלים שיקול דעת במצבים בהם אנו לא היינו חולמים שיש במצבים אלו בעתיות מסוימת. אין זה כי אם הכרת הבורא של אותם ענקי רוח חדרה לעצמותם בעוד אצלנו היא אולי נושא לדיון פילוסופי אך לא בהכרח מחובר לחיים הפשוטים והשגרתיים.

 

הכרת הבורא היא המגינה על האדם מפני שכנועים עצמיים נמוכים והיא המרוממת את האדם להיות אדם עדין ומרגיש. הכרת הבורא היא מקומו הטבעי של האדם שכן ראוי לו להיות מרומם, עדין ומתרגש שאינו נמשך אחר קטנות.

 ביום הכיפורים קיימת תקנתו של אדם כדוגמת אותו עובד שמעל במדפסת של העבודה. עיקרו של יום זה הוא הוידוי בו אדם מפרט בפה מלא (וכמה שמפורט יותר כך משובח ומועיל יותר הוידוי) את פעולותיו בעבר

 למה דומה אדם שמתוודה? אומרים חז"ל: "רבי יצחק אמר: כאדם שהוא מלחים שתי נסרים ומדביקן זה לזה". וידוי הוא הלחמה.

 כיצור שנברא בצלם אלוקים, המצב התקין של האדם הוא להיות מחובר לבוראו. אלא שהמעשים שוברים חטיבה אחת (האדם ובוראו) לשני חלקים ומפרידים ביניהם. כדי לתקן מצב זה יש להלחים חזרה את שני החלקים האלה לחטיבה אחת כבתחילה

 כאשר אדם מפרט את מעשהו בוידוי הריהו מתקן את רוח השטות שנכנסה ומחזיר את הכרת הבורא למקומה.

 כל יום הכיפורים כולו נברא ונוצר לטובת האדם. זהו יום ניקיון וצחצוח שנתי כך שהתרחקות האדם מבוראו אינה משתרשת בקרבו אלא מתוקנת. ביום זה 'מנקים את השולחן' כך שנמנע מצב בו יהודי מתנתק לחלוטים מבוראו

 כדאי לנצל כל רגע בימים אלה שכן אלו ימי הרצון בו כל השתדלות קטנה של האדם מניבה פירות עצומים

 

שבת שלום וגמר חתימה טובה
לא נתקבלו תגובות לרגע זה
נושאים ראשיים
סיכומי הרצאות
סיפורים
הפרשת חלה
בריאות
יום העצמאות
גמרא
כללי
גדולי ישראל
הלכות
הופעות
תורה ומדע
עבודה פנימית
חסידות
פרשת שבוע
שבת קודש
חגים ומועדים
ראש חודש
ספירת העומר
צום עשרה בטבת
חודש אלול
בין המצרים ותשעה באב
שבועות
פורים
פסח
ט``ו בשבט
חנוכה
כיפור
סוכות
ראש השנה
חינוך ילדים
זוגיות ונישואין
 
חברה לבניית אתרים בניית האתר