באנר חדש
לוגו עם כתובת
שורשים
כי יש משהו בפנים.
תרומות מפה וחניה אודות שורשים צור קשר
‏יום שני ‏19 ‏אוגוסט ‏2019  י"ט באב, תשע"ט
הרשמה למשפחה   כניסה לחברים  
ראשי \ מאמרים \ פרשת שבוע \ הטייה לזכות
מאמרים דומים
צורה של אסטרטגיה
משהו אישי....בימים אלה אני מגבש אסטרטגיה בנושא המעסיק כל הורה – גבולות. כיצד מציבים בפני ילדינו גבולות באופן אפקטיבי ויעיל? ב'אפקטיבי ויעיל' כוונתי לתוצאות חיוביות שישתרשו במבנה נפשו של הילד. (פרשת שופטים)
2 טיפים להשגת מטרות בשיחה - פרשת ויגש
כולנו רוצים לדעת איך להצליח לנהל שיחה בצורה אפקטיבית, ומה פתאום אני כותב על זה? לא הפכתי למומחה באפקטיביות, פשוט אפשר ללמוד מפרשת השבוע, פרשת "ויגש" על נושא זה.
הטייה לזכות
07/06/12 יואל ברדוגו

בס"ד

ספר במדבר הינו ספר עקרוני ויסודי מאד. פרשת 'בהעלותך', בפרט, מכילה
בתוכה את הסיבה להיות ספר במדבר כל כך יסודי.

ידוע לנו שארבעים השנים במדבר אינם חלק מהתכנית המקורית של יציאת מצרים.
על פי התכנון המקורי היינו אמורים להיכנס לארץ אחד עשר ימים בלבד לאחר
מעמד הר סיני. אך המרגלים, בהוציאם את דיבת הארץ לרעה, הביאו לארבעים
השנים הידועות. נמצא שדור יציאת מצרים אינו הדור של הנכנסים לארץ.

אין כאן רק שינוי ב'שחקנים' אלא יש כאן פער יסודי בין דור יוצאי מצרים
המונהגים ע"י משה לבין דור הנכנסים לארץ ישראל בהנהגתו של יהושע.
למתבונן בספר 'במדבר' נגלים לעיניו פער הבא לידי ביטוי ברמה הרוחנית של
העם, אופן השגחת הקב"ה על ישראל וכן צורת הכניסה לארץ.

כשם שכל משבר בחיים אינו נולד סתם כך אלא קדמו לו הכנות סמויות, כך אצל
ישראל במדבר – למשבר של המרגלים קדמו 'נפילות' רוחניות סמויות ועדינות
יותר אשר בישרו את הבאות. ניצני הירידה של העם מתחילים לבצבץ בפרשת השבוע
פרשת 'בהעלותך'. כלומר, תהליך המעבר שבין דור יוצאי מצרים לבין דור

הנכנסים לארץ מתרחש בפרשתנו.

התהליך הזה הוא מרתק ושופך אור יקרות על תהליך ירידה אשר כל הרוצה להימנע
ממנו רצוי שילמדנו. אך יחד עם ניצני הירידה התורה טורחת להוסיף פרטים אשר
אינם קשורים כרונולוגית למאורעות הפרשה וזאת כדי לאזן את התמונה המתקבלת
על עם ישראל. נסביר.

בפרשתנו התורה מתארת כיצד המסעות והחניות של עם ישראל במדבר היו תלויות בקב"ה
באופן מוחלט. על פי הראות השכינה על המשכן ועל פי סילוקה מעל המשכן היו
נקבעים לישראל מסעם וחנייתם – "ולפי העלות הענן מעל האוהל ואחרי כן יסעו
בני ישראל. ובמקום אשר ישכון שם הענן שם יחנו בני ישראל". זאת ועוד, לא
היתה לישראל כל אוטונומיה או שליטה על משך החנייה הנוכחית או על היעד הבא
– "ויש אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן. על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו.
ויש אשר יהיה הענן מערב עד בוקר ונעלה הענן בבוקר ונסעו. או יומם ולילה
ונעלה הענן ונסעו. או יומים או חודש או ימים (שנים) בהאריך הענן על המשכן
לשכון עליו יחנו בני ישראל ולא יסעו. ובהעלותו יסעו. על פי ה' יחנו ועל
פי ה' יסעו...."

לא היה כל הבדל בין נוחות החנייה הנוכחית או משך המסע הנוכחי. החניות
והיעדים נקבעו לישראל. מקום חניה נוח יכול היה להתארך יום אחד בלבד בעוד
מקום נוח פחות יכול היה להתארך ימים רבים.

מה החכמה הגדולה בזה?

רבינו עובדיה ספורנו (איטליה 1,500) מפנה את תשומת ליבנו לכך שאין פרשת
'בהעלותך' המקום הטבעי להזכיר את אופן מסעם של  ישראל במדבר מהסיבה

הפשוטה שבאופן כרונולוגי פרשה זו קודמת לכל מסעות בני ישראל. פרשה זו
קודמת למעש המרגלים ועל כן אין בפרשה זו זכר הגיוני לארבעים שנות המסע
במדבר. אדרבה, על פי פרשתנו יש לנו דרך של אחד עשר ימים בלבד עד הכניסה
לארץ ועל כן מה הטעם באריכות התורה על חודשים ושנים של מסעות וחניות על
פי הענן על המשכן?

מסביר הספורנו שדווקא פרשת בהעלותך היא המקום המתאים ביותר ל'השתלת'
המסעות והחניות שכן בפרשה זו מתחילים ניצני הירידה הרוחנית של עם ישראל.
בפרשה זו נזרעים הזרעים שהכשירו את מעשה המרגלים בסופו של דבר. בראותו את
תחילתה של ירידה, עלול הלומד לטעות ולומר שיש כאן עם שבמהותו מבקש להתרחק
מהקב"ה. עלול המתבונן להסיק שעם שראל מבקש להפר את ברית מעמד הר סיני.
בהקדמת סיפורי המסעות מבקשת התורה לשלול טעויות אלה. בהכללתה את אופן
החניות (על אף אי התאימות הכרונולוגית), מדגישה התורה שישראל נשארים
דבוקים ומחויבים לבוראם על אף מעידתו. התורה מעידה על זכותם של ישראל
ומבקשת להאיר את החיובי שבעצמותו של עם זה. כך אומר זאת הספורנו בלשונו:
"ולהודיע כל אלה סיפר אותם (את המסעות והחניות) כפי מדרגת היותם לרצון

לפניו (לפני הקב"ה), לא לפי הזמן שהיו בו"

יש כאן לקח עצום לחיים הכלליים של אומתנו ולחיי הפרט של יהודי ויהודיה.

התורה מעידה שאין יהודי שרחוק בעצמותו מבוראו. הוא יכול להיות מכוסה
בשכבות עבות של 'בידוד' אך אלו הם רק שכבות. בעצמותו, העם בכללותו
והיהודי בפרט, דבוקים בבוראם. חז"ל מעידים שכל הסיבה שיהודי לא נמצא בשקט
נפשי ולאומי (לעומת אומות העולם השקטים והשלווים) הוא מכיוון ששכבות
מפרידות בינו לבין מקור חיותו. נשים לב שככל שאדם רוחני יותר כך הדחף שלו
לחפש, לשנות, לשפר הינו גדול יותר. כך הוא ההבדל בין עם ישראל לבין
האומות. עמינו הוא עם הרוח והתוכן ועל כן שאי שקט שבו.

אבותינו במדבר התחילו לרדת רוחנית, אך דבר זה לא פוגם כלל בקשר שלהם עם
בוראם. התלות המוחלטת שלהם במסעות ובחניות יוכיחו

לקח נוסף שנלמד מכאן הוא עין טובה וחיובית. ברירת המחדל של אדם ממוצע הוא
לבקר ולהטות את הזולת לכף חובה. הנטיה הזו ברורה אצל ילדים קטנים אשר
מטבעם הם מצומצמים ואינסטקנטיביים יותר. על כן, ראיה חיובית והטיה לכף
זכות היא תכונה נרכשת יחד עם התפתחותו הרוחנית של האדם. תכונה זו אינה
מופיעה סתם כך. ללא השקעה בה, הצד הביקורתי תופס את כל 'הבמה'. הגאון
מוילנא אומר שכל מה שאדם עושה באופן 'אוטומטי' בא מהתכונות הלא מעובדות
שלו.

ההטיה לכף זכות היא קריטית בחיי הזוגיות. כל מי שנשוי לא יותר משבוע בלבד
יודע כמה חשוב לעצור רגע לפני שמגיבים או מדברים. פעמים קשה מאד לראות את
הזכות שבצד השני. אך עצם המאמץ להרחיב את גבולות ראייתנו יש בו כדי לרומם
את האדם ולהשכין שלום בינו לבין עצמו ובתוך משפחתו

מומלץ להתבונן בפרשתנו ולראות כיצד התורה טורחת להקדים את הסיפור על
תחילת הירידה של העם ע"י סיפור המסעות שאינו שייך כלל לפרשה ללמדנו שאם
רק נשתדל להרחיב את ראייתנו תרחב נפשנו

שבת שלום


לא נתקבלו תגובות לרגע זה
נושאים ראשיים
סיכומי הרצאות
סיפורים
הפרשת חלה
בריאות
יום העצמאות
גמרא
כללי
גדולי ישראל
הלכות
הופעות
תורה ומדע
עבודה פנימית
חסידות
פרשת שבוע
שבת קודש
חגים ומועדים
חינוך ילדים
זוגיות ונישואין
 
חברה לבניית אתרים בניית האתר