באנר חדש
לוגו עם כתובת
שורשים
כי יש משהו בפנים.
תרומות מפה וחניה אודות שורשים צור קשר
‏יום שלישי ‏22 ‏אוקטובר ‏2019  כ"ד בתשרי, תש"פ
הרשמה למשפחה   כניסה לחברים  
ראשי \ מאמרים \ פרשת שבוע \ ביכורים
מאמרים דומים
צורה של אסטרטגיה
משהו אישי....בימים אלה אני מגבש אסטרטגיה בנושא המעסיק כל הורה – גבולות. כיצד מציבים בפני ילדינו גבולות באופן אפקטיבי ויעיל? ב'אפקטיבי ויעיל' כוונתי לתוצאות חיוביות שישתרשו במבנה נפשו של הילד. (פרשת שופטים)
2 טיפים להשגת מטרות בשיחה - פרשת ויגש
כולנו רוצים לדעת איך להצליח לנהל שיחה בצורה אפקטיבית, ומה פתאום אני כותב על זה? לא הפכתי למומחה באפקטיביות, פשוט אפשר ללמוד מפרשת השבוע, פרשת "ויגש" על נושא זה.
ביכורים
10/09/12 יואל ברדוגו

בס"ד

שמחה פותחת את פרשת השבוע – פרשת 'כי תבוא'.

משה מצווה את עם ישראל על מצוות הבאת הביכורים לאחר ירושת ארץ ישראל וחלוקתה לשבטים.

"והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירשת וישבת בה. ולקחת מראשית פרי האדמה (משבעת המינים) אשר תביא מארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך ושמת בטנא. והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם (בית המקדש בירושלים)".

הרמב"ם ('משנה תורה', סדר זרעים, הלכות ביכורים) נותן  לנו לטעום קלות משמחה הזו

.

"...ובשחר הממונה אומר: קומו ונעלה ציון אל ה' אלוקינו. והשור הולך לפניהם וקרניו מצופים זהב ועטרה של זית בראשו, להודיע שהביכורים משבעת המינים. והחליל מכה לפניהם עד שהם מגיעים קרוב לירושלים. והם הולכים בכל הדרך וקורין 'שמחתי באומרים לי בית ה' נלך' (תהילים)...הגיעו קרוב לירושלים שלחו לפניהם שלוחין להודיע לאנשי ירושלים ועיטרו את ביכוריהם ופירכסו אותם...והפחות והסגנים והגזברים יוצאין לקראתם בירושלים...ומשיכנסו כולן בשערי ירושלים יתחילו לקרות (לקרוא) 'עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים (תהילים). כל בעלי אומניות בירושלים עומדים מפניהם ושואלים בשלומם: אחינו אנשי מקום פלוני באתם לשלום. והם מהלכים בתוך ירושלים והחליל מכה לפניהם עד שהם מגיעים להר הבית. הגיעו להר הבית, נוטל כל אחד ואחד סלו על כתפו ואומרין: 'הללוי'ה הללו א-ל בקודשו..' (תהילים). והם מהלכים בהר הבית וקוראין עד שמגיעים לעזרה. הגיעו לעזרה, דברו הלויים בשיר : ארוממך ה' כי דיליתני...(תהילים)"

נתבונן בתוכן השמחה הזו ובלקח אותו אנו למדים ממנה.


מקובל הוא בדברי חז"ל שפסוק הפותח במילה 'והיה' אינו אלא לשון שמחה. ומה היא השמחה. אומר בעל פירוש 'אור החיים' על התורה (רבינו חיים בן עטר, מרוקו 1700): "אמר 'והיה' לשון שמחה להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ (ארץ ישראל) על דרך אומרו 'אז ימלא שחוק פינו' (לקוח ממזמור תהילים: "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים...", תהילים קכ"ו)


ולאחר הישיבה בארץ וחלוקתה ישנו סיכון מסוים. אומר בעל 'כלי יקר' על התורה (הרב שלמה אפרים מלונטשיץ, תלמיד המהר"ל): "לפי שאחר ישיבה וירושה ישמן ישראל ויבעט וישאלו להם עניני שררות ככל הגוים...." ומה תפקיד הביכורים? להכניע רום לבבם אשר אחר ירושה וישיבה ישיאם לבבם לומר כי להם הארץ ובחרבם ירשוה וישכחו את ה'...כי באמת לא בתורת ירושה אתה בא אל הארץ...אבל מה' הארץ נתונה לך במתנה...על כן אנכי מצוך מצות הביכורים.


מצות הביכורים – כשמה כן היא. אדם רואה תאנה שביכרה. היא המובחרת לו. היא פרי עמלו הבכור והמובחר. דווקא אותה הוא מעלה לירושלים לכהן בבית המקדש ואומר לו שאינו כפוי טובה (רש"י) הוא מבין שעם כל השקעתו הוא לא זה שהזריח את השמש. הוא לא זה שהשיב רוחות. הוא לא זה שיצר את הגשם. הוא לא זה שנתן לאדמה את חיותה וכח הזנתה. הוא לא זה שמנביט את הצמח דווקא אחרי שזרעו נרקב באדמה. הוא לא זה שהוציא תאנה מענפי עץ. הוא לא זה שעשה את כל החיל הזה – הרבה היה יכול להשתבש בדרך לתוצאה.

במילים פשוטות במצוות הביכורים טמון היסוד של הכרת הטוב והכרת תודה. אך ישאל השואל: וכי הקב"ה צריך את תודתנו?

הזכרנו בשבוע שעבר את הרמב"ן שמלמדנו את תפקידן של המצוות והפעולות אשר בהן "תועלת ותיקון לאדם"...."למנוע ממנו נזק או אמונה רעה או מדה מגונה.." הפעולות והמצוות פועלות על נפש האדם ומכניסות בו מידות מתוקנות. גם כאן, מצוות הביכורים היא לטובת האדם עצמו להדריכו בדרך הכרת הטוב ולהרחיקו מכפיות טובה.


אם נתבונן בפרטי מצוות הביכורים נוכל לשאוב לתוך חיינו הנהגות לדרך הנכונה בהכרת הטוב, ובכך לזקק ולצרף את אישיותנו.

כאשר יהודי נותן את הטנא ביד הכהן מדריכה אותו התורה ומורה לו את הדרך בה הוא מודה – "וענית ואמרת..." אומר רש"י - 'וענית' הוא לשון הרמת קול. כלומר לפני שדנים בתוכן ההודיה מקפידים שהיא תאמר בקול. כולנו מכירים את התחושה שנושא מסוים מתברר היטב רק לאחר שחתכנו אותו במילים מהפה. כך התודה. אדם לא מפנים את תודתו אם לא שיאמר אותה בקול רם. "לפי שהאדם מעורר מחשבותיו ומצייר בלבבו האמת בכח דברי פיו....ראוי לו לעורר לבבו בדברי פיהו.." (ספר החינוך, ספרד 1250)

אדם שבליבו הודיה עליו לבטא אותה בפה מלא ובקול רם. ללא ביטוי רם זה,  האדם המודה נפגע בעצמו ולא השתפר שכן הוא לא אימת בלבבו את הכרת הטוב וממילא הוא נשאר עם אנוכיות שולטת.


נתבונן בתוכן ההודאה של מביא הביכורים.


"ארמי אובד אבי. וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב. וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה. ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו וישמע ה' את קולנו....ויוציאנו ה' ממצרים...ויביאנו אל המקום הזה (בית המקדש – רש"י) ויתן לנו את הארץ הזאת – ארץ זבת חלב ודבש".

ה'ארמי' הוא לבן הארמי אשר היתל ביעקב במשך עשרים שנה ו"ביקש לעקור את הכל כשרדף אחר יעקב" (רש"י).

בהבעת תודתו, חוזר היהודי, בקול רם, עד לבן הארמי. כמה שנים לאחור חוזר היהודי בהבעת תודתו זו ? נניח שאנו עומדים בתקופת בית ראשון – נאמר מאתיים וחמישים שנה לאחר הקמתו (בית ראשון עמד על תילו ארבע מאות ועשר שנים). הבית הראשון נבנה ע"י שלמה המלך ארבע מאות ושמונים שנה לאחר כניסת ישראל לארץ. נוסיף לכך ארבעים שנה במדבר, מאתיים ועשר שנות עבדות במצרים, עשרים ושניים שנות העדרותו של יוסף, אחד עשר שנים מיום בריחת יעקב מלבן עד העדרותו של יוסף ועשרים שנה בהם גר יעקב עם לבן הארמי. התוצאה היא אלף ושלושים ושלוש שנים. כלומר, בתודתו זו, חוזר יהודי זה אלף שלושים ושלוש שנים (!) לאחור ומפרט (בקול רם) את השתלשלות המאורעות עד לרגע בו את הוא מביא את תאנתו שביכרה לירושלים.

אנו למדים מכך שהדרך הנכונה להכיר טובה אינה רק לומר 'תודה' או לומר 'תודה' בקול רם, אלא הרבה יותר מכך. על האדם המודה להתבונן ולהבין כיצד כל המאורעות שעברו היו מכוונים אליו ובשבילו. "לא מספיק לו להיות מודה על קבלת החסד שהוא עומד עכשיו עליו. מחויב הוא להכיר ולהיות מודה על הסיבובים וההשתלשלויות מאז ומראשית אשר הביאוהו בקבלת זה החסד....עליו להתבונן בגרמות (גורמים) וגרמי גרמות, בכל הסיבות וסיבות דסיבות (של סיבות) כי אין מקרה בעולם. וכל הסיבות – למענו ובשבילו היו" ('דעת תורה', רבינו ירוחם הלוי ממיר זצ"ל)

הפירוט (בקול רם) הוא בראש ובראשונה עבור האדם המודה עצמו כדי שיהיה מוכרח להתבונן לעומק הטובה ולהשקיע הבחנה מדוקדקת של דרכי הגעתה אליו. אין מדובר במחשבה חולפת או בדיבור כלאחר יד, אלא בדיבור עם כוונת כל מילה ומילה שמקורו באותה התבוננות ומחשבה מעמיקים. כל זאת כדי שהוא עצמו ילמד להכיר טובה ולהרחיק מעליו עיוורון אשר מביא לכפיות טובה.

נצביע על עומק נוסף הטמון כאן. היהודי המודה מתחיל בגנאי (אביו יעקב היה במחיצת לבן הארמי) ומסיים בשבח (הגעה לארץ ישראל ולבית המקדש בירושלים). הסדר הזה איננו מקרי אלא מכוון כדי שיתגבר רגש התודה אצל המודה. לאלה מאיתנו שזוכרים, אומרים אנו את פרשת הביכורים ('ארמי אובד אבי...') בהגדה של פסח. מדוע? כל עניינו של פסח הוא הודאה על החירות. וכדי שנודה באופן שלם תיקנו לנו חז"ל להתחיל בגנאי ולסיים בשבח.  כך מסביר המהרש"א (רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס, פולין 1550) את תועלת ההתחלה בגנאי והסיום בשבח: "עניינו (של פתיחה בגנאי) שביום שמחת ליבו של אדם יזכור תחילת שפלותו וגנותו שלא תזוח דעתו עליו ומהאי טעמא (ומזה הטעם) דורש נמי (גם) מ'ארמי אובד אבי' ועל כן בעי לאודויי ולשבוחי טפי (צריך להודות ולשבח יותר). ההתחלה בגנאי מונעת את זחיחות דעתו של האדם וגורמת לו להרבות בתודות ותשבחות.

אופן זה של הכרת תודה איננו נכון רק לאירועים בעלי תדירות נמוכה יחסית (כמו ביכורים – פעם בשנה) אלא אף לאירועים תדירים הרבה יותר. לאחר ארוחה אומר יהודי את ברכת המזון. גם שם, בהודאתו על המזון, הוא מזכיר את יציאת מצרים, מתן תורה בהר סיני ואת הביאה לארץ ישראל. לכאורה, אין קשר בין פרוסת הלחם שהגיע לפיו לבין ארועים שהתרחשו לפני אלפי שנים. אך גם כאן, יום יום, בעת ברכת המזון מביע יהודי תודה אשר תחילתה גנאי וסופה שבח וכל זאת בקול רם.

 

מכיוון שבמצוות יש "תועלת ותיקון לאדם", כלשון הרמב"ן, ראוי שיהודי ילמד מכך את אופן הכרת הטוב לחבירו, לבן/בת זוגו. ראוי שיפרט בקול רם ויפתח בגנאי (עצמו) ויסיים בשבח. לאחר שהכינו לו ארוחת צהריים ראוי שיתבונן לאחור ויאמר לבן/בת זוגו היכן היה לפני שנפגשו ויתאר את השתלשלות המאורעות עד לרגע ארוחת הצהריים. אנו הורגלנו למהר, לחיות בחופזה, להיכנע לעייפות החומר עד שנראה לנו שדרך חיים כזו היא גוזמה. האמת היא שאין זו גוזמה. אין זה גיחוך. אלא איכות חיים נאותה.

בימינו אין לנו את מצוות הביכורים. אך קיים הלקח ממצווה זו – לקח שיכול להכניס שמחה מעין זו של הביכורים – אם רק נתאמץ.שבת שלום


לא נתקבלו תגובות לרגע זה
נושאים ראשיים
סיכומי הרצאות
סיפורים
הפרשת חלה
בריאות
יום העצמאות
גמרא
כללי
גדולי ישראל
הלכות
הופעות
תורה ומדע
עבודה פנימית
חסידות
פרשת שבוע
שבת קודש
חגים ומועדים
חינוך ילדים
זוגיות ונישואין
 
חברה לבניית אתרים בניית האתר