באנר חדש
לוגו עם כתובת
שורשים
כי יש משהו בפנים.
תרומות מפה וחניה אודות שורשים צור קשר
‏יום שישי ‏23 ‏אוגוסט ‏2019  כ"ג באב, תשע"ט
הרשמה למשפחה   כניסה לחברים  
ראשי \ מאמרים \ חגים ומועדים \ חודש אלול \ הרוצה להתידד יקטין את עצמו
שאלות קשורות
שמירת נגיעה

אני בחורה דתייה ונפלתי בשמירת נגיעה מאוד קשה, ואני רוצה ומנסה לכפר על זה ולחזור בתשובה, אך הנפש שלי מציקה לי עם הנפילה ולא נותנת לי להתקדם ולעלות באמונה... מה לעשות? ואיך להצליח לחזור בתשובה?

 

עבודת חודש אלול

איך כדאי להתכונן בחודש הזה לראש השנה?

חודש אלול

מה הקטע לחזור בתשובה בסוף השנה, לא עדיף לחכות עוד חודש ואז לפתוח את השנה בדרך חדשה?

מאמרים דומים
תקיעת שופר בחודש אלול
מיום שני של ראש חודש אלול ועד ערב ראש השנה, תוקעים בשופר בכל יום אחרי תפילת שחרית, ארבעה קולות: תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה.
חודש אלול - ימי רצון
אלול הוא האחרון בחודשי השנה לפני ראש השנה. וראש השנה הוא יום הדין לכולם, לפיכך נקבע חודש אלול לתשובה ובו מרבים באמירת סליחות ותחנונים לפני ה'.
מנהגי חודש אלול
קצת מנהגים של חודש אלול...
צוחק מי שצוחק אחרון - הרהורים לחודש אלול
סגולות שונות יש במידת הליצנות. היא מסייעת לאדם להתמודד עם משברים והוא נעזר בה כדי להסית מעליו את חיצי הסבל. מדוע הרחיקוה חכמינו זכרונם לברכה?. ובמושב ליצים לא ישב.
סליחות ושלוש עשרה מידות הרחמים בחודש אלול
מנהגי הסליחות ושלוש עשרה מידות הרחמים
הרוצה להתידד יקטין את עצמו
23/08/12 יואל ברדוגו

בס"ד

 

כמעט שחלף לו השבוע הראשון של חודש אלול

 

חודש אלול הוא החודש האחרון של השנה. ככזה, הוא חודש בו יהודי מבצע חשבון נפש ובדק בית פנימי על השנה שחלפה ועל רצונותיו ומטרותיו לשנה המתחדשת.

 

שמחה מיוחדת מלווה את המתייחסים לחודש זה בכובד ראש.

 

חכמים אומרים שהמילה 'אלול' היא ראשי התיבות של הפסוק בשיר השירים "אני לדודי ודודי לי...". כמו מהותו של שיר השירים כולו, גם פסוק זה מבטא קירבה וכיסופים בין הקב"ה לכנסת ישראל (והיהודי הפרטי) ובין כנסת ישראל לקב"ה. הקב"ה מכונה בשם 'דודי' ובכמיהה 'אני לדודי ודודי לי' מקופלת משמעות המילה ידידות.

 

חודש אלול הוא חודש בו מתפתחת ומתחדשת ידידות בין ישראל, בין הישראלי לבין בורא עולם.

 

במושכל ראשון, דברים אלה נשמעים גבוהים ואף תלושים מחיי השיגרה שלנו. מה הקשר בין חיינו לבין ידידות עם בורא עולם? מה טיבו של מושג ה'ידידות' הזה? ננסה להבהיר עד כמה שנשיג בשכלנו.

 

לשם הבנה, ניעזר בפרשת השבוע – פרשת 'שופטים'.  הפרשה פותחת בהוראה למנות שופטים הגונים בכל עיר ועיר. היא מזהירה מפני הטיית דין, הכרת פנים במשפט, עינוי דין, מתן שוחד וקבלתו. היא מבקשת מבעלי דין לרדוף אחר הצדק ולחזר אחר בית דין מומחה. בנוסף, הפרשה דנה בהמלכת מלך לאחר הכניסה לארץ ישראל (הרמב"ם אומר שמינוי מלך היא אחת משלושת המצוות אותם נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ. השניים האחרות הם בניית בית המקדש בירושלים והכרתת זרע עמלק). כאן התורה מזהירה את המלך מגאווה "לבלתי רום לבבו מאחיו...". לשם כך, המלך מחויב שלא להרבות ברכוש וכן לכתוב לעצמו שני ספרי תורה – ספר אחד שנמצא בבית גנזיו וספר שני שנכנס ויוצא עימו (רש"י). כל זאת כדי שלא ישכח שהו אינו המנהיג האחרון אלא אף הוא עבד לבורא עולם.

 

הרמב"ן מבאר כי נרמז כאן בתורה איסור הגאווה. "...כי הכתוב ימנע את המלך מגאות ומרוממות הלב וכל שכן האחרים שאינן ראויים לכך....כי הגאווה מידה מגונה ונמאסת אצל האלוהים ואפילו במלך..."

 

ההימנעות מגאווה יש בה לפתוח לנו פתח אל עבר עולם חדש – עולם של ידידות.

 

כיצד נמנעים מגאווה? סוף סוף, ראוי שאדם ישאף וישכלל את מעשיו וידיעותיו. נוכל לומר שגאווה היא תוצר (לואי) הכרחי של השאפתן המבקש להתקדם ולהשתפר בחייו. בוב ברגע שהוא מחליט על מקצה שיפורים – אף שלא התחיל עדיין לעשות זאת בפועל – כבר הוא מרגיש קמצוץ גאווה בליבו. כיצד אדם שמחליט 'להגדיל ראש' לא יתגאה בהיותו פועל במקומות אשר הוא אינו מחויב בהם?

 

במסכת אבות (פרק ד' משנה א') נאמר: "בן זומא אומר: איזהו חכם? הלומד מכל אדם! שנאמר 'מכל מלמדי השכלתי'. על כך אומר רבינו עובדיה מברטנורא: 'הלומד מכל אדם' – ואע"פ שהוא קטן ממנו, שכיוון שאינו חס על כבודו ולומד מן הקטנים, ניכרים הדברים שחכמתו היא לשם שמים ולא להתיהר ולהתפאר בה".

 

הסבא מקלם מרחיב ואמר שעל פי רוב אדם מתבונן על דברים שנוגים לחייו ואלו על דברים שאינם נוגעים לחייו הוא אינו שת ליבו אליהם. למשל, חייט שרואה אדם תיכף יביט על בגדיו, סנדלר – על מנעליו. באופן דומה איש מכירות של צמיגים יתבונן בצמיגי המכוניות החולפות. הרוצה להגיע לחכמה לומד מכל אדם כל מה שניתן ללמוד. הוא אינו מצמצם את ההתלמדות שלו לעולמו הצר אלא הוא פתוח לכל מה שהוא רואה בעולם להתלמד ממנו. חז"ל מבקשים מאיתנו להתלמד גם מבעלי החיים 'צניעות מחתול, גזל מנמלה, עריות מיונה...' (מסכת עירובין ק:)

 

ממשנה זו שבמסכת אבות, שהדרך להימנע מגאווה ולהרבות בענווה וחכמה היא להיות מתלמדים. הגאווה מבצבצת לה כאשר אד השאפתן מרגיש שהוא עושה ולא מתלמד. אדם המרגיל את עצמו להיות מן המתלמדים ולא מן המומחים מוגן בפני הגאווה שכן הוא בסה"כ תלמיד אשר לפניו אין סוף אשר עליו עוד ללמוד. כאשר אדם מן השורה עושה מעשה טוב הוא עלול להתגאות בו שהרי מעשה טוב עשה. לעומתו התלמד אינו מתגאה במעשה הטוב שהרי הוא רק מתלמד. חיי אדם צריכים להיות חיי התלמדות בלתי פוסקים מכל הסובב אותו. בעם היהודי, אין אדם הנקרא 'חכם' אלא גם הגדול שבגדולים נקרא 'תלמיד חכם'.

 

ההתלמדות היא סגנון חיים הדורשת עבודה ותשומת לב. ישנו מגוון בלתי מוגבל של אנשים וסביבה אשר ממנו ניתן ללמוד. בהקניית סגנון חיים זה מדריכים בעלי המוסר את תלמידיהם להתלמד בכל פעם ממשהו אחר. זה יכול להיות, בעל המכולת, פקיד הדואר, בן/בת הזוג, וכו'. הרעיון הוא להשקיע שבועות מספר בכל בהתבוננות בכל אחד מהמלמדים ובהתלמדות ממנו.

 

התוצאה של ההתלמדות היא עולם חדש הנפתח בפני המתלמד. אדם המנסה ללמוד מחברו בכל יום שלושה דברים חדשים נתקל בתחילה בקוש ובמחסום – מה כבר יש ללמוד ממנו.... אך בעקביות הוא אט אט יגלה דברים קטנים שראוי להתלמד מהם. עם הזמן ההתלמדות תיהפך חלק ממנו.

 

באופן דומה ניתן להתלמד בתוך ביתו של אדם. אם אדם מתעקש להבין את ילדיו או ואת  בת זוגו ומנסה להתלמד ללא הרף הוא יגלה דקויות שהיו נעלמות ממנו לפני כן – דקויות אשר פותחות בפניו עולם חדש של זוגיות והורות.

 

כן הוא הדבר בפגישתנו היום יומית עם בעל המכולת בפגישתנו הדו חודשית עם פקיד הבנק או בשומענו פיסת חדשות כלשהן. ההתלמדות נמצאת בכל מקום ובכל פינה והיא זו הפותחת בפנינו עולם חדש.

 

העולם החדש הזה הוא עולם ידידות שכן זהו עולם בו האדם אינו במרכז אלא הוא בלמידה מן הסביבה ובידידות עימה.

 

נמצא שהגאווה היא המחסום בפני עולם של ידידות. הגאוותן אינו מתלמד ועל כן סגור בפניו עולם הידידות. כל שהוא רואה הוא את עולמו שלו ואת הסובב אותו דרך עדשותיו שלו. הידידות היא ממנו והלאה.

 

הקב"ה הוא ידיד וקשה להבחין בו כאשר אדם דבוק בגאוותו ורחוק מהתלמדות. אדם ששם את עצמו בצד ונכנס לעבודה מוסרית של התלמדות בכל תחומי חייו, יזהה עולם מלא בכל טוב בשל ידידות. הידידות החמה הזו תגלה בפניו את הידיד – הקב"ה שמספק לו באופן אישי נקודות ציון של התלמדות על פני כל אורך חייו.

 

חודש אלול הוא חודש הידידות. יש בו נועם מיוחד של חום וכיסופים המביאים להתרגשות ולדמעות. השער לחודש הזה הוא הבריחה מהגאווה ע"י חיי התלמדות. רק אז חי אדם חיי ידידות עם ילדיו, בן/בת זוגו, חבריו, עם עולמו, עם עצמו ועם בוראו.

 

"ידיד נפש, אב הרחמן. משוך עבדך אל רצונך. ירוץ עבדך כמו איל. ישתחווה אל מול הדרך. יערב לו ידידותך מנופת צןף וכל טעם." (הבית הראשון מפיוט שנכתב ע"י רבי אליעזר אזכרי. פיוט אשר כולו אהבה וכיסופים לזיוו של הקב"ה. רבים מקהילות ישראל שרים פיוט זה לפני קבלת שבת בבית הכנסת בזמן הדמדומים בו כיסופי האדם לחום ולעולם של ידידות גואים לקראת קבלת פני שבת קודש)

 

שבת שלום


לא נתקבלו תגובות לרגע זה
נושאים ראשיים
סיכומי הרצאות
סיפורים
הפרשת חלה
בריאות
יום העצמאות
גמרא
כללי
גדולי ישראל
הלכות
הופעות
תורה ומדע
עבודה פנימית
חסידות
פרשת שבוע
שבת קודש
חגים ומועדים
ראש חודש
ספירת העומר
צום עשרה בטבת
חודש אלול
בין המצרים ותשעה באב
שבועות
פורים
פסח
ט``ו בשבט
חנוכה
כיפור
סוכות
ראש השנה
חינוך ילדים
זוגיות ונישואין
 
חברה לבניית אתרים בניית האתר