שורשים
כי יש משהו בפנים.
תרומות מפה וחניה אודות שורשים צור קשר
‏יום רביעי ‏16 ‏אוקטובר ‏2019  י"ח בתשרי, תש"פ
הרשמה למשפחה   כניסה לחברים  
ראשי \ מאמרים \ בריאות \ להתחבר לנשמה - חלק ראשון מתוך עשרה
מאמרים דומים
מלכודת השוחד - הרהורים לפרשת שופטים
המאבק בשחיתות השלטונית הביא אל דוכן הנאשמים אנשי ציבור רבים. האם יצליח המאבק? האם תעלם השחיתות? האם ייעלמו מקבלי השוחד?. מסתבר שמתחת לפני השטח מתנהל מאבק איתנים שאיננו מודעים לקיומו כיון שאנו... משוחדים. ברוכים הבאים לעולם השוחד.
עבודת ימי ספירת העומר
היום 24 יום לעומר - תפארת שבנצח בכדי לנצח (ממידת הנצח) את היצר שלנו, צריך לנהוג בדרך המלך שהיא דרך הממוצע: הרמב"ם כתב שבכל המידות ילך האדם בדרך המיצוע, אלא שאם נטה לאחת משתי הקצוות, אז מן ההכרח לו להטות עצמו לקצה גבול השני, וכך ירגיל את עצמו לאט לאט לעמוד על דרך המיצוע, ואמרו חז"ל איזה דרך ישרה, שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם - ופרשו שזוהי דרך המיצוע - וזה מה שמראה לנו מידת התפארת שבנצח. קיניין תורה - "באמונת חכמים", בעקבות החכמה החכמה מניעה את גלגלי העולם קדימה. אם רוצים באמת לרכוש חכמה, צריך לצאת ולחפש אחריה באופן מעשי. יותר חכמה משמעותה יותר חיים, יותר משמעות ויותר הנאה. "איזהו חכם? הלומד מכל אדם". צריך לקחת את החכמה ברצינות אבל גם לבדוק בזהירות כל חכמה מה טיבה. כשפוגשים אדם כדאי לשאול את עצמנו, איזה דבר שעשוי להיות משמעותי עבורי, האדם הזה יודע?
תקיעת שופר בחודש אלול
מיום שני של ראש חודש אלול ועד ערב ראש השנה, תוקעים בשופר בכל יום אחרי תפילת שחרית, ארבעה קולות: תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה.
יום הולדת בט` באב - הרהורים לתשעה באב
שמעתי שאשה אחת אמרה שלבן שלה יש יום הולדת בתשעה באב והיא חוגגת אותו ברוב פאר והדר. אמרה שתשעה באב "לא מדבר אליה" ושהיא לא תיתן ללוח העברי לקלקל לה את המסיבה. ולמרות שהייתי צריך לבכות חייכתי ו... שמחתי. הרהורים שמחים לתשעה באב.
בחודש ניסן- קורבנות הנשיאים
מראש חודש ניסן נוהגים בכל יום לקרוא את הפרשה של הנשיא שהקריב באותו היום, מפרשת קורבנות הנשיאים, ואח"כ אומרים "יהי רצון..."
להתחבר לנשמה - חלק ראשון מתוך עשרה
16/12/10 הרב ישראל שלמה

"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלוֹקִים אֵת הַשָׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ".
כלל הבריאה והנבראים כולם הוא שמים וארץ, חומר ורוח, גוף ונשמה. לכל חומר ישנה רוח שמחייה אותו. לכל גוף ישנה נשמה. אם נתבונן כיצד הולך האדם, כיצד הוא שומע וכיצד רואה, במבט שיטחי אפשר לחשוב שהרגליים הן הנושאות אותו, עין רואה ואוזן שומעת. אולם אדם שנפטר, רגליים יש לו, אך הליכה אין לו. אין לו את הכח המחייה שיניע את רגליו. הוא גם לא בעל כח ראיה או שמיעה, וכן על זו הדרך. כל אדם, ואפילו האתאיסט הגדול ביותר, יודה שקיים בו באדם, כח רוחני שמניע את החומר ומחייה אותו. חכמינו זיכרונם לברכה קראו לכח הזה: נשמה.


"וייצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה".
האדם מורכב. משמים וארץ, מנשמה וגוף. הנשמה מקורה מהשמים חצובה מתחת כסא הכבוד. לעומתה, הגוף חומרי – מקורו מן הארץ. "וייצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה" . הגוף נוצר מן העפר, מן האדמה, אך הכח הרוחני המניע אותו הוא הנשמה אותה נפח בקרבנו הקב"ה. "ויפח באפיו נשמת חיים" – "מאן דנפח מדיליה נפח" – כשם שאדם מנפח בלון, האויר שבבלון הוא אויר מתך ריאותיו של המנפח, אויר שהיה קיים במנפח וכעת הוא קיים בבלון, כך הקב"ה שנפח בקרבנו נשמת חיים נפח בתוכנו והשאיר אצלנו חלק אלוקה ממעל – חלק אלוקי ממנו הוא.


לכאורה אין בדברים הללו שום חידוש, זו היא ידיעה פשוטה. אך כשם שהיא ידועה לבני האדם, כך היא גם נעלמת מהם מרוב פשטותה. השאלה היא לא אם האדם מכיר את הידיעה הזו, אלא אם הוא מחובר ומזוהה עם אותו כח רוחני. כמובן שבכל מקרה האדם משתמש בכח הזה. מכחו הוא הולך, מכחו הוא מסתכל, שומע, מדבר וכו'. יכול להיות שהאדם אפילו יאמין ויהיה מודע לכח הזה, אך לא בהכרח הוא יהיה מחובר ומזוהה איתו. ואם הוא פועל איתו רק ברובד הגשמי הנמוך ביותר, ברובד הפעלת הגוף, יוצא שהוא מפסיד את העוצמה המהותית שיש באותו כח רוחני. לא יכול להיות שהתכלית של הכח הרוחני היא השימוש הגשמי, ללכת, לאכול וכו'. להפך, הגוף הוא כלי שרת לנשמה. "את השמים ואת הארץ" השמים הם התכלית, והארץ היא האמצעי. הנשמה היא אוצר עצום – היא כאמור חלק זך מבורא עולם. אם אנחנו חלק מבורא עולם אנחנו צריכים לחיות ולפעול מכח החלק הרוחני הזה, שהוא ודאי נשגב לאין ערוך מהגוף העוטף אותו ומכוחותיו. אדם שיש לו אוצר גדול כל כך והוא אינו משתמש בו כמו שהוא יכול, דומה להבדיל למי שיש ברשותו בתים ומלונות רבים ברחבי העולם, והוא ישן במחסן טחוב של אחד המלונות שברשותו. הוא לא מנצל נכון את מה שיש לו, ועל כן הוא לא נהנה ומתענג כמו שהוא היה יכול, ויתר על כן, פעמים רבות הוא סובל בשל כך.

שורש ההבדל נעוץ בתפיסה ובזיהוי של האדם את עצמו. זה כל כך קצת, וזה כל כך הרבה – זה בעצם הכל.


האדם יכול לזהות את עצמו באחת משתי האפשרויות. (כמובן שישנה גם אפשרות שהאדם יתכחש לכך שיש בו גם כח רוחני, אך לא באדם כזה עסקינן.) אפשרות ראשונה, האדם יכול לזהות את עצמו כגוף שבתוכו נטמנה נשמה גנוזה. האפשרות השניה היא שהאדם יזהה את עצמו כנשמה שעליה הלבישו גוף. ההבדל בין שתי האפשרויות אינו נעוץ בסדר הקדימות או במינון, אם יש שמונים אחוז גוף ועשרים אחוז נשמה או להפך. הבדל במינון זה כמו ההבדל במשקה ה"קוֹלָה" שמייצרות חברות שונות, הרכיבים הם אותם רכיבים, ורק המינון הוא שונה. ההבדל בזיהוי האדם את עצמו כגוף או כנשמה הוא הבדל במהות. בזיהוי מה הוא האדם בעצם – בעצמיות הפנימית שלו.


ידוע המשל של רבי נחמן מברסלב על בן מלך ובן שפחה שנתחלפו. הסיפור הוא על מיילדת שהחליפה בין שני התינוקות, בן המלך האמיתי הגיע למשפחת השפחה ובן השפחה הגיע לבית המלוכה. מכיוון שהחליפו את התפקידים שלהם – שניהם סבלו. היינו מצפים שרק בן המלך, שהגֵנוּם שלו מקורו משושלת מלכותית, יסבול מירידת התנאים, מהאוכל הקלוקל ומתנאיי המחייה הנמוכים, אך רבי נחמן מספר לנו שגם בן השפחה סבל לא פחות. הנפש שלו חפצה להשתולל, למרוד בתקנות, הוא קץ ומאס בגינוני המלכות ובנימוסים החונקים. אחד הנמשלים לחלופת התפקידים הזו הוא הגוף והנשמה, שהחלפנו בתפקידים שלהם. היתה נשמה בעולמות עליונים, היא הורדה לעולם העשיה ונופחה בתוך גוף שישמור עליה, ובמקום להקשיב לקול הנשמה, לזכך ולטפח אותה, אנו שוגים ורודפים אחר צרכי הגוף ותאוותיו. ברור שבמקרה כזה יסבלו גם הגוף וגם הנשמה. העולם המודרני מנסה למכור לנו בכל אמצעי התקשורת מוצרי חשמל, ביגוד, נדל"ן, מחשוב, הצלחה כלכלית וכו'. דברים שונים לכאורה אך עניינם אחד – חומר. לא מצינו ב"זאפ" השוואת תכנים רוחניים. (אשרי האיש/המלך אשר לא ידע מהו "זאפ") לא מוכרים שם "עבודת השם" ממוינת לקטגוריות של אהבת השם/ יראת השם/ דבקות/ התכללות/ ביטול וכו'. הנמכר בעולמנו הוא רק מזון גשמי לצרכי הגוף והנפש ותאוותיהם, ולא לצרכי הנשמה  

 

 

ברור קצר על מנת לדייק במושגים: חכמינו האירו לנו שבעצם הנשמה מורכבת מחמישה חלקים. שלושת החלקים הנמוכים מתוכה, שבהם נעסוק, קרואים: נפש, רוח ונשמה. פעמים שה"מכלול" הזה קרוי בשם כללי "נפש", פעמים בשם "רוח", ופעמים בשם "נשמה", אך לכל חלק יש אפיונים שונים. הנפש, באופן כללי בלי להתעמק ברבדים הרבים, היא הנמוכה ביותר והקשורה ביותר לגוף, ממנה נובעים כל רצונות האדם הבסיסים ותאוותיו. הרוח זכה וגבוהה יותר מהנפש, ממנה נובעים כוחות רוחניים יותר של האדם, רצונות להיטיב עם עצמנו ועם הזולת ברובד גבוה יותר מגופני. הנשמה – היא הנקודה הפנימית יותר מבין שלושת החלקים האלה, היא הנקודה באדם שרוצה לחזור ולהתאחד עם מי שנפח אותה בגוף האדם.

כשם שהשם הכולל "נשמה" מכיל בתוכו רבדים ורבדי רבדים, כך על דרך כלל כאשר יוזכר בחיבור זה השם "גוף" הוא יכלול בתוכו הרבה פעמים את כל מה שנמוך מהנשמה, קרי - ה"רוח" ובעיקר ה"נפש", המחוברת ביותר לצרכי הגוף.

על דוד המלך אמרו חז"ל שרגליו היו מוליכות אותו מעצמן לבית המדרש, הוא הגיע לדרגת ביטול החומר אל הרוח. אצלו לא נתחלפו בן המלך ובן השפחה. כשם שישנם אנשים שהולכים ופתאום מוצאים את עצמם במקום נמוך או בסיטואציה שהם לא רצו להגיע אליה, במקומות שהם יודעים שמובילים אותם לפגיעה והרס עצמי, והם מקוננים שהם לא תכננו להגיע לאותו מקום, זה כנגד זה עשה השם יתברך, ודוד המלך ע"ה הגיע למדרגה שגם כשהיה צריך ללכת לכינוס צבאי, רגליו היו מוליכות אותו לבית המדרש. יצא לעשות ג'וגינג, ושוב מצא את עצמו באוהלה של תורה.

כתוב בספה"ק שגם שמשון הגיבור, שנתפס אצלנו כגדול, שרירי וגופני, היה בעצם גידם בשתי רגליו. הוא נע רק מהכח הרוחני. כל עוצמתו, שבגן הילדים הצטיירה לנו כמסת שרירים ענקית, לא היתה אלא עוצמה רוחנית נקיה. איתה בלבד הושיע את עם ישראל מיד פלשתים. מכאן ראיה, שאפילו בעולם הזה, החומרי, הנשמה עוצמתה מרובה משל הגוף, ואף יכולה לפעול "כמעט בלעדיו", וכל זאת בתנאי שידע האדם לזהות אותה ולהשתמש בה כראוי.



העבודה המעשית של האדם היא לשבת עם עצמו כל יום, להתבונן פנימה בכוחות הגוף והנשמה הקיימים בו, לבדוק בכל כח, מעשה, דיבור, הרגשה, מחשבה ורצון האם הם באים מכח הגוף והנפש או מכח הנשמה, ולאחר מכן, לדעת לבודד ביניהם, ולזהות את עצמו כנשמה.


בהצלחה

לא נתקבלו תגובות לרגע זה
נושאים ראשיים
סיכומי הרצאות
סיפורים
הפרשת חלה
בריאות
יום העצמאות
גמרא
כללי
גדולי ישראל
הלכות
הופעות
תורה ומדע
עבודה פנימית
חסידות
פרשת שבוע
שבת קודש
חגים ומועדים
חינוך ילדים
זוגיות ונישואין
 
חברה לבניית אתרים בניית האתר